מדינת ישראל נ' גמגום(עציר)

החלטה

1.לפניי ערר על החלטת בית-משפט השלום בירושלים (כב' השופט א' רון), מיום 28.2.13, בתיק מ"ת 46089-01-13, לפיה שוחרר המשיב מן המעצר לחלופת מעצר בתנאי "מעצר בית" בבית אִמו.

2.בכתב-האישום שהוגש נגד המשיב בבית-משפט קמא, הואשם המשיב בעבירות של החזקת נשק – לפי סעיף 144(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – החוק); הכנת עבירה בחומרים מסוכנים – לפי סעיף 497 לחוק; קשירת קשר לביצוע פשע – לפי סעיף 499(א)(1) לחוק; ואיומים – לפי סעיף 192 לחוק.

3.להלן העובדות המיוחסות למשיב בכתב-האישום: במועד בלתי ידוע, לפני כשנה, שהה המשיב באירוע חברתי בשכונת אל-ראם, שם פגש אדם שכינויו "ראאיד" (להלן – ראאיד). באותו אירוע ירה ראאיד מספר יריות בנשק. במעמד האירוע פנה המשיב לראאיד, וביקש כי יביא לו כדורים ואקדח. בתחילה ניסה ראאיד להתחמק מהמשיב, אולם לבסוף התרצה ושאל אותו לאיזו תכלית מיועד הנשק. המשיב ענה, כי הוא מבקש את הנשק על-רקע פגיעה ב"כבוד המשפחה", הקשורה למשפחת אחיו – פגיעה שנעשתה על-ידי אדם אחר (להלן – האחֵר).

במהלך השנה שחלפה מיום האירוע, שוחחו המשיב וראאיד בטלפון מספר פעמים, ובשיחות אלו ביקש המשיב מראאיד, פעם אחר פעם, כי יעביר לו את הכדורים והאקדח. ראאיד אמר למשיב, כי יארך זמן מה עד שיארגן את הכדורים והאקדח. בין לבין, ערך המשיב בירורים אודות האדם האחֵר, וגילה את פרטי זהותו ומען מגוריו. המשיב התכוון לעשות שימוש בכדורים ובאקדח, אותם ביקש להשיג מראאיד. הוא תכנן לירות באחֵר ולפגוע בו, כאשר יראה אותו, זאת במטרה לנקום בו על-רקע "כבוד המשפחה".

ביום 14.1.13, או בסמוך לכך, שוחחו ראאיד והמשיב, וראאיד דיווח למשיב כי השיג עבורו את הכדורים. באותה השיחה, תיאמו השניים כי ראאיד יניח שקית ובה 50 כדורים במקום מסתור מסוים. עוד סוכם, כי המשיב ייטול את השקית ממקום המסתור ויניח במקום תמורת הכדורים סך של 600 ₪. בנוסף סיכמו השניים, כי בהמשך יעביר ראאיד למשיב אקדח 9 מ"מ, זאת תמורת תשלום נוסף של 8,000 ₪. בהתאם לסיכומים האמורים, הגיע המשיב למקום המסתור – על-פי הכוונתו של ראאיד בשיחה טלפונית. הוא נטל ממקום המסתור את הכדורים והניח שם סכום של 600 ₪ תמורתם. בעת שהגיע המשיב עם הכדורים לכניסה לשכונת עיסאוויה, הוא נעצר לבדיקה על-ידי שוטרים, הואיל והתנהגותו עוררה את חשדם. לשאלת אחד השוטרים לפשר נשיאת הכדורים, מסר המשיב כי האחֵר בגד באחד מבני משפחתו, תיאר כיצד פנה אל ראאיד במטרה להשיג את הכדורים וכן אקדח, זאת הואיל ו"רוצים להרוג אותו".

4.בדיון שהתקיים בבית-משפט קמא ביום 27.1.13, חלק ב"כ המשיב על קיומן של ראיות לכאורה, וכן על קיומה של עילת מעצר. בהחלטה שניתנה ביום 4.2.13, קבע בית-משפט קמא כי קיימות ראיות לכאורה לביסוס האישום, הנסמכות בעיקרן על הודאתו של המשיב בחקירה המשטרתית, ואף קבע כי קמה עילת מעצר נוכח מהות העבירות ונסיבות ביצוען. לצורך בחינת השאלה, האם קיימת חלופת מעצר הולמת שתבטיח את תכלית המעצר, הורה בית-משפט קמא על הזמנת תסקיר מעצר.

5.בתסקיר המעצר מיום 21.2.13 צוין, כי המשיב מתגורר בבית אִמו לאחר גירושי ההורים, וכי בעקבות המצב הכלכלי של המשפחה הפסיק המשיב את לימודיו, החל לעבוד בעבודות מזדמנות, ונרשם לאחרונה להשלמת בחינות בגרות במסגרת בית-ספר אקסטרני. בשיחתו עם קצין המבחן, שלל המשיב מעורבות כלשהי בסיטואציות שוליות; ובכל הנוגע לעבירות הנדונות, הביע עמדה הנותנת לגיטימציה להחזקת נשק, המקובלת, על-פי תפיסתו, בסביבתו החברתית והתרבותית. שירות המבחן התרשם, כי הערכת הסיכון בעניינו של המשיב בתחום האלימות הִנה נמוכה, זאת לנוכח היעדר הרשעות קודמות, אי-שימוש בחומרים פסיכואקטיביים ותמיכה שמקבל המשיב מבני משפחתו. על-רקע האמור, המליץ שירות המבחן לשחרר את המשיב לחלופת "מעצר בית", בפיקוחם של אִמו ושל שניים מאחיו – שאחד מהם היה קשור למניע של המשיב לירות באדם האחר על-רקע כבוד המשפחה.

