מדינת ישראל נ' גורדון(עציר)

גזר דין

העובדות

הנאשם הודה והורשע בכתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון, המונה שנים עשר אישומים. הוא הורשע בעבירה אחת של גניבת רכב לפי סעיף 413ב(ב), לחוק העונשין תשל"ז-1997 (להלן: "החוק"), 11 עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 סיפא לחוק, ו- 10 עבירות של הוצאת שיק ללא כיסוי לפי סעיף 432 לחוק. בנוסף צירף הנאשם תמצית אישום נוספת המתארת אירוע נוסף בסדרת האירועים נשוא כתב האישום, וגם בה הורשע הנאשם בעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות והוצאת שיק ללא כיסוי .

הסדר הטיעון אשר גובש בין הצדדים כלל את תיקון כתב האישום, אך לא כלל הסכמות לגבי העונש, והצדדים היו חופשיים בטיעוניהם לעונש.

ראוי לציין, כי טרם הודאתו של הנאשם בעובדות כתב האישום המתוקן, התקיימו מספר דיונים והחלה שמיעת הראיות.

על פי כתב האישום המתוקן, הנאשם פעל יחד עם שותפו מר מרדכי בן דוד ז"ל (אשר נפטר בטרם הגשת כתב האישום). המתלוננים בתיק הם בעלי כלי רכב אשר פרסמו מודעות למכירת רכבם. הנאשם ושותפו נהגו לפגוש את המתלוננים כשהם מציגים עצמם כמי שמעוניינים לקנות את הרכב. הם התקשרו עם המתלוננים בחוזים, נטלו מהם את הרכב והשאירו תמורתו המחאות ללא כיסוי שלא ניתן היה לפדות, כך שהתמורה עבור כלי הרכב לא שולמה. באחד המקרים (באישום הששי) המוכרים לא הסכימו לקבל שיק תמורת הרכב, והנאשם נטל את הרכב ונסע מהבית ללא הסכמתם וידיעתם של המוכרים. באישום זה הורשע הנאשם בעבירה של גניבת רכב. ביתר האישומים הורשע בעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, ובעשרה מבין האישומים גם בעבירה של הוצאת שיק ללא כיסוי.

העבירות נשוא כתב האישום בוצעו בשנת 2011 ובראשית שנת 2012. העבירות בוצעו בתחכום, כאשר הנאשם ושותפו נפגשו עם המתלוננים בבתיהם, שוחחו איתם ורכשו את אמונם, חתמו על הסכמים עימם, בחלק מהמקרים ערכו העברה של הבעלות ברכב בסניף הדואר, העבירו מקדמות על חשבון התשלום והיו בקשר עם המתלוננים במשך תקופה עד שקיבלו את כלי הרכב.

לחובת הנאשם הרשעות קודמות רבות והוא ריצה עונשי מאסר. למעשה, מדובר בעבר חריג בחומרתו, כאשר לחובת הנאשם הרשעות בעשרות רבות של עבירות מרמה, זיוף ומשיכת שיקים ללא כיסוי. העבירות בוצעו במשך שנים, במקומות שנים ברחבי הארץ (זאת ניתן להסיק מכך שנדון בבתי משפט שונים ברחבי הארץ). הנאשם נדון לתקופות מאסר ממושכות, כולל מאסר חריג בחומרתו למשך תשע שנים על עבירות מהסוג האמור, וכן מאסר לעשר שנים על עבירות שונות, ביניהן עבירות סמים. הנאשם ריצה את העבירות נשוא תיק זה בהיותו אסיר ברישיון, וכאשר תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי בר הפעלה למשך שנתיים.

סכומי הכסף שקיבלו הנאשם ושותפיו במרמה על פי המפורט בכתב האישום מגיעים יחד לסכום של 263,100 ₪. עם זאת, ב"כ הנאשם הציג הסכמים עם חלק מהמתלוננים שמהם עולה כי הנאשם, שותפיו ואחיו של הנאשם החזירו למתלוננים במועדים שונים סכום כולל של כ- 27,500 ₪, ואחיו של הנאשם נמצא במו"מ עם חלק מהמתלוננים לתשלום סכומים נוספים.

