מדינת ישראל נ' גייגו

בפני

כב' השופט יהושע צימרמן

פסק דין

אני מזכה את הנאשם מחמת הספק

כתב אישום וגירסת התביעה

כתב אישום

הנאשם מואשם בכך שבהיותו נהג רכב מסחרי מסוג GMC מספר 4462118, ובעת נהיגתו ברחוב ז'בוטינסקי בבני ברק, נהג בחוסר זהירות, סטה מנתיב נסיעתו שלא בבטחה ופגע ברכב אחר, ולאחר מכן עלה על מדרכה ופגע בעמוד.

בהמשך לאמור, ובמקום לעצור במקום התאונה, האיץ הנאשם את מהירות נסיעתו, עזב את המקום, ללא מסירת פרטים לנהג המעורב, לנהג הנפגע ובלא שדיווח כנדרש למשטרה.

עדות הנהג הנפגע

בפני ביהמ"ש העיד מר אלחנן אליה אשר נהג ברכב הנפגע אשר תיאר את קרות התאונה.

העד מוסר כי לאחר שרכבו נפגע המשיך הרכב הפוגע בנסיעה מהירה, כאשר הוא דולק בעקבותיו.

וכך מתאר העד הנפגע "נסעתי אחריו על מנת לרשום את המספר, ראיתי את מספר הרכב, הקראתי לאשתי את המספר והיא רשמה את זה בפלאפון" בהמשך מוסר העד כי הרכב שפגע בו הוא מסוג GMC סבאנה בצבע לבן (עמוד 3 פרוטוקול מיום 22.4.12).

עדות הנוסעת ברכב הנפגע

בפני ביהמ"ש העידה הגברת רעות יפרח, שהיתה נוסעת ברכבו של העד אלחנן אליה.

העדה מסרה בחקירתה הראשית כי לאחר התאונה הם נסעו בעקבות רכב הפוגע כדי לרשום את מספרו, העדה לא ראתה את מספר הרכב ואולם אמה ובעלה (עד התביעה - נהג הרכב שנפגע), הקריאו לה את מספר הרכב והיא רשמה מספר זה בפלאפון הנייד שהיה ברשותה. העדה גם זוכרת שבצד ימין של הרכב "היה כתוב 101" (עמוד 6 שורה 22), ומחקירתה הנגדית עולה כי מדובר במדבקה ועליה המספר 101, מדבקה שהיתה ממוקמת מאחורי הרכב.

השאלה שבמחלוקת

ב"כ הנאשם, כמפורט בסיכומיו ממקד את עיקר טענותיו בשאלת זיהויו של הרכב הפוגע וטוען כי מחומר הראיות לא ניתן לקבוע שעדי התביעה אכן זיהו נכונה את מספר הרכב הפוגע ועל כן לא ניתן לייחס את האשמה לנאשם.

דיון והכרעה

אכן סבור אני כי יש ממש בטענות ב"כ הנאשם.

הבסיס לאישום נעוץ בזיהוי ,מעבר לכל ספק סביר ,של רכב הנאשם, זיהוי אשר אמור להשען ברובו על מספר הרכב הפוגע יחד עם נתונים נוספים אשר אמורים לחזק זיהוי זה,ולאחר שבחנתי את הראיות נותר ספק בליבי שמא חלה טעות בזיהוי .הרכב