מדינת ישראל נ' גרייב(עציר)

גזר דין

1.הנאשם הורשע, על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של: גניבת רכב – עבירה לפי סעיף 413ב(א) לחוק העונשין (שני אירועים); כניסה לישראל שלא כחוק – עבירה לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל (אירוע אחד); נהיגה ללא רישיון – עבירה לפי סעיף 110(א) לפקודת התעבורה (אירוע אחד).

2.כתב האישום המתוקן כנגד הנאשם מחזיק שני אישומים. בהתאם לאישום הראשון, ביום 20.03.2012 בשעות הלילה, גנב הנאשם יחד עם אחרים ובהם מחמוד פטאפטה (להלן: "השותף" ו/או "מחמוד") רכב סוזוקי בשכונת פסגת זאב בירושלים. זאת לאחר שהנאשם חבר לאותם אחרים תוך תכנון מוקדם מראש וביחד התפרצו לרכב על ידי ניפוץ החלון ושברו את החובק של הסוו'יץ כולל נטרול מערכת האזעקה. מחמוד הוא זה שנהג ברכב וכשהבחין במחסום משטרה נטש את הרכב וברח. במסגרת אישום זה הורשע הנאשם בהתאם להודאתו בעבירות של גניבת רכב וכן כניסה לישראל שלא כחוק. בהתאם לאישום השני, באותו יום (20.03.2012) בשעות הלילה, גנב הנאשם יחד עם אחרים וביניהם השותף מחמוד, רכב אחר בגבעה הצרפתית בירושלים. גם כאן חבר הנאשם לאחרים תוך תכנון מראש וביחד התפרצו לרכב על ידי כך שהחדירו חפץ חד בידית דלת הנהג, עקרו את החובק ושברו את הסווי'ץ. באישום זה הנאשם הוא שנהג ברכב. בסמוך למחסום הנאשם לחץ על הבלמים והתנגד עם הרכב במעקה הבטיחות תוך גרימת נזק לרכב. לאחר מכן נטש את הרכב וברח. בגין אישום זה, הורשע הנאשם על פי הודאתו בעבירות של גניבת רכב, ונהיגה ללא רישיון.

3.ב"כ המאשימה בטיעוניה לעונש עמדה על חומרת העבירות ועל הנזק שנגרם וטענה כי מתחם הענישה ההולמת בגין כל אישום נע בין 18 ל-30 חודשי מאסר בפועל. עוד עמדה ב"כ המאשימה על עברו הפלילי של הנאשם. בטיעוניה התייחסה ב"כ המאשימה לכך שעל השותף מחמוד הטיל כב' השופט פולוק 10 חודשי מאסר בפועל, אולם טענה כי השופט פולוק לא התייחס לתאונה המתוארת באישום השני, וכן כי מחמוד לא הועמד לדין וממילא לא הורשע בעבירה של נהיגה ללא רישיון. זאת ועוד, למחמוד אין עבר פלילי בניגוד לנאשם. בהתחשב בכל אלה, ביקשה המאשימה לאבחן את עניינו של הנאשם שלפניי מעניינו של השותף מחמוד, ועתרה להטיל על הנאשם 30 חודשי מאסר בפעול ומאסר על תנאי.

4.מנגד טען הסנגור כי אין הצדקה אמיתית לאבחן את עניינו של הנאשם מעניינו של השותף מחמוד, ולפיכך עתר כי על מרשו יוטל עונש זהה לזה שהוטל על השותף.

5.שקלתי את טענות הצדדים. נקודת המוצא מצויה בגזר דינו של כב' השופט פולוק בת"פ 53317-07-12 שדן בעניינו של השותף מחמוד. יובהר בזאת כי גם בעניינו של השותף מחמוד נערך הסדר טיעון במסגרתו כתב האישום תוקן, מחמוד הודה והורשע, והצדדים טענו פתוח לעונש. כאמור, כב' השופט פולוק גזר על מחמוד 10 חודשי מאסר לריצוי בפועל החל מיום המעצר.

עיון בכתב האישום המתוקן בעניינו של מחמוד שהוגש לעיוני, מעלה כי גם הוא הועמד לדין על אותם שני אישומים בגינם הועמד לדין הנאשם שלפניי, וגם לו יוחסו שתי עבירות של גניבת רכב וכן עבירה אחת של שב"ח בגין אותה הפרשה. ההבדל היחיד בכתבי האישום המתוקנים בין הנאשם לבין מחמוד, נעוץ בעובדה שלמחמוד לא יוחסה עבירה של נהיגה ללא רישיון, וממילא הוא לא הורשע בעבירה זו. יחד עם זאת, אין חולק לפניי כי השותף מחמוד נהג במסגרת האישום הראשון ברכב הגנוב ללא רישיון נהיגה בהיותו שב"ח (בדיוק כמו הנאשם שנהג באישום השני). לא ברור מדוע השותף מחמוד לא הועמד לדין בגין אותה עבירה. ב"כ המאשימה נשאלה על כך במפורש בטיעוניה, ולא ידעה להשיב על כך. אוסיף ואומר, כי גרימת התאונה המתוארת בעובדות האישום השני, יוחסה באופן מלא גם לשותף מחמוד וזאת במסגרת תיאור עובדות האישום השני בכתב האישום המתוקן שהוגש במשפטו של מחמוד. לפיכך, אף בנקודה זו, אינני רואה הבדל מהותי בין השניים. זאת ועוד; אין מחלוקת כי השותף מחמוד, כמו הנאשם, ברח מהזירה לאחר התאונה המתוארת באישום 2, וכי הן הנאשם והן השותף מחמוד נתפסו והובאו לדין מאוחר יותר (כל אחד במועד אחר). בהתחשב בכל אלה, אינני סבורה כי מבחינת עובדות כתבי האישום המתוקנים שהוגשו כנגד הנאשם וכנגד השותף מחמוד קיים הבדל משמעותי בין השניים.

6.אכן, העונש שנגזר על השותף מחמוד מקל. זאת, בשים לב למתחם הענישה ההולמת בגין המעשים ונסיבות ביצועם, בשים לב למדיניות הענישה הנוהגת, ובשים לב לעקרון ההלימה. יחד עם זאת, גזר הדין בעניינו של השותף מחמוד הינו חלוט, שכן המאשימה לא ערערה עליו. בנסיבות אלה, נוכח עקרון אחידות הענישה, אינני רואה מנוס מלהטיל על הנאשם עונש דומה לזה שנגזר על הנאשם בגין אותם מעשים. אדגיש שוב, כי לא נעלמה מעיניי העובדה שהנאשם הועמד לדין והורשע בגין עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה, ואילו השותף מחמוד לא. עם זאת, כאמור לעיל, המאשימה אישרה שגם מחמוד נהג ללא רישיון באותה פרשה בהיותו שב"ח, ולא יכולה הייתה להסביר מדוע הנאשם הועמד לדין בגין עבירה זו ואילו השותף לא. בנסיבות אלה, אינני סבורה שיש מקום לחריגה משמעותית לחומרה בעונשו של הנאשם, ביחס לזה של מחמוד בגין אותה עבירה.

7.אם בכל זאת ראיתי להבחין בין עונשם של השניים ולהטיל על הנאשם חודש מאסר נוסף, הרי זה בגלל שלמחמוד אין עבר פלילי ואילו לנאשם שלפניי רישום פלילי הכולל 4 עבירות של שהייה בלתי חוקית בישראל שבוצעו לפני ואחרי העבירות נשוא התיק שלפניי. יוער כי הנאשם הורשע בגין אותן עבירות שבוצעו בשנים 2010-2012 ביום 03.12.2012, קרי, לאחר מועד ביצוע העבירות נשוא התיק הנוכחי. הנאשם נתן את הדין על אותן ארבע עבירות ואף ריצה עונש מאסר בפועל בגינן. עם זאת, לא ניתן להתעלם מההבדל בין הנאשם לבין השותף מחמוד מבחינה זו שלנאשם הרשעה נוספת באמתחתו כאשר הוא עומד לדין לפניי, בניגוד למצבו של מחמוד בעת גזירת דינו.

8. אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

א.11 חודשים מאסר לריצוי בפועל החל מיום מעצרו. למען הסר ספק, עונש זה ירוצה במצטבר לכל עונש מאסר אחר, אם וככל שהנאשם מרצה כעת.

ב.מאסר על תנאי של 6 חודשים בגין עבירה של גניבת רכב למשך שנתיים מיום השחרור ממאסר.

ג.מאסר על תנאי של חודשיים בגין עבירות של כניסה לישראל שלא כחוק או נהיגה ללא רישיון וזאת למשך שנתיים מיום השחרור ממאסר.

9.מועד ההוכחות שנקבע ליום 16.09.2013 מבוטל בזאת. יבטל את זימון העדים לאותו דיון, המאשימה תפעל אף היא לביטול הזימון של עדיה. כמו כן, יש לבטל את זימון הנאשם משב"ס וכן לביטול המתורגמן לדיון.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, ד' תמוז תשע"ג, 12 יוני 2013, במעמד הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: