מדינת ישראל נ' גיספן

החלטה

1.טענה מקדמית להתיישנות עבירה לפי סעיף 149(8) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב- 1982 (להלן: "החסד"פ").

2.כנגד הנאשם, הוגש כתב אישום, המייחס לו עבירה לפי סעיף 11(1) לחוק העזר לראשון לציון (העמדת רכב וחנייתו), תש"ס- 2000 (להלן: "חוק העזר") ולפי סעיף 254 לפקודת העיריות (נוסח חדש) שהיא עבירה מסוג "ברירת משפט".

3.טענת ההתיישנות, הועלתה מיד בשלב הקראת כתב האישום דהיינו "בהזדמנות הראשונה" הנחשבת לשלב הראוי להעלאתה.

4.לשיטת הנאשם יש לבטל האישום כי חלפה התקופה להתיישנות העבירה מהטעמים העיקריים הבאים: א. תקופת ההתיישנות היא שנה שחלפה כי ביקש להישפט ביום 7.7.11 וכי כתב האישום נגדו הוגש רק ב-22.8.12; ב. מוסיף הנאשם וטוען כי די בהודאת המאשימה בחלוף תקופת ההתיישנות כדי לבטל האישום ואין הסמכות להארכת התקופה;

5.המאשימה, לא חלקה על חלוף תקופת התיישנות, אלא שלטעמה דין טענת ההתיישנות מהסיבות העיקריות הבאות: א. על התביעה העירונית להגיש כ- 1,000 כתבי אישום בשנה וזהו מספר רב של כתבי אישום; ב. כתב אישום זה הוכן במועד, אך לא הוגש במועד עקב תקלה משרדית מסוימת ולא בשל רצון להתעמר במבקש; ג. מוצדק לדחות הטענה כי ביכולתה להוכיח את אשמת הנאשם במידה של מעל לספק סביר; ד. לנאשם לא יגרמו נזק או עיוות דין;

ההכרעה

6.לאחר עיון בטענות הצדדים, סברתי שדין טענת ההתיישנות להתקבל, ושדין האישום להתבטל. בתמצית, אומר שלטעמי מעת שאין מחלוקת שחלפה תקופת התיישנות, לאור עמדת המחוקק, אין בנימוקי המאשימה כדי להקנות לה סמכות להארכת התקופה, ואף אין סמכות כזאת לבית המשפט.

7.להלן , אפרט הנימוקים העיקריים מהכלל המקרין על הפרט אל הפרט.

הנימוקים להכרעה  

המסגרת הנורמטיבית החלה על טענת התיישנות ככלל ובעבירות קנס בפרט

8."הסדר התיישנות הכללי" לעבירה הפלילית, מעוגן בסעיף 9 לחסד"פ המאבחן בין עבירות לפי סיווג חומרתן כמוגדר סעיף 24 לחוק העונשין התשל"ז -1977 (להלן: "חוק העונשין") הדיון בטענה מתבצע לפי סעיפים 149-151 לחסד"פ.

9.הסדר התיישנות הכללי חל באין "הסדר התיישנות ספציפי" כלשון ס' 9 לחסד"פ:" באין הוראה אחרת לענין זה בחוק אחר". מכאן, שבמקום בו קיימים "הוראה אחרת" או הסדר ספציפי, הוא גובר על ההסדר הכללי. ואולם, הלכה היא שהסדר ההתיישנות הכללי בחסד"פ מוסיף לחול לשם השלמת ההסדר הספציפי במקום שבו השלמה אכן נדרשת בסוגיה שלא הוסדרה באופן ספציפי הואיל ונקבע שיש לראות את הסדר התיישנות הפלילית הכללי, הקבוע בסעיף 9 לחסד"פ, כ"מטריית התיישנות" החלה בכל מקרה שבו נקבעת תקופת התיישנות מיוחדת בדין מיוחד, ובתור שכזה "משלימות" הוראותיו של סעיף 9 הנ"ל את ההוראה המיוחדת.

10.ההלכה הבהירה כי במשפט הישראלי, מתאפיינים הסדרי ההתיישנות בפלילים במידה רבה של נוקשות. הדין הפלילי קובע תקופות מוגדרות להתיישנותן של עבירות, בהתאם לסיווגן על-פי מדרג חומרתן. עם חלוף תקופות אלו, נשללת באופן מוחלט האפשרות לאכוף את הדין הפלילי על העבריין, ולא נותר בידי בית המשפט שיקול-דעת בענין זה: מועד התיישנות העבירה הוא חד כתער. יום לפני תקופת ההתיישנות הנאשם אחראי בפלילים; יום לאחריה - הוא פטור מפלילים והדברים מפורטים בעניין מונדרוביץ (הדגשה לא במקור א.ב.).

11.המאשימה, טענה כי מוצדק לדחות הטענה כי ביכולתה להוכיח העבירה לפיכך נקדים ונציין כי ההתיישנות בפלילים אכן סווגה כ"דיונית" להבדיל מ"מהותית" והיא חוסמת אפשרות להעמיד לדין, ואינה מאיינת את העבירה. נאשם רשאי לוותר עליה אך גם לעמוד עליה בכפוף לדין ואם תתקבל הטענה צפוי האישום להתבטל גם אם עבירה לא אויינה. זאת לפי הכלל המורה שבמקום בו מתיישנת עבירה (שאכן בוצעה) שוב לא ניתן להעמיד לדין בגינה.

12.לעניין האמור לעיל ראו באופן כללי: א. על טענת התיישנות באופן כללי ראו גם יעקב קדמי על סדר הדין בפלילים חלק שני, כרך א' 1315-1329 (2009) (להלן:"קדמי"). ועל טענות מקדמיות באופן כללי ראו שם עמודים 1232-1240; ב. על היותה דיונית ראו עניין הלר להלן בפסקה 7; ג. על היחס בין הסדר התיישנות ספציפי לכללי ראו כב' השופט גולדברג בעניין ע"פ 4745/97 בוני הבירה בע"מ נ' מדינת ישראל נב (3) 766, עמוד 791 (להלן: "עניין בוני הבירה"); ד. כן ראו שופט שוהם בע"פ 7015/09 פלוני נגד מדינת ישראל (18.11.02); ה. על נוקשות הסדרי ההתיישנות בפלילים לרקע טעמיהם ראו כב' השופטת פרוקצ'יה בע"פ2144/08 אברהם מונדרוביץ נ' מדינת ישראל 14.1.10 (לעיל ולהלן: "עניין מונדרוביץ" פסקה 66); ו. עוד על טעמי ההתיישנות בפלילים ראו כב' השופט גולדברג בבג"ץ 6972/96 התנועה למען איכות השלטון נ' היועץ המשפטי לממשלה ואח' פ"ד נא(2) 757 (9.6.97) (להלן: "עניין התנועה לאיכות השלטון") כעולה מסעיף 9 (ג) לחוק משך תקופת התיישנות והכרעה אם אירוע יוכר כ"אירוע מנתק" של תקופת התיישנות כרוכה בסיווג חומרת העבירות. במקרים מסוימים העדיף המחוקק אינטרס ציבורי באכיפת הדין הפלילי על אינטרס אישי של נאשם בירור מהיר. כמפורט להלן, בעבירות קלות המצב אינו דומה למצב בעבירות החמורות יותר.

העבירה דנן היא עבירת קנס הכפופה להסדר ספציפי

13. כאמור בפתיח, אין מחלוקת ובכל אופן יובהר שהעבירה הנ"ל נמנית על עבירות הקנס הנדונות בסדרי דין מיוחדים בפרק ז' לחסד"פ. ההלכה היא שסדרי הדין אלה לרבות הנוגעים להתיישנות העבירות, יוצרים לעבירות הקנס הסדר התיישנות מיוחד הגובר על הסדר ההתיישנות הרגיל שבסעיף 9 לחסד"פ. ראו: א. כב' השופטת ביניש בע"פ 7927/98 אביב גולדברג נ' מדינת ישראל (5.1.99) (להלן: "עניין גולדברג"); ב. קביעות בעניין גולדברג חלות גם על עבירות קנס מסוג ברירת משפט וגם על ברירת קנס "סתם" כמובהר מפי כב' השופט ג'ובראן ברע"פ 389/06 קוסטליץ נגד עירית תל אביב יפו (10.7.06) (להלן: "עניין קוסטליץ").

14.מכאן נבחן את הסדר הספציפי הזה ונראה כי לאורו יש התיישנות.

לפי ההסדר הספציפי יש התיישנות ולא די בטעמי המאשימה להאריך מועד