מדינת ישראל נ' גורנו(עציר) ואח'

החלטה

בעניין המשיבים 1 ו-2

זהו דיון המשך לדיון שנערך בפני חברתי כב' השופטת צפת בעניינם של שני משיבים אלה, ביום 10.8.10, ואז הוזמן בעבורם תסקיר מעצר המונח כיום בפנינו.

משיב נוסף בפרשה שוחרר בהחלטת כב' השופט שפסר, בתנאים מגבילים וזאת ביום 5.8.10.

כנגד שלושת המשיבים הללו, ששניים מהם עניינם נדון כעת, הוגש כתב אישום, שאין חולק על כיום ראיות לכאורה להוכחתו, ועניינו עבירות קשירת קשר לפשע ושוד בנסיבות מחמירות.

נטען בכתב האישום שביום 15.4.10 קשרו השלושה קשר לשדוד את תחנת הדלק של חברת "דור אלון" בכניסה לקיבוץ אילות, הם הצטיידו בכובעי גרב, בגדים כהים, מעילים, כפפות גומי, וסכין, וביום 22.4.10 לפנות בוקר בוצע השוד בפועל כאשר משיב 1 נותר ברכב בסמוך לתחנה, משיב 2 יחד עם השלישי ששוחרר נכנסו לשטח התחנה והתנפלו על המתלונן, המוכר בתחנת הדלק, משיב 2 הצמיד סכין לצווארו והורה לו להביא מהר כסף וכי מדובר בשוד ובה בעת המשיב 3, (למעשה מדובר כנראה במשיבה ולא במשיב אך לא ארחיב בכך כעת) הצמיד פתק לפניו של המתלונן. המתלונן מסר סכום כסף מזומן לשודדים, סכום שהיה נתון בשלוש קופות שבשטח התחנה, כולל כספת, והם נמלטו מהמקום כאשר כזכור משיב 1 ממתין להם ברכב.

אין מחלוקת כל קיום ראיות לכאורה כאשר שלושת המשיבים הודו ואף שחזרו את מעשיהם.

שחרור המשיב או המשיבה 3 לחלופה בא בעקבות החלטה שנשענת על נסיבות אישיות חריגות ויוצאות דופן כפי שמצא לגביו חברי כב' השופט שפסר, ופרטי הנסיבות והנימוקים האחרים מצויים בהחלטתו אשר ניתנה לאחר דיון בדלתיים סגורות.

ביחס למשיבים 1 ו-2 לאחר שכב' השופטת צפת החליטה על הזמנת תסקיר, המליץ שירות המבחן על שחרורם לחלופות הנקובות בתסקירים הרלבנטיים, והדיון היום התמקד הן באמור בתסקירים והן בטענות של הסנגורים המתייחסות לראיות ולניתוח תרחיש אפשרי לשוד הנטען, תרחיש שאינו תואם במלואו את האמור בכתב האישום ואף לא את גרסאות המשיבים בחקירה.

לאחר שקילת כלל הטיעונים ובחינת חומר הראיות, על רקע טיעוני הסנגורים לראיות הללו, באתי למסקנה שמשקלם המצטבר של מספר נתונים, ונסיבות, לצד המלצת שירות המבחן מצדיקים שחרור שני המשיבים האלה לחלופות הולמות שנמצאו, ולהלן אפרט נתונים ונסיבות אלה:

1.מדובר במשיבים צעירים, שלא מזמן חצו את גבול הקטינות, שזהו מעצרם הראשון לתקופה של מעבר לשעות אחדות, שאין להם הרשעות קודמות, אף שלמשיב 2 יש תיקי מב"ד בעבירות רכוש, שהדיון בהם טרם הסתיים, אולם למשיב 1 יש הסתבכות מסוימת בעבירת רכוש שאף לא הגיעה לשלב של מיצוי החקירה. לגבי שניהם נטען, ושירות המבחן מאשר זאת, שהמעצר טראומתי בעבורם וגם אותם שבועיים לערך שחלפו מהווים בעבורם אלמנט מרתיע ומפחית סיכון באשר הם מבינים לראשונה בחייהם את המחיר הכבד של מעצר בעקבות ביצוע עבירות.

2.חלפו כמעט ארבעה חודשים מאז ביצוע העבירה ועד המעצר, תקופה שבה התהלכו המשיבים חופשי וככל הידוע לא שבו לבצע כל עבירה נוספת, אך, יודגש, שלא מדובר בעיכוב במעצר שנבע מסיבות לא ענייניות אלא בשל אילוצים של התקדמות החקירה ופענוח הפרשה באופן שיצדיק מעצר ומעבר לשלב גלוי בחקירה.

3.אומנם המשיב 3, השותף לפשע, שוחרר שלא בנסיבות המצדיקות טענת הפליה, שכן נסיבותיו האישיות אכן חריגות ומיוחדות, אך אין להתעלם מכך, מעצם השחרור, כאשר מבחינת המעורבות בעבירה וחלקו של אותו משיב אין כל הבדל בין השלושה, כאשר באים לשקול כשיקול אחד מבין אחדים האם להורות על מעצר עד תום ההליכים או על בחינה לעומק של חלופה אפשרית גם לגבי השניים האחרים.

