מדינת ישראל נ' גרינברג בוריס

בפני

כבוד השופט בסאם קנדלפת

הכרעת דין

אני מזכה את הנאשם מכל אשמה.

הנאשם עומד לדין על עבירה של נהיגה בשכרות, עבירה בניגוד לסעיף 62(3) לפקודת התעבורה.

מטעם התביעה העיד עד תביעה אחד, רס"מ מוטי חליבה, אשר ערך בעיקר את בדיקת הנשיפה לנאשם.

עדת תביעה אחרת, הוזמנה לישיבת היום למתן עדות, אך לא התייצבה. בהחלטה קודמת מהיום, דחיתי את בקשת התביעה לדחות את המשפט למועד אחר לצורך הבאתה של העדה, וקבעתי:

"בית המשפט ציין כבר לא אחת, כי לא יוציא צווי הבאה כנגד שוטרים. עדי התביעה צריכים להקפיד על התייצבות לדיונים שאליהם הם מוזמנים למתן עדות, והמאשימה צריכה לדאוג להגעתם לאותם דיונים.

דחיות מיותרות בעקבות אי התייצבות עדי תביעה, תביא לקריסת עבודתו של בית המשפט שהעומס כמעט מכריע אותו. במילים פשוטות, בית המשפט אינו יכול להרשות לעצמו להקדיש יותר מישיבת הוכחות אחת לכל תיק."

בהקשר זה אוסיף כי זהו אף אינטרס ציבורי שזמנו של בית המשפט לא יבוזבז לריק, ושלא ייגרם עינוי דין לנאשם עקב דחיית משפטו ללא כל סיבה מוצדקת (ראו: ע"פ 834/79 אסף סולימאן נוף נ' מדינת ישראל, פ"ד לד(3) 141). התביעה היתה צריכה לפעול ביעילות ולוודא כי כל עדיה יתייצבו לישיבת היום, ובכך תימנע דחייה מיותרת וייחסך זמן שיפוטי יקר שבזבוזו יבוא על חשבון הזמן המיועד לבירור תיקים אחרים, ובכך שכר דחיית ישיבת היום היה יוצא בהפסד דחיית בירור התיקים האחרים הממתינים להכרעה בבית משפט זה.

בהעדר עדותה של עדת התביעה השנייה, לא ניתן היה להוכיח אפילו את עצם הנהיגה של הנאשם ברכב, ודי בכך כדי להביא לזיכויו של הנאשם.

למעלה מן הצורך, ועל מנת להניח את דעתה של התביעה, כי לא מדובר כאן בזיכוי "טכני" בלבד, אוסיף – בקצרה – כך:

תנאי לקבלת תוצאות המדידה של כל מכשיר הוא להוכיח על ידי התביעה – במצטבר – שלושה אלה:

1.המכשיר היה תקין בעת הפעלתו.

2.המכשיר הופעל על ידי שוטר מיומן.

3.המכשיר הופעל כיאות על ידי המפעיל.

(ראו: ע"פ 5345/90 בראונשטיין נ' מדינת ישראל, פ"ד מו(5) 40).

בענייננו, התביעה הוכיחה התקיימותם של שני התנאים הראשונים, אך באשר לתנאי השלישי, הוכח דווקא היפוכו של דבר.

לצרכי הרשעה בעבירה של נהיגה בשכרות יש להוכיח כי נשמרו על ידי המפעיל הכללים המיועדים להבטיח כי הפעלת מכשיר הינשוף נעשתה באופן המבטיח כי מה שרואים בפלט בדיקת הנשיפה לגבי ריכוז האלכוהול, משקף נאמנה את ריכוז האלכוהול בגופו של הנבדק. בין יתר הכללים, קיים הכלל – שאינו שנוי במחלוקת – המחייב חיבור פיית נשיפה חדשה לקצה צינור הנשיפה עבור כל נשיפה.

ואולם, במקרה שבפניי, לא נעשה שימוש בפיה חדשה עבור כל נשיפה שבוצעה, וזאת כאמור בניגוד לכללים המחייבים (ראו דין וחשבון על בדיקת שכרות – ת/4). אמנם בדוח ת/3 כן נרשם כי נעשה שימוש בפיה חדשה, אך אין לי ספק כי דוח זה נרשם עבור בדיקה אחרת (שמספרה 9302), אשר הצביעה על מדידה לא תקינה ואינה רלוונטית לענייננו, וכי מספר הבדיקה הרלוונטית (9303), הוסף בדיעבד לדוח זה (ראו תשובות העד בהקשר זה בעמוד 3 לפרוטוקול).