מדינת ישראל נ' גורפי(עציר)

החלטה

בפני בקשה לעיון חוזר לפי סעיף 52 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה מעצרים), התשנ"ו-1996.

ביום 22/11/09 הוגש כנגד המשיב כתב אישום המייחס לו עבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית.

המדובר בסם מסוג חשיש במשקל של כ- 200 ג'.

המשיב שוחרר בתנאים מגבילים ובהמשך בהסכמת ב"כ הצדדים, התיר בית המשפט ביום 01/12/09 את יציאתו של המשיב לעבודה במוסך בפיקוח אנושי בכל ימי השבוע, למעט ביום שבת.

בימים א' עד ה' בין השעות 08:00 ועד 20:00 וביום ו' בין השעות 08:00 ועד 16:00.

בחלוף כשלושה וחצי חודשים ממועד זה, עותר ב"כ המשיב להורות על ביטול התנאים המגבילים וזאת נוכח העובדה כי מועד פתיחת משפטו של המשיב נקבע ביום 13/10/10.

לדברי ב"כ המשיב המדובר בתקופה ארוכה מאוד, כמו כן המשיב הינו בחור צעיר, מצוי מס' חודשים בתנאים מגבילים, ונוכח העובדה כי המשפט נקבע לאוקטובר 2010 עלול להווצר מצב בו ישהה בתנאים מגבילים משך כשנה תמימה, עד מועד ישיבת ההקראה.

ב"כ המשיב מציין כי במשך כל התקופה בה מצוי המשיב בתנאים מגבילים, הקפיד למלא אחר הוראות בית המשפט והצדיק את האמון שבית המשפט נתן בו.

עוד מבקש ב"כ המשיב להפנות לגילו הצעיר של המשיב, לכמות של הסם, לטיבו.

ב"כ המבקשת מתנגדת להקלה בתנאים. לדבריה מדובר בתנאים מינימלים. כמו כן מפנה לעברו הפלילי של המשיב אשר לחובתו הרשעות קודמות בעבירות החזקת סמים לצריכה עצמית, החזקת סכין, והחזקת נשק שלא כדין.

ייאמר מיד כי פרק הזמן שחלף מאז מועד שחרור של המשיב ועד היום, אינו עומד לטעמי בדרישה של מעבר "זמן ניכר" מעת מתן ההחלטה בעניינו של המשיב.

כפי שציינתי לעיל, לטענת ב"כ המשיב, דרישת מעבר זמן ניכר צריכה להבחן גם נוכח פרק הזמן הצפוי לחלוף עד לתחילת משפטו של המשיב.

אין מחלוקת בין הצדדים כי אין נסיבות חדשות המצדיקות עיון מחדש בבקשה וכי הבקשה מבוססת על שאלת הזמן שחלף.

בית המשפט העליון פסק כי העילה של חלוף זמן ניכר, היא גמישה ויש לפרשה בהתאם לנסיבות כל מקרה ומקרה, תוך יצירת איזון ראוי בין הפגיעה הנגרמת לנאשם הספציפי בשל חלוף הזמן לבין האינטרס הציבורי (ראה בש"פ 913/08 פלוני נ' מדינת ישראל).

במסגרת איזון זה, כך נקבע בפסיקה, יש להביא בחשבון בין היתר את חומרת העבירות המיוחסות למשיב, את מידת המסוכנות הנשקפת מפניו, את התנהגותו ואופן עמידתו בתנאי חלופת המעצר, ואת נסיבותיו האישיות, המשפחתיות, הכלכליות והנפשיות.

ששוקלת אני מכלול השיקולים הללו בעניינו של המשיב, באה אני לכלל מסקנה כי בקשה לביטול גורף של התנאים אינה ראויה והיא גורפת.

יחד עם זאת בהחלט סבורה אני כי יש מקום להקל בתנאי שחרורו של המשיב, תוך שאני מביאה בחשבון גם את הזמן שצפוי לחלוף עד לתחילת משפטו.

כמו כן לוקחת אני בחשבון את העובדה כי עד היום שמר המשיב את התנאים אשר הושתו עליו והצדיק את האמון שבית המשפט נתן בו.

אשר על כן אני מורה כי המשיב יוכל לצאת לשעות התאווררות בימים א' עד ה' בין השעות 20:00 ועד 22:00.