מדינת ישראל נ' גרבאן(עציר)

נוכחים:

ב"כ המבקשת: עו"ד תומר יפרח

ב"כ המשיב: עו"ד אביב חוזה – סנגוריה ציבורית

המשיב: הובא באמצעות שב"ס

החלטה

1.         בפני בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו.

2.         כנגד המשיב הוגש כתב אישום, בגדרו נטען, כי במועד הרלוונטי לכתב אישום התגורר הנאשם עם אשתו הגב' אמינה ג'ורבאן (להלן : "המתלוננת"), וכי ביום  31.7.2010 סמוך לשעה 18:00 בבית הנאשם בכפר ג'סר אל זרקא, הזיק המשיב לרכוש במזיד בכך ששבר צלחות בהן הגישה המתלוננת למשיב אוכל והפך את שולחן האוכל, כאשר הוא מקלל את המתלוננת. עוד נטען בכתב האישום, שכאשר הוזמנו שוטרים אותר ונעצר המשיב סמוך לביתו כשהוא נחזה לשיכור.

3.         כאמור, עתרה המבקשת לעצור המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו. בבקשתה, טענה המבקשת, כי בחומר הראיות קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למשיב בכתב האישום, ובאשר לעילת המעצר טענה המבקשת, כי עילה זו קמה לפי סעיף 21 (א) (1)(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים) תשנ"ו – 1996 (להלן :"חוק המעצרים") לטענת המבקשת, העבירות המיוחסות למשיב מסכנות את בטחון הציבור בכלל ואת בטחון המתלוננת בפרט, וזאת לאור התמכרותו של המשיב לטיפה המרה, מה עוד, שמדובר בעבירת אלימות לשמה המעידה על אופיו האלים של המשיב. כמו-כן טענה המבקשת, כי לחובת המשיב הרשעות קודמות בתחום האלימות והרכוש.

4.         בטרם אדון בטענות הצדדים, אציין, כי למשיב לא מיוחס מעשה תקיפת בת זוגו או איומים כלפיה. כמו-כן, לא מיוחס למשיב כי הוא זרק את הצלחות לעברה או הפך את השולחן אגב סיכון בטחון המתלוננת, הדברים אינם נטענים בכתב האישום ואינם עולים מחומר הראיות שבפניי.

ראיות לכאורה:

5.         כידוע, המבחן לקיומן של ראיות לכאורה לצורך מעצר עד תום ההליכים המשפטיים הוא בקיומן של "ראיות גולמיות אשר לגביהן קיים סיכוי סביר שעיבודן במהלך המשפט - תוך בחינתן בחקירות, ותוך קביעת אמינותן ומשקלן - יוביל לראיות אשר מבססות את אשמת הנאשם מעל לכל ספק סביר" (בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 133 (1996) ראו גם :בש"פ 826/08 קיאל קשאש נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 14.2.08);

6.         מצאתי, כי חומר שבפניי קיימות ראיות לכאורה להוכחת עובדות כתב האישום, לעניין זה אסתפק בהפנייה להודעת המתלוננת מיום האירוע (31.7.2010), בה היא מעידה, כי המשיב "שבר את הצלחות בבית" ו "הפך את השולחן". על דברים אלה חזרה המתלוננת בהודעתה ביום 01.08.2010 . ודי בדברים הנ"ל, בשלב זה, כדי לבסס ראיות לכאורה.

7.         יחד עם זאת, ולמרות שטענה זו לא נטענה בכתב האישום, במהלך החקירה עלה חשד, כי המשיב תקף את המתלוננת וזאת לאור דו"ח פעולה שרשם השוטר  גטר יניב ביום האירוע. ב"כ המבקשת טענה, כי יש לקחת עובדה זו בחשבון.

8.         נראה, כי משלא כללה המבקשת עובדה זו בכתב האישום, הרי נעשה הדבר לאור העדר ראיות לכאורה לגביה. המתלוננת נחקרה מייד לאחר האירוע וטענה, ועל טענתה זו חזרה בהודעה מאוחרת שניתנה למחרת, כי בינה לבין המשיב פרץ ויכוח, כי המשיב לא תקף אותה וכי הוא שבר את הצלחות והפך את השולחן (ראו דברי המתלוננת בהודעתה הראשונה מיום האירוע בשורה 10 ובהודעתה השנייה מיום 1.8.2010 שורות 20 ו- 21) . חזקה על המבקשת, שהיתה מגישה כתב אישום בגין תקיפת המבקשת, אילו מצאה בחומר הראיות ראיות לכאורה להוכחת עבירה זו. לפיכך, משלא הוגש כתב אישום בגין תקיפת המתלוננת, אין אלא להניח, כי אף המבקשת סבורה כי אין ראיות לכאורה לחשד זה, שעלה במהלך החקירה.

