מדינת ישראל נ' דבח ואח'

גזר דין (נאשם 2 – איסמעאיל איזברגה)

הנאשם 2 הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן, בעבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 382 + 379 לחוק העונשין.

הודאת הנאשם נעשתה במסגרת הסדר טיעון לפיו תוקן כתב האישום המקורי לקולא, כשמלכתחילה ייחס גם לנאשם 2 וגם לשותפו, הנאשם 1, עבירות של סחיטה באיומים, סחיטה בכוח ואיומים. כמו כן, במסגרת הסדר הטיעון, סוכם בין הצדדים כי ייגזר על הנאשם מאסר על תנאי ופיצוי המתלונן בסך 5,000 ₪. בנוסף תעתור התביעה להטלת 2 חודשי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות ואילו ההגנה תטען באופן חופשי.

על פי עובדות כתב האישום המתוקן בו הודה הנאשם 2, במסגרת חוב כספי שהיה למתלונן לחברה, עמה היה מעורב הנאשם 1, סחטו הנאשם 1 ואחר את המתלונן בכוח ובאיומים. באחת ההזדמנויות, בשנת 2003, הנאשם 2 תקף את המתלונן בכך שתפס את ידיו ואחז בהן מאחורי גבו ובאותה עת אפשר לנאשם 1 ולאחר להכות אותו ולאיים עליו. כתוצאה מכך נשברו משקפי הראיה שלו, שעון היד והוא נשרט במצחו.

זה המקום לציין כי בעניינו של הנאשם 1, הגיעו הצדדים להסדר לפיו עובדות כתב האישום תוקנו אך הוראות החיקוק נשארו כפי שהופיעו בכתב האישום המקורי. כמו כן הגיעו הצדדים להסדר גם בעניין העונש, כאשר עתרו לחייבו בפיצוי בסך 20,000 ₪, מאסר על תנאי ומאסר בפועל למשך 4 חודשים לריצוי בעבודות שירות. לכשהוברר כי הנאשם 1 לא יכול לרצות את המאסר בעבודת שירות, הגיעו הצדדים להסכמה לפיה יירצה חלף עבודות השירות, 75 ימי מאסר בכלא וכך נגזר דינו.

בעניינו של הנאשם 2 התקבל תסקיר ממנו עולה כי מדובר בנאשם כבן 38, נשוי ואב ל-4, עובד כ-3 שנים כקבלן רשום לעבודות עפר, מפרנס יחיד למשפחתו הגרעינית ומפרנס עיקרי למשפחתו המורחבת (ראה גם רישיון קבלן ע/1). נטען כי הנאשם התקשה לקחת אחריות על התנהלותו ושלל סכסוך עם המתלונן. צוין כי לנאשם הרשעה אחת בעבירות שבוצעו לאחר האירוע נושא כתב האישום, עבירות של שימוש פחזני באש וניהול עסק ללא רישיון בגינן בצע 100 שעות של"צ לתועלת הציבור. מאז לא נפתחו לנאשם תיקים נוספים. בסופו של התסקיר, צוין כי עונש מאסר אף בעבודת שירות, עלול לפגוע בהתארגנותו ותפקודו של הנאשם ועל כן הומלץ להטיל עליו צו של"צ בהיקף משמעותי של 250 שעות.

ב"כ הנאשם עותר לאמץ המלצה זו של שירות המבחן תוך שהוא מפנה לאבחנה לקולא המשמעותית בין הנאשם דנן לבין הנאשם 1.

לחומרא יש לזקוף את העבירה עצמה ובעיקר את הרקע שלה, כאשר בהתנהגותו של הנאשם הוא אפשר לנאשם 1 ולאחר לתקוף את המתלונן ולבצע עבירות נוספות של איומים, סחיטה באיומים וסחיטה בכוח.

לקולא יש לזקוף את הודאתו של הנאשם, בפרט כאשר בשלב הטיעונים לעונש הסביר כי כנראה לא הובן על ידי שירות המבחן אך הוא לוקח אחריות מלאה על מעשיו. עוד יש לציין את חלוף הזמן הרב מאוד מאז ביצוע העבירה, כ-7 שנים. חלקו של הנאשם שלפניי פחות באופן משמעותי מחלקו של הנאשם 1, הן על פי עובדות כתב האישום והן על פי הוראות החיקוק בהן הורשעו השניים. זאת ועוד, מעובדות כתב האישום עולה האינטרס של הנאשם 1 בביצוע העבירות כלפי המתלונן, ואין לכך סימוכין ביחס לנאשם 2. לנאשם 2 אמנם הרשעה, ואולם היא איננה בעבירה חמורה. מתסקיר שירות המבחן עולה כי שליחתו למאסר, אפילו קצר בעבודות שירות, עלול לפגוע בהתארגנותו ובפרנסת המשפחה הגרעינית ומשפחתו המורחבת אשר מוטלים על כתפו.

לאור המפורט לעיל, מוצאת אני את עתירת ההגנה לעונש הנסמכת על המלצת שירות המבחן, בנסיבות המיוחדות של המקרה דנן, ולאור האבחנה המשמעותית לקולא שיש לערוך בעניינו של הנאשם 2 לבין הנאשם 1 – ראויה.

לפיכך אני גוזרת על הנאשם:

1. 6 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור למשך 3 שנים עבירת אלימות כלפי גוף.

2.250 שעות שירות לתועלת הציבור על פי תוכנית שיערוך שירות המבחן ועותק ממנה יישלח לצדדים ולבית המשפט לאישור, תוך 30 יום.

3. פיצוי למתלונן בסך 5,000 ₪ שיופקד בקופת בית המשפט תוך 60 יום. הפיצוי יועבר על ידי המזכירות למתלונן שפרטיו המדויקים יימסרו על ידי המאשימה.

4. המזכירות תעביר עותק ההחלטה לשירות המבחן.

5.הודעה זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט העליון.

ניתנה והודעה היום תש"ע, 18/03/2010 במעמד הנוכחים.

רות לורך, שופטת

הוקלד על ידי: אביגיל בן-חמו התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: