מדינת ישראל נ' גרופר

גזר דין

1.הנאשמת הורשעה על פי הודאתה בביצוע עבירות בניגוד לתקנה 21(ב)(2) וכן בניגוד לתקנה 144(א)(1) לתקנות התעבורה.

בהתאם לעובדות כתב האישום הנאשמת נהגה את רכבה ביום 8.8.09 בשעה 15:30 ברח' הטיילת בעיר אשדוד. עת הגיעה הנאשמת לקטע כביש המקביל לפארק גן אלישבע, פגעה עם רכבה בקטינה י.א – ילידת 2001 אשר החלה בחציית הכביש על גבי סימני מעבר חציה בכביש.

כתוצאה מהתאונה נפגעה הקטינה בראשה, בפניה ובכל חלקי גופה ושינייה נשברו.

2.הנאשמת עצרה את רכבה במקום התאונה למשך זמן קצר ביותר, ומשהבחינה בנפגעת, הקטינה נסה מזירת התאונה ועזבה את מקום התאונה.

3.צוות מד"א הוזעק על ידי עובר אורח והעביר את הנפגעת לבית החולים תל השומר, שם אושפזה למשך 3 ימים ובהמשך שבה ואושפזה בבית החולים עין כרם.

4.הנאשמת התייצבה בתחנת המשטרה באשדוד בחלוף כשעתיים מקרות התאונה.

5.הצדדים הגיעו להסדר טיעון ולפיו תודה הנאשת בעבירות המיוחסות לה בכתב האישום ויגזרו עליה בהתאם לשיקול דעת בית המשפט עונשי פסילה בפועל, פסילה על תנאי, קנס ופיצוי לנפגעת.

טיעוני המאשימה לעונש

6.ב"כ המאשימה ביקש כי בית המשפט יאמץ את הסדר הטיעון בין הצדדים שכן קבלת האחריות של הנאשמת על מעשיה נעשתה באופן מיידי ובכך נחסך גם זמן שיפוטי יקר.

הנאשמת, כך לטענת ב"כ המאשימה, היא מנהלת בית ספר, אדם שפועלו רב שנים – שיקול אשר הביא את המאשימה להגיע להסדר האמור. גם עברה התעבורתי של הנאשמת קל ביותר וכולל 4 עבירות של ברירת משפט, כאשר לנאשמת רשיון נהיגה עשרות שנים.

7.יחד עם זאת טען ב"כ המאשימה כי לנוכח אופיה של העבירה ראוי שיוטל עונש ממשי בכל אחד מהרכיבים.

המאשימה הגישה מכתבו של עו"ס בקשר למצבה של הנפגעת לעניין החבלות שנגרמו לה וההתדרדרות במצבה.

8.המאשימה נמנעה מלעתור לרכיבי ענישה הכוללים עבודות שירות או שירות לתועלת הציבור מהנימוקים שהוזכרו, אך עדיין נטען כי יש להחמיר ברכיבים עליהם הוסכם, לרבות ברכיב הפיצוי.

9.משפחת הנפגעת לא הביעה טרוניה בקשר להסדר והקשר שנוצר עם המשפחה נעשה ביוזמת המאשימה.

טיעוני הנאשמת לעונש

לטענת ב"כ הנאשמת אכן יש לגזור על הנאשמת עונש ראוי, ואולם מצבה הקשה של הנפגעת נובע לא רק מתוצאות התאונה אלא מתנאי חיים קשים מאד ומבעיות הבטחון הקשות לילד באשר הוא.

הנפגעת היא זו שברחה מהמקום.

לטענת ב"כ הנאשמת, הנאשמת ספגה ביקורת חריפה ביותר מהתקשורת ובמשרד החינוך עברה שימוע פעמיים, שכן "הואשמה" בעבירת הפקרה, כאשר מאוחר יותר התברר כי לא כך היה.

10.שיקול דעתה של הנאשמת אשר לא צלצלה למשטרה במועד התאונה עצמו היה שיקול דעת שגוי ועל כן עליה להענש ואולם במידה ראויה.