עילת מעצר:

9.         אין חולקין, כי בענייננו לא מתקיימת חזקת מסוכנות סטטוטורית לפי סעיף 21 (א) (1)(ג) (5) לחוק . בבקשתה, טוענת המבקשת, כי היא מבקשת לקבל הבקשה הואיל, ומדובר בעבירה שביסודה מרכיב אלימות, ולפיכך לאור התמכרותו לטיפה המרה, עלול המשיב לסכן את בטחון המתלוננת. אמנם, ולכך הפנה הסניגור בטיעוניו בפניי, טענה המבקשת לעילת מעצר לפי סעיף 21(1)(א)(1) לחוק המעצרים, ואולם ברור מתוכן הבקשה, כי המבקשת עותרת למעצרו של החשוד לפי העילה האמורה בסעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים.  

10.        טוענת המבקשת, כי מסוכנות המבקש נלמדת מן המעשה (שבירת הצלחות והפכית השולחן) וכן מאופיו של העושה, שכאמור מכור לטיפה המרה. המבקשת מפנה למכתב לשכת הרווחה, אשר מתארת כי המשפחה מוכרת לה על רקע ניסיונות כושלים של המשיב להיגמל מאלכוהול. כן מפנה המבקשת לעברו הפלילי של המשיב.

11.        עיינתי בחומר המונח בפניי, והגעתי לכלל מסקנה, כי לא קמה כלל עילת מעצר, בנסיבות העניין. אמנם ייתכנו מצבים שאף עבירת היזק לרכוש עלולה להצמיח עילת מעצר, מקום שהדבר אכן מלמד על סכנה מוחשית לבטחון הציבור או לבטחון אדם. יחד עם זאת, לא מצאתי, כי זהו המצב בענייננו. משהגיעה המבקשת למסקנה, כי לא קיימות ראיות לכאורה למעשה תקיפה כלשהו, הרי נותר בענייננו עבירת ההיזק לרכוש. לא נטען בכתב האישום, והדבר אף לא עולה מחומר הראיות, כי המבקש זרק את הצלחות לכיוון המבקש או הפך את השולחן לכיוונה. התוצאה היא, שהמעשה עצמו, ונסיבותיו, אינם מלמדים על סכנה לבטחון המתלוננת וילדיה.

12.        המבקשת מפנה לנסיבות אחרות שיש בהן, יחד עם נסיבות המעשה להקים עילת מעצר. לטענת המבקשת, המשיב מכור לטיפה המרה, והיא מפנה בעניין זה לדו"ח לשכת הרווחה. עצם היותו של המשיב מכור לטיפה המרה אינה מקימה חזקת מסוכנות כלפי בני משפחתו, אלא עם יצטרף לעובדה זו עובדות אחרות, כגון מעשי תקיפה חוזרים ונשנים כנגד אשתו. עיינתי בדו"ח הרשעותיו של המשיב ולא מצאתי, כי הורשע בעבר בעבירות אלימות כלפי בני משפחה. בנוסף עיינתי בדו"ח הלשכה ומצאתי, כי הוא מתאר משפחה מרובת ילדים, שידועה על רקע ניסיונות המשיב להיגמל מאלכוהול. לא עולה מן המסמך הנ"ל ראיה כלשהיא למסוכנות הנשקפת למי מבני המשפחה.

13.        הערה לסיום, המבקשת מפנה לכתב אישום שהוגש כנגד המשיב, בתיק מס' 10453-08-10 (שהוגש ביום הדיון בבקשה, דהיינו 5.8.2010) ובו מיוחסת לנאשם עבירה לפי סעיף 379 ו 382 (ב) לחוק העונשין בכך שביום 9.4.2009 תקף את אשתו. בכל הכבוד הראוי, אין בכתב האישום הנ"ל כדי לשנות מן המסקנה אליה הגעתי, שכן מדובר בעבירה שבוצעה, לכאורה, לפני כשנה וחצי ואילו סברה המבקשת, כי העבירה הנ"ל מקימה עילת מעצר עד תום ההליכים, תתכבד ותגיש בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים במסגרת התיק הנ"ל. משלא עשתה כן, אין היא יכולה לבקש מעצרו של המשיב במסגרת התיק שבפניי, על סמך העבודות בכתב האישום שהוגש בתיק המקביל.