מדינת ישראל נ' גל בבייב(עציר)

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודייתו בעבירה של החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית בניגוד לסעיף 7(א)+(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים באירוע מיום 29.4.2010, עת החזיק בגופו סם מסוכן מסוג הירואין במשקל כולל של 56.17 גרם נטו וסם מסוכן מסוג חשיש במשקל כולל של 18.87 גרם נטו.

העובדות אשר הקימו את ההרשעה הינן, כי ביום 28.4.10, עת שב הנאשם אל כלא כרמל מחופשה, נשא בקרבו את זרגי הסמים ומשנחשד והועבר לבית המעצר הדרים, פלט ביום 29.4.10 את ששת זרגי הסמים.

ב"כ הצדדים טענו לענין הענישה הראויה, כאשר שני הצדדים מפנים הן לענין גילו הצעיר של הנאשם והן לענין ההרשעות הקודמות אותן נושא הנאשם על גבו, כאשר נדון כבר לחודשי מאסר ארוכים בעבר הן בתקופה בהן היה נער והן בבגרותו.

ביהמ"ש העליון וכן ביהמ"ש המחוזי בדונם בענישה הראויה לנאשמים המבריחים סמים לתוך כתלי הכלא קבעו, כי עבירות הסמים הן עבירות חמורות והחדרת סמים מסוכנים אל בין כתלי הכלא חמורה היא שבעתיים. וודאי וודאי כאשר מבריחים סם מסוג הירואין שהינו המסוכן והקטלני מבין כל הסמים ועל ביהמ"ש לעשות הכל על מנת להלחם בנגע הסמים בכלל, ובתופעה של החדרת סמים לכלא בפרט.

מפי הסנגורית שמעתי שתי טענות. האחת – כי שירות בתי הסוהר בפועל מעלים עין מהמשתמשים בסמים בין כתלי הכלא ואף לענין האילוץ שנאלץ הנאשם להבריח את הסמים. אשר לטענה השניה – אני מפנה לע"פ של ביהמ"ש העליון 6048/04 בו קבעה כב' השופטת ארבל כי טענה מעין זו אינה יכולה לסייע לנאשם ואינה יכולה להביא להקלה בעונשו שכן היה עליו לפנות לרשויות בזמן.

עוד אוסיף ואומר, כי גם הטענה לפיה שירות בתי הסוהר מעלים עין אינה מקובלת עלי ולטעמי מדובר בטענה בעלמא ואין לי אלא לדחותה.

שמעתי את דברי ב"כ הצדדים לענין נסיבות העבירה, נסיבותיו האישיות של הנאשם וסבורני, כי בעבירה זו, עניינו של הנאשם נדחה הוא מפני חומרת המעשה והצורך ללמד את הכלל כי אין ביהמ"ש מקל בעבירות מסוג זה.

הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה, חסך מזמנו של ביהמ"ש ושיקול זה אני שוקל לקולא, וזאת בהצטבר לגילו.

אשר על כן, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

1.מאסר בפועל של 24 חודשים וזאת בנוסף על כל עונש מאסר אחר אותו הוא מרצה בניכוי ימי מעצרו מיום 29.4.10.

2.מאסר על תנאי של 18 חודשים למשך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר, שלא יעבור עבירה מסוג פשע על פקודת הסמים המסוכנים.

3.מאסר על תנאי של 12 חודשים למשך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר, שלא יעבור עבירה מסוג עוון על פקודת הסמים המסוכנים.

4.אני פוסל את הנאשם מלהחזיק ו/או לקבל רשיון נהיגה לתקופה של 24 חודשים מיום שחרורו מהמאסר.

ניתן צו להשמדת הסמים.

זכות ערעור תוך 45 יום.

ניתנה והודעה היום כ"ח אלול תש"ע, 07/09/2010 במעמד הנוכחים.

אהרן ד. גולדס, סגן נשיאה

הוקלד על ידי: מירי שרפי התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: