מדינת ישראל נ' גלאם

החלטה

בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו, לפי סעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה מעצרים), התשנ"ו-1996.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס שלושה אישומים בעבירות של סחר בסם מסוכן בצוותא חדא.

ב"כ המשיב חלק על קיומן של ראיות לכאורה בכל הנוגע למיוחס למשיב.

לדבריו הראיה היחידה הקיימת עליה מתבססת התביעה הינה עדות הסוכן ועדות זו אינה מהווה ראייה מספקת לצורך הקמת תשתית ראייתית בשלב זה, מה גם שבכל הנוגע לעסקה הראשונה והשניה, הראיות האובייקטיביות בתיק בדמות דו"חות העוקבים והשיחות המוקלטות אינן תומכות בגרסת הסוכן.

עוד טען ב"כ המשיב כי לא ניתן לזהות את קולו של המשיב כמי שנשמע משוחח באותן שיחות שהוקלטו וכי העוקבים אינם מתארים את חלקו של המשיב בעסקאות.

לענין האישום השני טען ב"כ המשיב כי נוכח העובדה כי אין כל ראיה בדבר חפץ אשר לכאורה השליך המשיב מתחת לקרטון ונוכח ניתוק קשר העין של הסוכן עם החפץ שהושלך לכאורה ועם הסמים שבסופו של יום נלקחו משם, הרי שקיים כשל ראייתי ממשי כבר בשלב זה.

ב"כ המבקשת טען לקיומן של ראיות לכאורה בדמות עדות הסוכן, אשר בשלב זה אינה נזקקת לכל ראיה מסייעת.

ב"כ המבקשת הוסיף וטען כי על אף שכך פני הדברים, הרי שכן קיימות ראיות מסייעות התומכות בגרסת הסוכן. הראיה הראשונה הינה דו"חות העוקבים המציינים כי המשיב אכן נכח במקום, עובר לביצוע העסקאות. כמו כן הפנה ב"כ המבקשת לתמלילי שני שיחות רלוונטיות, ממועד ביצוע העסקה המאמתות גרסת המשיב בנוגע להשתלשלות העניינים.

באשר לאישום הראשון נשמע הסוכן שואל מאיפה לקחת את הסם ונשמעים דיבורים לגבי סחבה, כאשר הדובר בחלק מן השיחה, לרבות בכל הנוגע לענין הסחבה הוא המשיב.

ב"כ המבקשת טוען כי לא היה כל צורך לערוך זיהוי קולות, הגם שאיכות השיחה משובשת נוכח העובדה כי אין עסקינן בשיחת טלפון אלא בשיחה שנערכה פנים מול פנים, שזהות המשוחחים ברורה והסוכן מוסר על כך עדות מפורשות.

באשר לאישום השלישי, מפנה ב"כ המבקשת לשיחה המתעדת ספירת הכסף לצורך עשיית העסקה ומתעדת האמירה של הסוכן למשיב: "איך אני אקח את זה עכשיו שמואל, מול כל הילדים פה? ללכת לצד שני עכשיו? זה מתחת לקרטון, לידו?".

אקדים ואומר כי אכן בכל הנוגע לאישום השני קיים כרסום ממשי בחומר הראיות המצוי בידי התביעה, באופן שאין ראיה בכל הנוגע לחפץ שלכאורה הושלך על-ידי המשיב, ולצד זאת אף לא קיים קשר עין רציף בין החפץ שלכאורה הושלך ובסופו של דבר נאסף על-ידי הסוכן, בדמות הסם.

שונים הם פני הדברים בכל הנוגע לאישומים הראשון והשלישי.

בענין זה סבורני כי די בראיות המצויות בידי התביעה על מנת לבסס את האישומים המיוחסים למשיב.

האישומים הראשון והשלישי, מבוססים על עדות הסוכן כאשר הלכה ברורה היא כי דין כוחה הראייתי של עדותו של סוכן משטרתי, לשמש בסיס להרשעה בפלילים, כדין עדותו של כל עד אחר, ואין בעצם העובדה שהוא שימש כסוכן מודיע משטרתי כדי ליטול ממהימנותו או ממשקלם הראייתי של דבריו.

ב"כ המשיב טען כי עסקינן בסוכן מדיח בעל אינטרס ברור "לספק את הסחורה" שתמורתה הובטחו לו טובות הנאה רבות ובנסיבות הללו כך טען, מתעצם הספק שיש לתת במהימנות הודעותיו.

עוד הפנה ב"כ המשיב לעברו הפלילי של הסוכן וכאמור לטובות ההנאה שקיבל עבור תפקידו. לענין זה אציין כי מקומן של טענות מהסוג אותן העלה ב"כ המשיב, לפי פסיקה עקבית של בית המשפט, הוא במסגרת הדיון בתיק העיקרי ולא בשלב הארכת המעצר.

בית המשפט בשלב דיון במעצר אינו נזקק לבדיקת מהימנותם של העדים מוסרי ההודעות והדברים יפים ונכונים גם לענין טענות בדבר מהימנותם של סוכנים סמויים.

לצד הלכה ברורה זו סבורני כי במקרה שבפני אף הוצגו תימוכין לכך שהגרסה הנשמעת מפי הסוכן אינה סיפורי בדים, אלא של העסקאות עליהן מעיד הוא כי היה מעורב המשיב, יש תימוכין המחזקים את האמון בדבריו.