מדינת ישראל נ' דאר עומר

גזר דין

1.בתיק העיקרי, הורשע הנאשם על יסוד הודאתו בביצוע עבירות של כניסה לישראל שלא כחוק לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל התשי"ב - 1952 (להלן: חוק הכניסה), התחזות כאחר לפי סעיף 441 לחוק העונשין התשל"ז – 1977 [להלן: חוק העונשין] והפרעה לשוטר לפי סעיף 275 לחוק העונשין. ייאמר, כי הכרעת הדין ניתנה עוד ביום 1.6.11, בטרם כניסתו לתוקף של תיקון 113 לחוק העונשין, אך גזר-דין זה נכתב בהתחשב ועל רקע עקרונותיו.

על-פי עובדות כתב-האישום, ביום 16.1.11, שהה בישראל שלא כחוק, הזדהה בפני שוטר כאחיו ואף מסר מספר תעודת זהות. בהמשך, לאחר שעוכב ונערך חיפוש, נמצא על גופו כרטיס מגנטי של מנהלת הקישור ובו פרטיו האמיתיים של הנאשם, שהינו תושב כפר ברשות.

2.הנאשם צירף תיק נוסף – ת.פ. 54605-06-12 (שלום עכו), בו הורשע על יסוד הודאתו בביצוע עבירה נוספת של כניסה לישראל שלא כחוק לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה, בכך שנמצא הוא שוהה ביער אחיהוד ביום 27.6.12.

3.הדיונים בעניינו של הנאשם נדחו לבקשת ההגנה מעת לעת, על-מנת לאפשר מיצוי הליך של הסדרת מעמדו של הנאשם בישראל. ייאמר כבר, כי לעת הזו המהלך לא צלח, באשר עתירה מנהלית שהגיש נמחקה בחודש אפריל 2013 לאחר שלא שילם אגרה (לטענת הסניגור – על רקע מצוקה כלכלית קשה).

4.מלכתחילה, עתרה ב"כ המאשימה להשית על הנאשם מאסר בפועל ומאסר על תנאי. הוגש לעיוני גליון הר.פ. של הנאשם (ת/1), שהינו בעל שלוש עבירות קודמות בגין כניסה בלתי חוקית לישראל מהשנים 2001, 2002 ו – 2004, כשהרשעתו האחרונה כוללת ביצוע עבירות נלוות והוא אף ריצה שני מאסרים בפועל. לטענת התביעה, לא היו באלו כדי להרתיעו, וכניסותיו החוזרות לישראל מחייבות השתת ענישה מוחשית.

5.במהלך הדיונים בהם טענו ב"כ הצדדים לעונש, הציג הסניגור מספר מסמכים המלמדים אודות מצבו המורכב של הנאשם. 13 מאחיו של הנאשם הגיעו לישראל עם אביו – כולם נושאי ת.ז. ישראלית (ראו נ/1, לרבות באשר לפועלו של האב וכן עדותו של האב מיום 2.10.13). הנאשם נשוי לישראלית תושבת טייבה, כשלבני הזוג שלושה ילדים (נ/3, נ/4). ייאמר, כי בישיבה האחרונה נודע כי לפני מספר ימים (ביום 24.9.13) עברה אשתו הפסקת הריון (נ/5). עוד טען הסניגור, כי הנאשם נותר ברשות משיקולים קנייניים של המשפחה, כשהיו תקופות שצוייד באישור שהייה בישראל. עוד הוסיף, כי במסגרת העתירה המנהלית שהגיש, ניתן צו ביניים אשר אסר על הרחקתו מישראל עד להחלטה אחרת (עת"מ 54372-02-13, החלטה של כב' סגן הנשיאה, השופט אברהם יעקב). לגישתו, יהא זה לא מוסרי לשלוח אדם בנסיבות אלו אל מאחורי סורג ובריח, כאשר ברור לו ולאביו כיום כי מייד לאחר מתן גזר-הדין חובה עליו להסדיר קבלת אשרת שהייה בישראל. על כן, עותר הוא להשית מאסר על תנאי סמלי אשר לא יהווה לו לרועץ בשעה שיפעל לקבלת היתר.

6.הנאשם ביקש להתחשב במצב אשתו ובמצב ילדיו וכן עתר לרחמי בית-המשפט.

7.אמנם, כיום המציאות היא, כי קיימות הלכות מנחות שונות של בתי-המשפט המחוזיים לעניין הענישה הראויה בעבירות מן הסוג בהן עסקינן, על רקע קביעת רף תחתון של מתחם העונש ההולם לאחר כניסת תיקון 113 לתוקף. כך למשל, פסקי-דין של בית-המשפט המחוזי מרכז חוזרים ומאשרים מתחם עונש הולם לעבירה של שהייה בלתי חוקית אשר נע בטווח שבין 30 ימי מאסר ל – 6 חודשי מאסר, כשמוטלים עונשים של חודשיים מאסר בפועל לנאשמים מחוסרי עבר פלילי אשר הורשעו בשלוש כניסות בלתי חוקיות (ראו, למשל: עפ"ג (מחוזי מרכז) 57019-07-12 מדינת ישראל נגד פארס גבור, מיום 31.7.12, ולאחרונה גם בעניינם של נאשמים משוחררים - עפ"ג 23956-03-13 אלהרוש ואח' נגד מדינת ישראל, לא פורסם, מיום 16.5.13. ייאמר כי הסניגוריה הגישה רע"פ בעניינם – רע"פ 4606/13, הקבועה לדיון בפני הרכב ביום 27.1.14). בית-המשפט המחוזי בירושלים קבע רף תחתון שונה בהעמידו את מתחם העונש ההולם בעבירה של כניסה לישראל שלא כדין בין 10 ימי מאסר ועד 6 חודשי מאסר (ראו, למשל: עפ"ג 44287-02-13 מדינת ישראל נגד עבד אל לטיף, מיום 24.2.2013).

8. משמעותן של הלכות מנחות אלו היא, כי דרישת ב"כ המאשימה להשית על הנאשם מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח הינה מבוססת ובמיוחד על רקע הרשעותיו הקודמות. הנאשם במעשיו החוזרים פגע בערך המוגן של שמירה על בטחון המדינה וזכותה של המדינה לקבוע את זהות הבאים בשעריה.

9.עם זאת, בעניינו של הנאשם שוכנעתי, כי המדובר באחד מאותם מקרים חריגים המאפשרים להסתפק בענישה מותנית בלבד (ובהקשר זה ראו אמירתו של כב' השופט שהם ב: רע"פ 4088/13 הדרי נגד מדינת ישראל, מיום 11.6.13).

10.ההגנה אכן הצליחה להוכיח, כי אין המדובר בפגיעה ניכרת באינטרס הציבורי הרלבנטי, על רקע נסיבותיו המיוחדות של הנאשם – שרוב בני משפחתו הינם נושאי תעודות זהות ישראליות. כמו-כן, לא ניתן להתעלם מכך שמרכז חייהם של אשתו וילדיו בטייבה, כאשר היו תקופות ששהה בישראל כדין (כגון במהלך תקופת צו הביניים), מבלי שביצע כל עבירות. על כן, ענייננו בנאשם המבצע עבירות סביב שאלת מעמדו בישראל, ואין המדובר באדם בעל דפוסים עברייניים.

11.הנאשם שבפניי הינו אדם צעיר, יליד 1982, נשוי ובעל משפחה, אשר לקח אחריות על מעשיו ונראה שעושה מאמצים להסדיר מעמדו בישראל – אם כי לא באופן מספק. מלבד המצוקה הכלכלית עימה מתמודד והמציאות הקשה בה הוא חי, הרי שלאחרונה ממש סבל טרגדיה כשאשתו נאלצה לחוות הפסקת הריון.

בנסיבות אלו, מתחייבת בחינה זהירה וקפדנית, וסבורני כי לא יהא זה מידתי או אנושי להחזיר את הנאשם אל מאחורי סורג ובריח, כדרישת המאשימה. עם זאת, רואה אני לנכון להעביר לנאשם מסר ברור לפיו חובה עליו להסדיר את מעמדו בישראל ו/או לדאוג לאישורי שהייה תקופתיים, שכן לא לעולם ניתן יהיה לנקוט כלפיו בדרך הרחמים.

12.על כן, הכרעתי היא, כי על רקע נסיבותיו המיוחדות של הנאשם, ראוי יהיה להסתפק בהטלת ענישה צופה פני עתיד לצד קנס והתחייבות, אשר יהוו גורמים הרתעתיים לבל ישוב הנאשם לישראל שלא על דרך החוק.

13.לאור האמור לעיל, גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

מאסר על תנאי של 2 חודשים למשך שנתיים מהיום, שלא יעבור עבירה בה הורשע.

קנס בסך 5000 ₪ או 50 ימי מאסר תמורתו, אשר יקוזז מהפקדון שהופקד בתיק המ"ת והיתרה, אם ישנה, תוחזר לעו"ד רמזי סקיס בהסכמת הנאשם.

הנאשם יחתום על התחייבות ע"ס 7500 ₪ להימנע במשך שנתיים מהיום מביצוע העבירות בהן הורשע. בהעדר חתימה היום, ייאסר למשך 3 ימים.