מדינת ישראל נ' גרא ואח'

גזר דין

הנאשמת הורשעה על פי הודאתה בעבירות של בנייה ללא היתר וביצוע שימוש חורג במקרקעין הטעון היתר. כתב האישום בו הורשעה הנאשמת, ייחס לה ביצוע בניה של קירוי צל לחניה בשטח של כ-15 מ"ר, וקירוי צל בשטח של כ-30 מ"ר. כמו כן הורשעה הנאשמת בכך שעשתה שימוש במקרקעין לרבות המבנה שעליהם כגן ילדים, על אף שהמקרקעין האמורים מיועדים למגורים.

התביעה והסנגוריה הגיעו להסדר טיעון ובית המשפט התבקש לאשרו. על פי הסדר הטיעון עותרים הצדדים במשותף להטלת קנס, להטלת תשלום היטל השבחה לפי סעיף 218 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 בסך 3,087 ₪, התחייבות להימנע מביצוע עבירות על חוק התכנון והבניה והתקנות על פיו למשך 3 שנים, וצו הריסה מיידי לבניה המצוינת באישום ב' לכתב האישון. אשר לקנס, התביעה עותרת להטלת קנס משמעותי ההולם את חומרת העבירות בהן הורשעה הנאשמת, ואילו הנאשמת עותרת להטלת קנס סמלי בלבד.

המאשימה הדגישה את חומרת העבירות המיוחסות לנאשמת וציינה כי הנאשמת ביצעה את העבירות המיוחסת לה במשך תקופה משמעותית של למעלה משנה.

ב"כ הנאשמת מציין לקולא את העובדה כי פעלה לקבלת היתר, בניגוד לאחרים רבים באזור מגוריה אשר הפעילו גנים מבלי לפעול לקבלת היתר ואת העובדה כי ועדת הערר התירה את השימוש החורג למשך 3 שנים. עוד ציין ב"כ הנאשמת כי הנאשמת הפסיקה את השימוש החורג וסגרה את הגן נשוא כתב האישום, וכיום היא מפעילה גן אחר לאחר שהועדה המקומית נתנה היתר להפעילו.

אכן, עבירות על חוקי התכנון והבנייה הן עבירות חמורות שהפכו למכת מדינה, כאשר בתי המשפט קבעו כי יש להטיל בגין עבירות אלה ענישה מחמירה אשר תפגע בכדאיות הכלכלית של מי שעובר אותן.

לעניין זה ראו בע"פ 305/78 אשר צוטט בע"פ 578/78 מדינת ישראל נ' אחמד דרוויש עיסא, פ"ד לו (1) 723, בעמ' 724-725:

"האמצעים שננקטו עד כה כדי לרסן את ההתעלמות מהוראותיו של החוק (חוק התכנון והבניה, תשכ"ה- 1965- מ' ש'), מההגבלות אותן הוא קובע ומדרכי הרישוי אותן הוא מחייב, לא נשאו פרי... האמצעים המשפטיים שהיו מקובלים עד כה בתחום זה לא השיגו את מטרתם: הקנסות שהוטלו לא היו שקולים בהשפעתם העונשית כנגד התועלת הצומחת מן הבניה תוך התעלמות ממגבלותיו של החוק וצווי הריסה אינם מקויימים... לאור המצב אליו הגענו יש לראות בהטלת עונשי מאסר בפועל על עבירות תכנון ובניה אמצעי הולם ויעיל, כדי לבלום את התפשטותה הנוספת של הפרת החוק המתוארת ולהחדיר יסוד מרתיע מוחשי לתוך מערכת הענישה הנוהגת בתחום עליו מדובר".

שיקולים נוספים לחומרה במקרה זה הינם העובדה כי הנאשמת הורשעה הן בביצוע עבירות בנייה ללא היתר והן בשימוש חורג, למטרות רווח.

לקולא יש לשקול את הודאתה של הנאשמת בביצוע העבירות, את העובדה כי פעלה לקבלת היתר ואת העובדה כי השימוש החורג פסק. כן יש לשקול לקולא את החלטה ועדת הערר שהוגשה לעיוני, אשר בה נקבע כי נדרשים פעוטונים באזור וכי ניתן לאשר שימוש חורג לגן במקום.

אשר לעונש, לאחר ששקלתי את השיקולים לחומרה ולקולא, לא מצאתי כי ניתן להסתפק בקנס נמוך כפי שעותר לו ב"כ הנאשמים ואין מנוס מהטלת קנס מרתיע. עם זאת, אין הקנס שמצאתי להטיל ברף הגבוה של הקנסות המוטלים בעבירה מסוג זה.

לאור האמור אני גוזרת על הנאשמת את העונשים הבאים:

אני מורה לנאשמת להרוס את הבנייה המתוארת באישום ב' לכתב האישום.

הנאשמת תשלם קנס כספי בסך 8,000 ₪. הקנס ישולם ב- 4 תשלומים חודשיים שווים ורצופים. תשלום ראשון ישולם עד ליום 1.2.11 ולאחר מכן בכל הראשון לכל חודש שלאחר מכן, עד לגמר תשלום הקנס. לא ישולם תשלום במועדו, יעמוד כל הקנס לפירעון מיידי.

הנאשמת תשלם היטל השבחה על סך 3,087 ₪.

הנאשמת תחתום על התחייבות להימנע מכל עבירה על חוק התכנון והבניה והתקנות על פיו. ההתחייבות תהיה על סך 15,000 ₪ למשך שלוש שנים, והיא תחתם עוד היום במזכירות ביהמ"ש. לא תחתם ההתחייבות כאמור, תיאסר הנאשמת ל- 10 ימים.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.

ניתנה והודעה היום ד' שבט תשע"א, 09/01/2011 במעמד הנוכחים.

שרון קיסר, שופטת

הוקלד על ידי: חנה בבו התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: