מדינת ישראל נ' גרדובסקי

הכרעת דין

כנגד הנאשם נרשמה, ביום 9.7.12, הודעת תשלום קנס בגין שימוש בטלפון נייד, שלא באמצעות דיבורית המותקנת ברכב, בעת שהרכב בתנועה (להלן – הדו"ח), עבירה על תקנה 28(ב) לתקנות התעבורה.

הנאשם כפר באישום המיוחס לו וביום 19.6.13, נשמעו הראיות בתיק שבנדון.

מטעם המאשימה, העיד רס"מ לוי יאיר, עורך הדו"ח והוגשו הדו"ח ושכתוב נסיבות המקרה, שסומנו ת/1.

מטעם ההגנה, העיד הנאשם בלבד.

ע"פ גרסת המאשימה, ביום 9.7.12, בסמוך לשעה 18:42, נהג הנאשם ברכב ברמת גן, ברחוב הרוא"ה, מכיוון רחוב יצחק רבין ובהגיעו בסמוך לבית מספר 305, נצפה על ידי עד התביעה כאשר הוא אוחז טלפון נייד בידו השמאלית ומצמידו לאוזנו הימנית.

העד ניגש אל הנאשם, שעצר רכבו בצומת הקרוב, הורה לו לעצור בצד הדרך ורשם מפיו את הדברים הבאים:" לא השתמשתי בטלפון, לא ראית טוב".

על פי גרסת הנאשם, הוא נהג כאמור, אך העד טעה ואין לו מושג מה הוא עושה בבית המשפט.

לאחר שבחנתי גרסאות הצדדים, הראיות שהוגשו מטעמם ושמעתי עדויותיהם, השתכנעתי במידה הנדרשת במשפט פלילי כי הנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום וזאת מהנימוקים הבאים:

עד התביעה תיעד באופן מפורט את נסיבות ביצוע העבירה, תוך התייחסות לכל רכיביה ולעובדות הרלוונטיות לאישום. העד ציין מקום עמידתו והמרחק הקצר ביותר, כשלושה מטרים, ממנו הבחין בביצוע העבירה. העד פירט בתרשומתו את אופן אחיזת הטלפון הנייד על ידי הנאשם, מצב הראות במקום ולתוך רכב הנאשם ושמר על קשר עין רצוף עם רכב הנאשם עד לעצירתו.

עדותו של עד התביעה הייתה עניינית, בהירה, עקבית ולא נסתרה בחקירה נגדית, שכן הנאשם, אף שהוסבר לו כי עליו לחקור את העד ובאיזה אופן, נמנע מלחקור אותו לגופה של עבירה.

הנאשם בחר שלא להציג גרסה ברורה לגבי נסיבות המקרה, אף שהוסבר לו כי עליו להתייחס לעבירה עצמה, לא העיד ולו במילה לגבי הטלפון הנייד עצמו והסתפק בטענה, בלתי מבוססת, כי העד טעה וכי לא הייתה עבירה.

לאור כל האמור לעיל, ולאחר ששבתי והזהרתי עצמי, שכן עדות יחידה הוצגה בפני במסגרת פרשת התביעה, הנני קובעת כאמור, כי הנאשם עבר עבירה כמיוחס לו בכתב האישום שבנדון.

זכות ערעור כחוק.

ניתנה היום, א' אב תשע"ג , 08 יולי 2013, במעמד ב"כ המאשימה התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: