מדינת ישראל נ' גרוס

גזר דין

לאחר ניהול הליך של הוכחות הורשע הנאשם בעבירה של איומים בכך שביום 23/3/09 במהלך שיחה עם בנו, איים הנאשם על גרושתו – אם בנו, דהיינו אמר לבנו כי באם האם לא תבטל את צו המעצר שהוצא נגדו בשל אי תשלום דמי מזונות, הוא "ידפוק לה כדור בראש".

התביעה ערה לכך שמדובר בנאשם נעדר עבר פלילי, אך יחד עם זאת הדגישה את העובדה כי מדובר באיומים קשים ובסיכון הטמון בהתנהגות מעין זו. עוד הדגישה כי מדובר בנאשם אשר לא נטל אחריות על מעשיו כלל ועיקר והדברים אף באו לידי ביטוי בכך שבנו נאלץ להעיד במהלך ניהול ההוכחות תוך שב"כ הנאשם הטיח בו דברים קשים במהלך עדותו.

התביעה עתרה כי על הנאשם ייגזר עונש מאסר בפועל שירוצה בדרך של עבודות שירות.

ב"כ הנאשם ציין כי מדובר בנאשם המתפקד באורח נורמטיבי.

לטעמו של ב"כ הנאשם יש מקום להורות על ביטולה של ההרשעה בעניינו של הנאשם ואין הוא מקבל לענין זה את קביעות שירות המבחן המתייחסות לכך שהנאשם לא נטל אחריות על מעשיו.

ב"כ הנאשם הביע חשש כי הנאשם לא יוכל לעבוד בעתיד בעיסוקו הנוכחי כגובה מס באם הרשעתו תישאר על כנה. הוא הבהיר כי מדובר בנאשם שיש לו חובות רבים מאוד בהיקף נרחב ועל כן אין להרע עוד את מצבו הכלכלי.

לטעמו של ב"כ הנאשם אף האינטרס הציבורי לא יינזק במקרה זה, שכן הוא סבור כי המתלוננת הגישה את תלונתה נגד הנאשם רק מפני שלא שילם את חובותיו לה ולא מפני שהיא חוששת ממנו והא ראיה שהיא מתייצבת לכל דיוני בית המשפט.

מתסקיר שירות המבחן בעניינו של הנאשם עולה כי מדובר בנאשם בן 54, נעדר עבר פלילי, נשוי בשנית ואב לשלושה ילדים. לדבריו עובד כגובה מס עצמאי, הגם שלא הציג מסמכים באשר לכך.

גם בפני שירות המבחן שלל הנאשם את האיומים.

בשיחה עם המתלוננת הבהירה זו כי התלוננה במשטרה בעקבות חששה כי הנאשם יפגע בה בשל פתיחתה מחדש את תיק המזונות והוצאת צו המעצר נגדו וציינה כי כיוון שעדיין אינו משלם את חובותיו והדיונים עדיין מתנהלים בבית המשפט לענייני משפחה, היא עדיין חוששת ממנו.

שירות המבחן התרשם כי לאור הכחשתו של הנאשם את ביצוע העבירה והעדר לקיחת אחריות על בעייתיות כלשהי בהתנהגותו אין כל טעם בהמשך מעורבות של שירות המבחן ולא מצא אף מקום להמלצה כלשהי בעניינו של הנאשם, לרבות באשר לביטולה של ההרשעה.

המבחנים לאי הרשעתו של נאשם בדין או לביטולה של הרשעה הם שניים והם אף מצטברים (הלכת כתב) האחד הוא כי אי הרשעתו של הנאשם לא תפגע באינטרסים הציבוריים שבענישה והשני הוא כי הרשעתו תפגע באופן ממשי בשיקומו העתידי.

עוד קובעת הלכה זו כי הכלל הוא שנאשם אשר נקבע כי ביצע את מעשה העבירה יורשע בדינו ואך במקרים חריגים ויוצאי דופן, יוחלט שלא להרשיעו בדין.

בענייננו מדובר באיומים קשים אשר הופנו כלפי גרושתו של הנאשם, באמצעות בנם המשותף, כאשר האיומים הופנו על רקע כך שהנאשם לא שילם עת ארוכה מזונות למתלוננת ועל כן הוצא כנגדו צו מעצר. משמעות האיום היתה, למעשה, כי אם לא תבטל המתלוננת צו מעצר זה, ייפגע שלומה על ידי הנאשם.

אין צורך להכביר מילים על חומרת האיום.

הנאשם אינו נוטל אחריות על מעשיו ומשמעות הדברים כי אינו מפנים את החומרה שיש בהם וכי לא למד את הלקח מן הדברים. יש בכך כדי ללמד על הסיכון הצפוי מן הנאשם. לא ניתן גם לומר, כפי שטען ב"כ הנאשם כי המתלוננת אינה חוששת ממנו, שכן מעדותה שהובאה במהלך ההליך ניתן היה ללמוד על חששה הממשי מאיום זה ואף בנה שהעיד מסר כי למשמע האיום לא חשש לעצמו, אך חשש לשלומה של אמו.

באשר לשיקומו העתידי של הנאשם. הנאשם אמנם העלה חשש כי העסקתו תיפגע בעתיד בשל הרשעתו אך לא הציג כל תימוכין לחשש זה, בדמות אישור ממעסיק, וכיו"ב.

הנה כי כן, שני המבחנים, אשר כאמור, הינם מצטברים, לא התקיימו בענייננו ועל כן לא מצאתי כי יש מקום לבטל את הרשעתו של הנאשם.

ובאשר לעונש שיש לגזור על הנאשם.