4.דברי הסנגורים באשר למשמעות הראיות והתרחיש שהם מנסים לצייר, אינם ניתנים לביטול כלאחר יד, והגם שהדברים יבחנו לעומק בעת שמיעת התיק לגופו, יש מקום להרהור מסוים באשר למה באמת קרה באותו לילה בתחנת הדלק. אין מחלוקת שהמשיב 1 והמתלונן הם בני דודים, שהיתה שיחה ומפגש קודמים שבהם התלונן המתלונן בפני השודדים לעתיד על תנאי עבודתו ואז החלה להירקם המזימה לביצוע השוד. טוענים הסנגורים שלמרות שמרשיהם מודים בביצוע העבירה כפשוטה וללא תאום עם המתלונן, ובלא שהשוד יהיה מבוים כלשהו, שיש רגלים לסברה שעדיין לא כל התמונה נפרסה בפני החוקרים לאמיתה. כאשר מתבוננים בסרטי מצלמת האבטחה רואים בבירור שהשלב האחרון של השוד תמוה, וההסבר שניתן לכך כאשר החוקרים שאלו את המתלונן, אינו ממש משכנע. כאשר שני השודדים מצויים בדרכם החוצה לפתע רץ אחריהם המתלונן לאחר שהוציא כסף נוסף מהקופה וכמעט "משדל אותם" לקחת את הכסף הנוסף כאשר כאמור הם בדרכם אל מחוץ לחנות של תחנת הדלק. כאשר נשאל המתלונן על כך טען שהיה לחוץ ומפוחד ועל כן, ולפי דבריו הוא, הציע להם את הכסף הנוסף והוא אומר "אני אמרתי להם שייקחו את הכסף כי פחדתי שיפגעו בי". אמירה זו תמוה במקצת שכן באותו שלב יכול היה לראות המתלונן שהם בדרכם החוצה, אין בכוונתם להוסיף ולאיים או לפגוע, וההסבר שנתן לפחות לשלב הנוכחי אינו משכנע במיוחד. הוסף לכך שבחקירתו סיפר המתלונן על מבטא ערבי של השודדים, כאשר אנו יודעים שאיש מהם אינו ממוצא ערבי ואינו מדבר במבטא כזה, וגם כאן יש תמיהה מסוימת המתיישבת עם התרחיש של הסנגורים ולפיו היה שיתוף פעולה בין המתלונן לבין הקושרים. (כמובן אין להתעלם מהאפשרות שהשודדים דיברו איתו או ביניהם במבטא מזויף בכוונה).

5.התסקיר המקיף והיסודי לגבי שני המשיבים ממליץ על שחרורם לחלופה וממליץ על חלופות ספציפיות וטובות לגבי שניהם אשר לדעת שירות המבחן די בהם לנטרל המסוכנות האפשרית משני המשיבים בצורה סבירה. אף, שכתמיד, שיקול הדעת הסופי וההחלטה נתונים לבית המשפט, מדובר בגורם מקצועי שהמלצתו נושאת משקל וראויה לאימוץ, אלא אם כן מוצא בית המשפט ששיקולים אחרים גוברים ומטים את הכף.

מתוך הצטברות נתונים נסיבות ושיקולים אלה שפורטו מצאתי שיש להורות על שחרור המשיבים בתנאים הבאים:

א.כל אחד מהם יחתום ערבות עצמית על סך 15,000 ₪ ושני ערבים צד ג' יחתמו על כל אחד מהם ערבות בסך 10,000 ₪ כל אחד.

ב.מבלי שהדבר יעכב את עצם השחרור, בהתמלא התנאים האחרים, יופקד, בתוך 7 ימים בבית המשפט סכום של 10,000 ₪ במזומן או בערבות בנקאית עבור כל אחד מהמשיבים להבטחת קיום כל תנאי השחרור.

ג.למשיב 1 ישראל יערבו דודתו רוחמה ניסים ואמו זהבה גורנו, והוא יהיה נתון לאחר שחרורו במעצר בית מלא בבית הדודה רוחמה בכתובת צאלים 28 דירה 7 שכונת גילה. הוא יהיה נתון בפיקוח רצוף של הגב' רוחמה ניסים בבית הנ"ל ואולם יהיה רשאי להתלוות לדודתו בתוך תחומי שכונת גילה בירושלים לצורך קניות או סידורים של הדודה בתנאי שהדבר יהיה בשעות היום בלבד. כאשר הגב' ניסים תוזמן לבדיקה רפואית מחוץ לשכונה, כאמור בתסקיר שירות המבחן, אזי יהיה צורך להגיש על כך הודעה ובקשה נפרדים בנקיבת המועד המדויק וכפוף יהיה לאישור נפרד.

כמו כן מותר לו להיות בראש השנה בבית הוריו באילת בכתובת עין יהב 43/6 אילת ובפיקוח אמו החתומה עליו כערבה, והמועדים לשהות זו יהיו בין התאריכים 8.9.10 עד 12.9.10 לא יאוחר מ-23:00, זאת על מנת לאפשר לו התייצבות, בלויווי האם בבית המשפט לתביעות קטנות באילת ב-12.9.10 בבוקר על פי הזמנה הקיימת בידו.