מדינת ישראל נ' גרמן ואח'

גזר דין

1.הנאשמים הורשעו, לאחר שמיעת הראיות, בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום: תקיפה הגורמת חבלה של ממש בצוותא, עבירה על סעיף 382 + 380 (א) בחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן:"החוק") וחבלה במזיד ברכב בצוותא, עבירה על סעיף 413 ה + 29 בחוק.

2.העובדות והראיות מפורטות בהרחבה בהכרעת הדין ולא אחזור עליהן.

3.ב"כ המאשימה עתרה לגזור על כל אחד מן הנאשמים עונש מאסר בפועל בן שישה חודשים שירוצה בדרך של עבודות שרות, לאחר שהתקבלה חוות דעת ממונה על עבודות השרות לפיה הנאשמים כשירים לרצות מאסר בדרך של עבודות שרות, מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננים. ב"כ המאשימה הפנתה לערכים המוגנים, למידת הפגיעה בהם, למדיניות הענישה הנהוגה ולפיכך עתרה לקביעת מתחם ענישה הולם בן מספר חודשי מאסר שיכול וירוצו בדרך של עבודות שרות ועד למאסר בפועל בן 18 חודשים.

בעניינם של הנאשמים, הואיל ומדובר בנאשמים נעדרי עבר פלילי, בחלוף הזמן מאז ביצוע העבירות ובעובדה שלא נפתחו תיקים נוספים כנגדם, לעומת העובדה כי לא לקחו אחריות על מעשיהם, ניהלו הוכחות ולא ניתן לזקוף לזכותם הודייה, חרטה וחסכון בזמן שיפוטי, סבורה המאשימה כי עתירתה לעונש, כפי שנרשמה לעיל, מאזנת נכונה בין כל השיקולים לחומרה ולקולא.

4.ב"כ נאשם 1 טענה כי מתחם הענישה אותו הציגה המאשימה אינו נכון בנסיבות העניין. לטעמה, מתחם הענישה ההולם הינו בין מאסר על תנאי לבין מספר חודשים של מאסר בפועל ובמקרה זה סבורה כי הרף העליון צריך להיות ענישה בדרך של עבודות שרות. לטענתה של ב"כ נאשם 1, עצם ההרשעה בעניינו של הנאשם, שהינו נהג מונית, היא ענישה קשה והמשמעות שלה היא שיכול להיות שיאבד את מקור פרנסתו מאחר ועל מנת לחדש רישיונו כנהג מונית עליו להיות ללא עבר פלילי. בנסיבותיו של הנאשם, סבורה היא כי בשל חלוף הזמן, העבר הנקי וחד פעמיותו של האירוע הזה, ניתן להסתפק בענישה מתונה שרובה צופה פני עתיד ובפיצוי כספי מסוים.

5.ב"כ נאשם 2 הצטרף לטיעוני ב"כ נאשם 1 ועתר לגזור על הנאשם ענישה צופה פני עתיד בלבד. לטעמו, עצם ניהול ההליך הפלילי והרשעה היוותה חלק ארי בהרתעה לגבי הנאשם. מדובר בנאשם בן 51, נשוי ואב לילד שבחלק הארי של שנות עבודתו שימש כמנהל תחנת המוניות בה התרחש האירוע המצער. לטעמו, ענישה בדרך של עבודות שרות משמעה חוסר יכולת של הנאשם לפרנס את משפחתו בתקופה הזו.

6.נאשם 1 ביכר שלא לומר דברים בפני בית המשפט ואילו נאשם 2 הביע צער על המקרה וחרטה וביקש שלא להחמיר איתו את הדין.

דיון

6.כמצוות המחוקק בסעיף 40 ג' (א) בחוק, בקביעת מתחם העונש ההולם את מעשי העבירות שביצעו הנאשמים, בהתאם לעיקרון המנחה הקבוע בסעיף 40 ב' בחוק, יש להתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירות, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירות.

הערך החברתי שנפגע:

7.במעשיהם פגעו הנאשמים בערכים חברתיים בדמות בטחונו ושלמות גופו של המתלונן, וכן בקניינו.

מדובר בפגיעה חמורה ומשמעותית, על רקע של מה בכך. המתלונן החנה את מוניתו בתחנת המוניות, הנאשמים ניגשו אליו וביקשו כי יזיזה מהמקום, תוך נקיטת אלימות מילולית על ידי הנאשם 1, ואלימות פיזית קשה על ידי שני הנאשמים בצוותא כלפי גופו ורכושו של המתלונן.

תופעת האלימות הפכה לנגע של ממש ותפקידו של בית המשפט הוא להעביר מסר חד באמצעות השתת עונשים חמורים על מי שפוגע בהתנהלותו במאבק בנגע זה. על כך עמד בית המשפט העליון בע"פ 6999/09 - שריתח נ' מ"י, תק-על (2010) 1385, נקבע כך:

"אל מול אלימות שכזו המכרסמת ביסודות חברתנו הדמוקרטית יש לנקוט בענישה מרתיעה מאחורי סורג ובריח. מצווים אנו ליתן ידנו למלחמה העיקשת בתופעת הבריונות שפשטה בארצנו, וידע כל מי שנוטל לעצמו את החרות לנהוג באלימות, כי הוא עלול לשלם על כך בחרותו. "יש לשוב ולהדגיש כי זכותו של כל אדם לחיים ולשלמות הגוף היא זכות יסוד מקודשת ואין להתיר לאיש לפגוע בזכות זו. יש להילחם באלימות שפשטה בחברה הישראלית על כל צורותיה וגווניה, אם בתוך המשפחה ואם מחוצה לה, אם בקרב בני נוער ואם בקרב מבוגרים. זהו נגע רע שיש לבערו מן היסוד".

מתחם העונש ההולם:

8.בחינת פסיקה מבתי המשפט השונים מעלה כי במקרים דומים הוטלו על נאשמים עונשים כמפורט להלן:

ברע"פ 3622/11 ישראל נ' מ"י, (מיום 27.5.11), נדחתה בקשת רשות ערעור על גזר דין שבו נגזר על נאשמים, שהורשעו לאחר ניהול הוכחות בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 380 ו- 382(ב) בחוק העונשין, 3 חודשי מאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודות שירות (ר' גם ע"פ 35581-12-10 (מח' מרכז) ישראל נ' מ"י, (מיום 3.4.11); ות"פ (רמ') 3583/06 מ"י נ' ישראל (מיום 8.11.10)).

בע"פ (מח', מרכז) 41309-08-11 מעודד נ' מ"י (מיום 18.12.11), התקבל ערעורו של נאשם, שהורשע בבית משפט השלום בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש. בית משפט השלום גזר על הנאשם עונש מאסר של 6 חודשים שירוצה בדרך של עבודות שירות. בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור והפחית את העונש ל-4 חודשי מאסר שירוצו בדרך של עבודות שירות.

בע"פ (מח', מרכז) 16160-10-11 טבצניק נ' מ"י (מיום 25.12.11), התקבל ערעורו של נאשם, שהורשע בבית משפט השלום בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש. בית משפט השלום גזר על הנאשם עונש מאסר של 6 חודשים שירוצה בדרך של עבודות שירות. בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור והפחית את העונש ל-4 חודשי מאסר שירוצו בדרך של עבודות שירות.