מדינת ישראל נ' גטאס

נוכחים:

ב"כ המאשימה: עו"ד עמוס כהן

הנאשם ובא כוחו עו"ד חנא מאהר

גזר דין

לכתחילה כפר הנאשם בעובדות כתב האישום כפי שיוחסו לו. לאחר שהתיק נקבע להוכחות, פעמיים – עקב דחיה שנגרמה בשל אשפוזו של הנאשם בבית-חולים, הגיעו הצדדים להסדר טיעון והתביעה הסכימה שבכפוף לתסקיר חיובי שיעיד על תהליך הפנמה חשוב שעבר הנאשם, תוך קבלת אחריות לעבירות המיוחסות לו בכתב האישום תעתור לעונש מאסר לריצוי בדרך של עבודות שרות.

הנאשם הודה בעובדות המפורטות בכתב האישום המתוקן ומהן עולה שביצע שתי עבירות איומים, שלוש עבירות תקיפה של בת זוג ועבירה אחת של נסיון תקיפה של בת זוג.

תסקיר שרות המבחן שהוגש בהליך זה מפרט קווי אישיות חיוביים של הנאשם, אינטליגנציה ויכולת להתבוננות עצמית ובמניעים להתנהגותו. מכאן גם נוצרה הבנה אצל הנאשם לצורך בשיקום יחסיו עם אשתו המתלוננת. הנאשם ואשתו שיתפו פעולה עם שרות המבחן בתהליך הבנת הרקע לארועים המתוארים בכתב האישום המתוקן וכן התגיסו לטובת הליך שיקום ובניה מחודשת של יחסיהם.

שרות המבחן מבקש להטיל על הנאשם צו מבחן למשך שנה לצורך, שילובו של הנאשם בתהליך טיפולי כמתבקש והפניית המתלוננת לטיפול פרטני שיאפשר בהמשך טיפול זוגי של הנאשם ושלה.

בנוסף ממליץ שרות המבחן על הטלת של"צ בהיקף של 250 שעות על הנאשם, כאשר עונש זה יאפשר לנאשם לעבוד לפרנסת משפחתו – ובכך יהיה לתרום לקיומו של הליך השיקום.

שקלתי את המלצת שרות המבחן ומצאתי שיש לקבלה רק בחלקה. ישנו ערך רב לתובנות של הנאשם, להפקת הלקח כפי שהפיק ולנכונותו להפנים ולהשתלב בכל הליך טיפולי כנדרש. אולם האיזון הראוי בענישת הנאשם נוכח חומרת מעשיו המתוארים בכתב האישום המתוקן מצוי דווקא בעמדתה של המאשימה.

חומרתם של מעשי הנאשם נובעת מחומרתה של כל אחת מן העבירות שביצע, כאשר מדובר במעשים שכל אחד מהם מבטא אלימות קשה כלפי המתלוננת. אלימות זו באה לידי ביטוי באיומים מילוליים ובמעשי תקיפה פיזיים.

מדובר בשורה ארוכה של מקרים, שבוצעו באופנים שונים.

מדובר במעשים שהתמשכו על פני תקופה ולאחר כל אחד מהם צריך היה הנאשם לעשות חשבון נפש, לברר עם עצמו את מהות מעשיו ומשמעותם ולחדול מהם, גם ללא המעצר שהתרגש עליו בעקבות תלונתה של המתלוננת.

על כל אלה יש להוסיף את החומרה המיוחדת של איומים בנוכחות אנשי חוק, בהם ביטא הנאשם חוסר רתיעה הן מסמכויותיהם וממרות החוק והן מענישה צפויה של בית המשפט.

בסופו של דבר – כפירתו של הנאשם ועמידתו עליה עד להודאתו במסגרת הסדר הטיעון, גם היא כשלעצמה, הוכיחה שהנאשם לא מיהר ליטול על עצמו אחריות.

מפאת חומרתן של העבירות שביצע הנאשם – ראוי היה להשלח אל הכלא ממש, אך בהתחשב בתוכן תסקיר שרות המבחן – אכן ניתן להלום עונש מאסר לריצוי בעבודות שרות.

בקביעת אורך תקופת המאסר כאמור תנתן דעתו של בית המשפט לצרכי הפרנסה של המשפחה.

לאחר ששקלתי המפורט לעיל אני דנה את הנאשם לאלה:

1.מאסר 3 חדשים לריצוי בדרך של עבודות שרות על פי חוות דעת הממונה על עבודות שרות החל ביום 11.10.2011.

2.מאסר 6 חדשים אותו לא ירצה הנאשם, אלא אם כן, יעבור תוך 3 שנים מהיום עבירה על פי ס' 379 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977.