מדינת ישראל נ' גרבובסקי

גזר דין

רקע

הנאשם הורשע בעבירות של תקיפת זקן ואיומים.

על פי הכרעת הדין, ביום 24.9.10, הגיע הנאשם לבית הוריו לאחר העדרות של מספר ימים כשהוא נסער. בבית המשפחה התגלע ויכוח בין הנאשם ואביו בן ה- 71 במטבח הבית. במהלך הויכוח קילל הנאשם את אביו ואיים עליו כי ירצח אותו. המתלונן ביקש להוציא את הנאשם ממטבח הבית ובשלב זה דחפו השניים זה את זה (לא ברור מי היה הראשון לדחוף). תוך כדי כך, דחף הנאשם את המתלונן והפילו ארצה. כתוצאה מהדחיפה פגע השולחן בפניו של המתלונן והוא נחבל ומשקפיו נפלו ונשברו.

טעוני הצדדים

ב"כ המאשימה שם דגש על חומרת מעשיו של הנאשם ועל עברו המכביד וביקש להשית על הנאשם עונש בין שנת מאסר לארבע שנים, אשר שלא יפחת משנתיים מאסר.

ב"כ הנאשם, אשר טענה לזכותו כל אשר ניתן, שמה דגש על נסיבותיו האישיות הקשות של הנאשם, על כך שאין לחובתו הרשעות קודמות בעבירות אלימות ועל כך שהנאשם מכור לסמים ללא תוחלת של שיקום. כן טענה, כי לא היתה לנאשם כוונה לחבול באביו והתיחסה לכך שהדחיפות היו הדדיות. בסוף דבריה ביקשה כי אמנע מהשתת מאסר בפועל.

מתחם העונש ההולם

חומרת מעשי הנאשם ברורה ואינה צריכה הסבר. הנאשם הגיע לבית הוריו, ושם התעמת עם אביו בן ה- 71, קיללו ואיים עליו ברצח. כאשר אביו ביקש להוציאו מהמטבח, דחף אותו וגרם לו לחבלות בפניו. גם אם אצא מהנחה שאביו של הנאשם היה הראשון לדחוף, על מנת להוציא את הנאשם מהמטבח, אין בכך כדי לגרוע מחמרת המעשה.

המתלונן העיד בפני. כאבו ועלבונו ניכרו עליו, גם בחלוף למעלה משנתיים מאז הארוע. ניכר בו, כי יותר משכאב את המכה, כאב את העלבון ויותר משכאב את העלבון, כאב לו מראה בנו אשר הגיע לשפל המדרגה. כן ניכרו בו חוסר הנוחות שבעמידה בפני אנשים זרים לו ופריסת הארועים בפניהם. דברים אלו יפים גם ביחס לאמו של הנאשם, אשר ניכר עליה כי נקרעה בין תחושותיה כאם ובין מיאוסה בסבל והמרורים שהנאשם האכיל בהם את משפחתו.

מבלי להקל ראש בחומרת האיומים והחבלה שחבל הנאשם באביו, הרי שבנסיבותיו של תיק זה עיקר החומרה הוא הפגיעה הנפשית שגרם לשני הוריו, אשר מאפילה על הפגיעה הגופנית.

לאור אלה, מתחם העונש ההולם עבירה זו נע בין מאסר של מספר חודשים ועד שנה וחצי מאסר.

קביעת העונש בתוך המתחם

לחובת הנאשם עבר פלילי מכביד. הנאשם הורשע בעשרות עבירות ובהן גניבת רכב, התפרצות לדירה, שיבוש מהלכי משפט, זיוף, מרמה, החזקת סכין, החזקת סמים ועוד. בגין הרשעותיו נדון למספר מאסרים בפועל המצטברים לשנים.

הנאשם לא קיבל אחריות למעשיו אלא כפר וטען כי הוריו מטיחים בו האשמות שקר. אדגיש, כי אינני זוקף לחובת הנאשם את ניהול ההליכים, אך לא ניתן לזקוף לזכותו את ההקלה שהיא מנת חלקו של מי שמכה על חטא ומביע חרטה – ובמיוחד דברים אמורים בעבירה זו, אשר עיקר פגיעתה היא במישור הנפשי והיה בהבעת חרטה ובקשת סליחה מצדו כדי להקל על תוצאות המעשים.

מחוות דעת פסיכיאטרית שהוגשה עולה, כי הנאשם מכור לסמים שנים רבות, אך אינו סובל מכל מחלת נפש ואחראי למעשיו. עולה כי הנאשם מנהל אורח חיים אנטיסוציאלי ואינו מראה כל מוטיבציה לשנותו.

לא ראיתי בכך שהרקע לעבירות הוא המתמכרות הנאשם לסמים כנסיבה לזכותו. צריכת סמים היא עבירה בפני עצמה. ביצוע עבירה אחת אינו יכול להוות נסיבה לקולא ביחס לביצוע עבירה אחרת, חמורה יותר.

לא מצאתי נסיבות ממשיות העומדות לזכות הנאשם במקרה זה, לבד מהעובדה כי זוהי עבירת האלימות הראשונה בה הורשע.

סיכום

גוזר על הנאשם את הענשים הבאים: