מדינת ישראל נ' גניש

גזר דין

הנאשם הורשע עפ"י הודאתו לאחר שהחלו להשמע הוכחות (פרשת התביעה) והצדדים הודיעו כי הגיעו להסדר טיעון.

הנאשם הורשע במסגרת תיק תאונת דרכים. עפ"י כתב האישום נהג הנאשם ברשלנות ובקלות ראש בכך שאיבד שליטה על רכבו, סטה עם רכבו מכיוון הנסיעה, עלה על האי תנועה, התנגש בעמוד תאורה שהיה מוצב על אי התנועה, כאשר באותה עת נהג הנאשם בשכרות, שעל פי בדיקת דם נמצא ריכוז אלכוהול בגופו של 97 מיליגרם ב- 100 מיליליטר דם. כתוצאה מהתאונה ניזוקו כלי רכב ונחבל הנאשם בגופו חבלות של ממש – חתך ועפעפיים שנתפר.

לנאשם מיוחסים אישומים בגין סטייה מנתיב נסיעה, נהיגה רשלנית, גרימת נזק, חציית קו הפרדה רצוף, גרימת חבלות של ממש ונהיגה בשכרות.

הצדדים הודיעו כי הגיעו להסדר טיעון לפיו יוטלו על הנאשם 11 חודשי פסילה ללא ניכוי פסילה מנהלית ופסילה עד תום ההליכים, פסילה על תנאי, קנס והתחייבות.

המאשימה הוסיפה כי מדובר בתאונת דרכים עצמית עם שכרות, והציגה גיליון הרשעות בתעבורה, ממנו עולה כי הנאשם נוהג משנת 2004 ולחובתו 2 הרשעות קודמות, כאשר בהרשעה מס' 1 פסילה על תנאי של 3 חודשים להפעלה.

שיקול ההסדר עפ"י דברי התובעת היה התחשבות בעובדה שהנאשם היה פסול מנהלית 60 ימים, ופסול עד תום ההליכים ושהוא זה אשר נפצע בתאונה.

ב"כ הנאשם מפנה לעובדה כי עדים לא התייצבו ומדגיש כי מדובר בתאונה עצמית ולטענתו עלה איזשהו ספק באשר לכמות האלכוהול בדמו של הנאשם בזמן הנהיגה.

כידוע, ביהמ"ש אינו מחוייב לאמץ הסדר טיעון והסמכות לגזור את דין הנאשם נתונה לבית המשפט בלבד, כך צויין בפירוש בפרוטוקול הדיון מיום 10.7.11.

יש עוד לציין כי למוסד הסדרי טיעון מעמד מרכזי במשפט פלילי, כפי שנקבע כבר בע"פ 1958/98.

בחינת הסדר הטיעון, נקודת המוצא היא מידת העונש המוצע בשים לב לסוג העבירה, חומרתה, נסיבות ביצועה ונסיבותיו האישיות של הנאשם.

על ביהמ"ש לבחון מה היה העונש הראוי לנאשם אם לא היה הסדר טיעון, ומה מידת ההקלה שניתנה לו עקב ההסדר. בתוך הנחת היסוד כי הרשעת הנאשם מבוססת על הודיית אמת וללא כל קשר להוכחות התביעה.

במקרה שבפניי מדובר בתאונה שנגרמה עקב רשלנות ברמה גבוהה ביותר מצד הנאשם.

הנאשם בהיותו שיכור וכמות המגיעה כמעט פי שניים מהכמות המקסימלית, חצה קו הפרדה רצוף, עלה על אי תנועה והתנגש. במקרה זה, ראוי עונש חמור הרבה יותר מההסכמה אליה הגיעו הצדדים במסגרת הסדר טיעון. עונש שלפחות צופה פנה עתיד ויעביר מסר ברור שבית משפט אינו טולרנטי לעבירות מסוג זה.

כל רכיבי הענישה על פי ההסדר נוטים לקולא באופן חריג. הרי, סוכם על פסילה בפועל לתקופה של 1 חודש כאשר העונש המינימאלי בעבירות מסוג שכרות הינו 24 חודשים ובתאונה רשלנית 3 חודשים.

הנאשם אכן נפסל מנהלית 60 יום ופסול עד תום ההליכים מחודש יולי כלומר – כ- 4 חודשים.

רכיבי הענישה אף אינם כוללים רכיב ענישה הרתעתי הצופה פנה עתיד ושיהווה הרתעה ממשית לנאשם ולציבור כולו שלא לבצע עבירות מסוג זה.

לאחר שבחנתי את הנתונים הנ"ל הגעתי למסקנה כי הסיבה היחידה שבית המשפט יכבד את ההסדר, הינה שבית משפט רואה בפסילתו של הנאשם, ענישה.

לאחר ששקלתי את כל השיקולים הנ"ל, ההסדר, השיקולים שהובילו את הצדדים לגיבוש ההסדר ועברו התעבורתי של הנאשם, מצאתי לגזור על הנאשם את העונשים הבאים:

קנס