מדינת ישראל נ' גמליאל(עציר) ואח'

החלטה

נוכחים: ב"כ המבקשת עו"ד מהלל

המשיב וב"כ עו"ד פורר

החלטה בעניינו של המשיב 1

1.כנגד המשיב 1 הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירה של הריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: "החוק"), הפקרה אחרי פגיעה לפי סעיף 64א(ב) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א- 1961 (להלן: "הפקודה) + סעיף 29(ב) לחוק ונהיגה בשכרות לפי סעיף 62(3) ו 64ב(א)(3) לפקודה.

על פי עובדות כתב האישום, ביום 05.07.10 הגיעו המשיבים ברכבו של המשיב 1 לפארק בעיר רחובות מצוידים בבקבוק וודקה לפגוש אחרים אשר הביאו עמם גם משקאות אלכוהוליים. המשיבים, יחד עם האחרים, שתו לשוכרה משקאות אלכוהוליים מסוג: וודקה, בירה ועוד ובסמוך לשעה 05:00 של יום 06.07.10 נהג המשיב 1 ברכבו כאשר המשיבה 2 נוסעת לצידו, במהירות של 70 קמ"ש לפחות. המשיב, אשר ריכוז האלכוהול בדמו עמד על mg% 166 ושל המשיבה עמד על mg% 102 לפחות, נהג בנסיעה רצופה מכיוון דרום לצפון על רחוב הרצל, מבלי לבלום, תוך שהוא סוטה אל עבר הנתיב השמאלי,פגע במנוח, שמואל רוטשטיין ז"ל, אשר ירד מרכב הסעות והחל חוצה את הכביש אל עבר אי התנועה וחצה כ 11.5 מטרים מן הכביש.

מכתב האישום עולה, כי המנוח הוטח על מכסה המנוע של הרכב, ומשם אל השמשה הקדמית ואל אחורי הרכב ובשל כך נגרמו לו פגיעות קשות בכל חלקי גופו אשר הביאו למותו במקום (להלן: "התאונה"). המשיב 1 נפגע בידו ודימם כתוצאה מן התאונה.

המשיבים, אשר ידעו כי אדם נפגע בתאונה, לא עצרו כדי לברר את מצבו ו/או להושיט לו סיוע והמשיכו בנסיעתם לעבר ביתו של המשיב 1.

עם הגיעם לבית המשיב 1 ,נכנסה המשיבה 2 למיטה לישון, המשיב 1 התקלח ולאחר מכן נכנס אף הוא למיטה לישון.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה לעצור את המשיב 1 עד לסיום ההליכים המשפטיים כנגדו.

2.ב"כ המשיב 1 הסכים לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר וביקש לטעון לשחרור המשיב 1 לחלופת מעצר וזאת בשל גילו הצעיר של המשיב 1 (19) העדר עבר פלילי והעובדה, כי המנוח "חצה את הכביש בשעת לילה מאוחרת ללא מעבר חציה, כאשר רצה לעבור דרך פרצה בגדר הפרדה בין שני נתיבים". כמו כן המשיב לא ניסה להסתיר את רכבו לאחר האירוע ו/או לשבש ראיות, אלא "נכנס לסערת רגשות ולא ידע מה לעשות עם עצמו".

3.המשיבה מתנגדת לשחרורו של המשיב לכל חלופה שהיא בשל המסוכנות הנשקפת ממנו לאור נסיבות האירוע והתנהגות המשיב לאחר מכן, כאשר לצד העובדה שנהג בהיותו בגילופין (פי 3 מהכמות המותרת על פי חוק) יחד עם נוסעת נוספת ברכבו תוך זלזול בחייה, הפקיר את המנוח מתבוסס, לא הזעיק עזרה למקום ולא ניסה לבדוק את מצבו של המנוח, יצר קשר עם מעסיקו והודיע לו כי היה מעורב בתאונת דרכים ולכן לא יגיע לעבודה ונכנס למיטה לישון. לזאת יש להוסיף, כי מהודעותיה של המשיבה 2 עולה, כי זו אינה הפעם הראשונה בה המשיב 1 שותה לשוכרה וכי ראתה אותו "במצבים גרועים יותר".

4.שירות המבחן ערך תסקיר בעניינו של המשיב 1 והמליץ על שחרורו למעצר בית בבית הוריו, תחת פיקוחם לסירוגין של אחיו ודודו של המשיב 1. כמו כן המליץ להעמיד את המשיב 1 בפיקוח מעצר בשירות המבחן למשך שישה חודשים ולאפשר למשיב 1 להתאוורר באופן קבוע,לאשר לו יציאות בליווי ערבים למפגשים בשירות המבחן ועם הגורמים המטפלים.

