מדינת ישראל נ' דאודאו ואח'

גזר דין

רקע

הנאשמים 1-2 (להלן: "הנאשמים") הורשעו בהכרעת דין מנומקת בעבירות הבאות:

א.איסור לכלוך והשלכת פסולת, עבירה לפי סעיפים 2 ו- 13(ב)(1) לחוק שמירת הניקיון, תשמ"ד-1984 (להלן: "חוק שמירת הניקיון") יחד עם סעיף 29 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").

ב. סילוק פסולת וגרוטאות רכב, עבירה לפי סעיפים 7(ד) ו- 13(ב)(4א) לחוק שמירת הניקיון, יחד עם סעיף 29 לחוק העונשין.

כמו-כן, הורשע הנאשם 1 בעבירה של ניהול עסק ללא רישיון, לפי סעיפים 4 ו- 14 לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח-1968 (להלן: "חוק רישוי עסקים") יחד עם סעיף 1 בצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי) תשנ"ה-1995 (להלן: "צו רישוי עסקים") ופריט 5.1 בתוספת לצו רישוי עסקים.

הנאשמת 3 זוכתה מהעבירות שיוחסו לה בכתב האישום ועניינה הסתיים.

על-פי המתואר בעובדות כתב האישום וכפי שעולה מהכרעת הדין, הנאשם 1 הינו בעלים ומנהל של עסק המבצע עבודות הובלה ופינוי באמצעות משאיות (להלן: "העסק"). הנאשם 2 מועסק על-ידי הנאשם 1 כנהג. משאית וולבו בעלת מ.ר. 64-350-15 הייתה במועד הרלוונטי בבעלותה של הנאשמת 3.

ביום 22.6.11, לפי הנחית הנאשם 1 שצפה במתרחש, השליך הנאשם 2 פסולת בניין מהמשאית, בשטח פתוח הנמצא ברשות הרבים ממזרח לדרך זבולון המר בפתח תקווה. פסולת הבנייה שהושלכה כללה קרשים, אבנים, פלסטיק, צינורות, קרטונים ועפר. פינוי והובלה של פסולת בניין הינו עיסוק הטעון רישיון על-פי חוק ובמועד האמור לא אחזו הנאשמים 1 ו- 3 ברישיון עסק לכך.

טיעוני הצדדים

לטענת ב"כ המאשימה, עו"ד אמיר ברק, מדובר בעבירה אשר נעשית לצורך גריפת רווח כלכלי ותו לא, וזאת תוך התעלמות מהפגיעה בנוף ובמרחב הציבורי. יש לקחת בחשבון בתוך מתחם הענישה ההולם את ההגנה על הסביבה ואת הקושי באיתור המשליכים, מאחר שההסתברות לתפוס את המבצעים עבירה זו הינה נמוכה. המחוקק, בחוק השמירה על הניקיון, קבע עונש קנס ייחודי לעבירה זו, דבר שמעיד על חומרת העבירה. המאשימה טענה כי במקרה דנן קדם תכנון לביצוע העבירה, הנאשם לא הגיע למקום במקרה. אמנם לא ניתן לאמוד את הנזק שנגרם כמותית, אך יש ליתן משקל לכך שמדובר במכת מדינה, ולכן על העונש להרתיע אף את הרבים. המאשימה טענה כי מתחם הענישה ההולם נע בין קנס של 40,000 ₪ ל- 70,000 ₪ לכל אחד מהנאשמים. אין הבדל בין שני הנאשמים, הנהג, קרי הנאשם 2, הוא שהחזיק את "כלי הנשק הסביבתי" והמנהל, קרי הנאשם 1, הוא ששלח אותו לבצע את העבירה. לחילופין, אם ישנו הבדל בין השניים, הנאשם 1 הינו הדמות הדומיננטית, ולכן הקנס שיוטל עליו צריך להיות חמור יותר. הנאשמים לא נטלו אחריות למעשיהם. המאשימה עתרה להטלת קנס ברף העליון של המתחם.

לטענת ב"כ הנאשמים, עו"ד בן בן יהודה, מדובר בהשלכה אחת של פסולת ממשאית אחת. כמו כן, עובר להשלכת הפסולת על ידי הנאשמים, כבר היו מושלכות במקום ערימות פסולת רבות אחרות, ולכן הפגיעה בערך המוגן אינה כה גדולה. לא הנאשמים יצרו את המפגע הסביבתי והוא היה קיים עוד קודם להשלכת הפסולת על ידם. חלקו של הנאשם 2 קטן מחלקו של הנאשם 1 בביצוע העבירות מאחר שהנאשם 1 היה שכיר שרק ביצע את הוראותיו של הנאשם 1 ולא הפיק טובת הנאה מביצוע העבירה. ב"כ הנאשמים טען כי העבירה לא בוצעה בסתר ולא היה קושי בגילוייה הואיל ובוצעה בשטח נרחב ופתוח. לעבירה לא קדם תכנון. השיקולים של מכת מדינה ושל הרתעת הרבים אינם נכללים בשיקולים של מתחם העונש ההולם. לטענת ב"כ הנאשמים, מצבו של הנאשם 1 קשה מאוד, הוא נכה, חולה לב, סובל משבר ברגל ימין ועמד לפני ניתוח ברגל, סובל מסוכרת, נוטל כדורי הרגעה, מצבו הכלכלי קשה (נע/1). מצבו הכלכלי של הנהג אף הוא קשה. לטענת ב"כ הנאשמים, מתחם הענישה ההולם נע בין קנס של 10,000 ל- 20,000 ₪ לנאשם 1 ובין 5,000 ₪ ל- 10,000 ₪ לנאשם 2. ב"כ הנאשמים עתר להטלת קנס של 10,000 ₪ על הנאשם 1 ולהטלת קנס של 6,000 ₪ על הנאשם 2.

הנאשם 1 טען כי הוא נמצא במצב בריאותי וכלכלי שאינו טוב.

דיון

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים סבורני כי יש לגזור על הנאשמים עונש של קנס משמעותי, כאשר על הקנס שיוטל על הנאשם 1 להיות גבוה יותר באופן ממשי מזה שיוטל על הנאשם 2.

קביעת מתחם העונש ההולם

קביעת מתחם העונש ההולם למעשה העבירה שביצע הנאשם נעשית בהתאם לעקרון המנחה בענישה, שהינו קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם, לבין סוג ומידת העונש המוטל עליו. לשם קביעת מתחם העונש ההולם, בהתאם לעקרון ההלימה, יש להתחשב בערך החברתי שנפגע, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנוהגת ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה.

במקרה דנן, הערך החברתי אשר נפגע הינו ההגנה על הסביבה. השלכת פסולת פוגעת בסביבה ובנוף הארץ. מדובר בערך מוגן מקדמת דנא, כדברי קהלת: "רְאֵה, אֶת-מַעֲשֵׂה הָאֱלֹהִים:  כִּי מִי יוּכַל לְתַקֵּן, אֵת אֲשֶׁר עִוְּתוֹ" (קהלת, ז 11). 

לעניין ההגנה על ערך ההגנה על איכות הסביבה, יפים דבריו של כב' הנשיא א' ברק בבג"ץ 4128/02 אדם טבע ודין – אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' ראש ממשלת ישראל, פ"ד נח(3) 503, 512-513 (2004):

"האדם הוא חלק מסביבתו. הוא מקיים עם סביבתו יחסי גומלין. הוא משפיע על סביבתו והוא מושפע ממנה. הקרקע, המים, האוויר הם היסודות לקיום האנושי. במסגרתם מנהלים הפרט והחברה את כל מעגל חייהם. הם הבסיס לקיום הפיזי. הם הבסיס לקיום הרוחני. איכות החיים נקבעת על-פי איכות הסביבה. אם לא נשמור על הסביבה, הסביבה לא תשמור עלינו. מכאן החשיבות הרבה – לכל פרט ופרט ולחברה ככלל – בשמירה על איכותה של הסביבה שבה מתנהלים חיינו".