6.בהחלטה שניתנה ביום 28.2.13, לאחר הגשת תסקיר המעצר, החליט בית-משפט קמא להורות על שחרורו של המשיב בתנאים שהוצעו על-ידי שירות המבחן, וזאת מן הטעמים שצוינו בתסקיר. בעניין זה ציין בית-המשפט: "שירות המבחן ציין במפורש את הערכתו שהסיכון הנשקף מהמשיב נמוך, והסיכון למעורבות באלימות, נמוך גם הוא... לשון אחר: בפני בית-המשפט תסקיר שבשאלה המרכזית שעל הפרק, הערכת מסוכנות הנשקפת מהמשיב, מצביע על עמדה מובהקת לטובת המשיב. נוכח היעדר העבר הפלילי נכון בית-המשפט לייחס משקל לחוות דעת זאת" (עמ' 13 ש' 5-1).

7.העוררת גורסת, כי יש להתערב בהחלטתו של בית-משפט קמא, שכן לשיטתה לא ניתן בה המשקל הראוי לעוצמתה של המסוכנות הנשקפת מהמשיב, על-רקע מכלול נסיבות ביצוע העבירות.

ב"כ המשיב טוען, כי אמרותיו של המשיב בחקירה מצביעות על חוסר רצינות של המשיב, בהצהרתו בדבר כוונתו לפגוע באחֵר באמצעות נשק, ובפרט כאשר האירוע הנוגע ל"כבוד המשפחה" התרחש לפני כשלוש שנים. עוד טוען הסנגור, כי למעצרו של המשיב הייתה השפעה מרסנת עליו, ואין להתערב במסקנתו של שירות המבחן לפיה רמת הסיכון בעניינו הִנה נמוכה. על-כן גורס הוא, כי אין עילה להתערב בהחלטתו של בית-משפט קמא, וכי חלופת המעצר שנקבעה הִנה ראויה והולמת.

8.לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להתקבל.

עבירות בנשק חמורות מעצם טיבן ומהותן, זאת נוכח הסיכון הממשי הנשקף מהן לחיי אדם ולביטחון הציבור. נשק, לרבות תחמושת, שהִנם קטלנים מטבע ברייתם, עלולים לעבור מיד ליד, ובין-היתר לגורמים שיבצעו באמצעותם עבירות פליליות חמורות. על-כן, פוטנציאל הסיכון הנשקף מעבירות בנשק חל על כל מי שמהווה חוליה בחוליות השונות בשרשרת העברת הנשק או התחמושת (ע"פ 4526/04 זעתרי נ' מדינת ישראל (8.11.04)). הקו המנחה בפסיקת בית-המשפט העליון מורה, כי עבירות נשק מעידות על מסוכנות רבה לשלום הציבור ולביטחונו, ועל-כן מצדיקות מעצר עד תום ההליכים, זאת למעט מקרים חריגים שבהם מציג הנאשם טעמים כבדי משקל המאפשרים להעדיף חלופת מעצר (בש"פ 4997/06 קייסי נ' מדינת ישראל (26.6.05)). על הלכה זו שב וחזר בית-המשפט העליון, לא אחת, בהדגישו, כי עבירות בנשק, בהיותן עבירות ביטחון, כהגדרתן בסעיף 35(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, מקימות חזקת מסוכנות סטאטוטורית לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(2) לחוק הנ"ל, וכי רק במקרים חריגים ניתן יהיה לשלול אותה ולהצדיק בהתקיימה חלופת מעצר (בש"פ 8303/07 בדראן נ' מדינת ישראל (19.10.07); ובש"פ 4958/01 אלנאברי נ' מדינת ישראל (27.6.01)).

בענייננו, מדובר בעבירה של החזקת תחמושת – לפי סעיף 144 לחוק, שכן על-פי הראיות לכאורה המשיב הספיק לרכוש 50 כדורים, וטרם עלה בידו לקנות את האקדח בהתאם לסיכום שהגיע אליו עם המוכר. על-פי הראיות, המשיב החזיק בתחמושת מתוך מטרה לבצע פשע, ובכך אף עבר עבירה לפי סעיף 497 לחוק. בבוא בית-המשפט לבחון את חומרתה הספציפית של עבירת הנשק הנדונה לפניו, עליו להתייחס, בין-השאר, לנסיבות ביצוע העבירה. הפסיקה סיווגה את נסיבות ביצוע העבירות הנדונות במדרג חומרה מן הכבד אל הקל, ועמד על כך בית-המשפט העליון (כב' השופט בך) בב"ש 625/82 חלמי אבו מוך נ' מדינת ישראל, פ"ד לז(3) 668, 671 (1982):

"אנסה לסווג את העבירות של החזקת נשק שלא כדין לקטגוריות הבולטות שביניהן, אם כי ער אני לכך שלא ניתן לכלול את כל האפשרויות במסגרת סיווג כזה.

אלך מן הכבד אל הקל מבחינת חומרתן של העבירות:

א) החזקת הנשק לשם ביצוע מעשים, המיועדים לפגוע בביטחון המדינה או בביטחון הציבור.

ב) החזקת הנשק לשם ביצוע עבירה פלילית ספציפית, כגון רצח, שוד, התפרצות, תקיפה וכו'.

ג) החזקת הנשק "לעת מצוא" כדי לאפשר פעילות פלילית אפשרית בעתיד.

ד) צבירת נשק על-ידי קבוצה פוליטית, עדתית או אידיאולוגית, במטרה לחזק בדרך זו את כוחה כנגד קבוצות יריבות.