שירות המבחן בתסקירו ציין כי המשיב "שרוי במצוקה רגשית עם תופעות פוסט טראומטיות המתבטאות בנדודי שינה, סיוטים, עוררות יתר וחרדה בלתי נשלטת לאירוע התאונה" ומצד שני סובל "מחלקים של שכחה, ניסיון להימנע ממפגש רגשי עם המשמעויות העמוקות של האירוע ותוצאותיו ורגעים של נתק רגשי". כמו כן הוסיף, כי "לעניין הסיכון לפגיעה עצמית, אנו מעריכים כי ככל שיתקדמו הטיפול וההליך המשפטי יתרופפו ההגנות בהן משתמש שגיא והוא יתפוס את מצבו בצורה בהירה יותר. בהתאמה רמת מצוקתו הרגשית עלולה להתגבר".

שירות המבחן בחן את המפקחים המוצעים - אביו של המשיב 1 שאינו עובד, אימו המועסקת כאחות מוסמכת בבית חולים, אחיו בן 29 נשוי + 3 ילדים ועובד כשכיר וכעצמאי בתחום האחזקה ודודו בן 71 ,פנסיונר, נשוי ואב לארבעה ילדים. לגבי האב קבע שירות המבחן, כי הוא "מוצף רגשית, מרוכז בקשייו, תלוי בשגיא ונוטה לגונן עליו ... התקשה להכיר בבעייתיות בהתנהלותו קודם לתאונה ואף להעריך נכונה את מצוקתו כיום" .לגבי האם קבע שירות המבחן, כי "התייחסה באופן מצומצם לנושאים שעלו בשיחה, גילתה פאסיביות". שירות המבחן התרשם כי אחיו של המשיב 1 ודודו, בניגוד להוריו, התייחסו אליו באופן ביקורתי ומחמיר יותר, מבינים את האחריות הנדרשת מהם ויכולים להציב למשיב 1 גבולות.

5.באי כוח שני הצדדים הגישו לבית המשפט פסיקה התואמת את עמדותיהם. פסקי הדין מורים בחלקם על שחרור נאשמים לחלופת מעצר וחלקם מורים על מעצר עד לסיום ההליכים כנגדם – יחד עם זאת אין המקרים שהובאו בפני דומים למקרה נשוא בקשת מעצר זו.

אכן בפני משיב צעיר בגילו (19) שלא צבר לחובתו הרשעות פלילית, לחובתו הרשעה בתעבורה של אי ציות לתמרור, אך אין ספק כי המשיב הינו אדם מסוכן. הגם שהמשיב אדם צעיר, ואולי בשל כך, שתה כמות נכבדה של אלכוהול מרצון ובמודע ולמרות הכמות הנכבדה העז להיכנס לרכבו, לאחוז בהגה ולנהוג כשנוסעת לצידו, כאשר תוצאות נהיגתו הינן מותו המיותר של המנוח. זלזולו של המשיב בחיי אדם שלו ושל אחרים – המקים את עילת המעצר במקרה שבפנינו, ספק אם ניתן לאיינו בחלופת מעצר, שכן מי יתקע לידינו כף, כי אם יורשה המשיב לשהות בחלופת מעצר לא ימשיך לנהוג ברכב גם אם רישיונו יישלל זמנית, והרי התנהלותו לאחר האירוע נשוא כתב האישום מלמדת כי הוא מהווה סכנה לציבור.

אכן המשיב לא ניסה לשבש בראיות, כפי שהציג זאת בא כוחו ובשל סערת רגשות בה היה שרוי לאחר התאונה, לטענת בא כוחו, ברח ממקום האירוע היישר לביתו, אך לבל נשכח כי המשיב, בהיותו בסערת רגשות ורווי אלכוהול, הצליח להתקשר למעסיקו על מנת לדווח לו כי לא יגיע לעבודתו היות והיה מעורב בתאונת דרכים, התקלח ונכס למיטה לישון וזאת מבלי כל מחשבה על המנוח המוטל על הכביש ומה עלה בגורלו. המשיב באדישות מזעזעת הותיר את המנוח למות ונשכב לישון.

אין ספק כי האכזריות, לכאורה, שהפגין המשיב גובלת במסוכנות לציבור שספק אם חלופת מעצר בבית הוריו של המשיב עם מפקחים שאינם מתגוררים בבית הוריו, אחיו הצעיר בן ה 29, אב לשלושה ילדים ודודו המבוגר בן ה 71 אב לארבעה ילדים, יוכלו לאיין, בייחוד מקום בו הוריו של המשיב בעצמם אינם מודעים לחומרת מעשיו, פאסיביים לאירוע ואביו אף תלוי במשיב 1 רגשית.

הקלות שבשתיית אלכוהול ובנהיגה ברכב לאחר מכן מהווה תופעה חברתית שיש להוקיע מן השורש ואין להקל עימה ראש. על הנהגים לדעת, כי חייו של כל אדם קדושים הם ומי שמהווה סכנה לחיי אדם יש להותירו מאחורי סורג ובריח.