במסגרת פרשת העונש העיד מטעם הנאשם מר אלי נחמני, המנהל מסגרת לטיפול וגמילה מהתמכרויות, אשר הציע לשלב את הנאשם במסגרת לצורך גמילה מהתמכרות לעבירות אותן ביצע הנאשם. אין בפני כל קביעה מקצועית או סיבה להניח שהעבירות שבוצעו על ידי הנאשם הן תוצאה של התמכרות כלשהי, וגם שירות המבחן שהגיש תסקיר לגבי הנאשם לא קבע כך. שירות המבחן אף המליץ על עונש של מאסר בפועל, ולא על טיפול. על כן אינני סבורה ששחרור למסגרת כזו רלוונטי.

שירות המבחן הגיש תסקיר לגבי הנאשם. מהתסקיר עולה כי לאחר שחרורו ממאסר קודם הנאשם שיתף פעולה עם גורמי הטיפול שטיפלו בו והקפיד להגיע לפגישות במשך שנתיים, כך שנוצר רושם שהוא החל לעבור תהליך משמעותי בטיפול. באשר לאירועים נשוא כתב האישום, הנאשם טען כי פעל בתום לב והורשע על רקע עברו הפלילי. הוא הטיל את האחריות למעשים על מעסיקו באותה עת, שנפטר. עם זאת מסר כי הוא מעוניין לפצות את המתלוננים. קצינת המבחן התרשמה כי הנאשם אינו לוקח אחריות, נוטה להאשים את הסביבה במצבו ומתקשה לגלות אמפטיה לאחר. על אף הנכונות המילולית לשיקום שהוא מביע, הנאשם סובל מדפוסים עברייניים עמוקים, הוא מתקשה להציב לעצמו גבולות פנימיים וזקוק לגבולות חיצוניים כדי להפחית את המסוכנות. על כן המליצה קצינת המבחן על עונש מאסר בפועל.

טיעוני הצדדים:

ב"כ המאשימה טענה כי הערך המוגן הנפגע ממעשיו הנאשם הוא זכות הקניין של המתלוננים וכן תקינותם של חיי המסחר. היא הפנתה לגזר הדין שניתן נגד הנאשם בגין עבירות דומות בת"פ 1201/96 של בית משפט השלום בנתניה, בו התייחס בית המשפט לפגיעתם של מעשי הנאשם באנשים קשיי יום העובדים לפרנסתם, את הצורך בהעדפת אינטרס הציבור על פני האינטרס של הנאשם והצורך בהרחקת הנאשם מהציבור. בהשלמת טיעון שהוגשה לאחר הטיעונים לעונש פירטה התובעת את הסכומים ששולמו בכל אחד מהאישומים.

המאשימה טענה כי מתחם הענישה לכל אחד מהאישומים נע בין מאסר בעבודות שירות למשך שישה חודשים לבין שתי שנות מאסר. היא ביקשה לחרוג לחומרה ממתחם הענישה בשל נסיבות מחמירות, ביניהן עברו הפלילי של הנאשם, היותו אסיר ברישיון בעת ביצוע העבירות, והעובדה שבחר בפשע ובהונאתם וניצולם של אנשים כדרך חיים, וכן לנוכח התרשמות שירות המבחן כי הנאשם אינו לוקח אחריות ולהמלצה להטיל עליו עונש מאסר בפועל. בהשלמת הטיעונים לעונש התייחסה ב"כ המאשימה לחלקו של הנאשם באירועים השונים וטענה כי היה מעורב באופן מלא במעשי המרמה. לזכות הנאשם ציינה ב"כ המאשימה את הודאתו שחסכה זמן שיפוטי רב. המאשימה ביקשה לחרוג לחומרה ממתחם הענישה וכן להפעיל את המאסר על תנאי התלוי ועומד נגד הנאשם במצטבר.

ב"כ הנאשם טען כי המאסר על תנאי נגד הנאשם בטל מעיקרו ולא ניתן להפעילו, שכן הוא מטיל שנתיים מאסר על תנאי על כל עבירות רכוש, כאשר בחלק מעבירות הרכוש העונש הקבוע בחוק נמוך משנתיים. בנוסף טען כי התנאי אינו בתוקף, שכן הנאשם סיים את ריצוי המאסר בתיק שבו הוטל עליו התנאי זמן רב לפני ביצוע העבירות נשוא תיק זה, ולאחר מכן היה במאסר בתיק אחר, כך שתקופת התנאי הסתיימה לפני שבוצעו העבירות.

הסניגור ייחד חלק ניכר מטיעוניו לחלקם של שותפיו של הנאשם לעבירות. הוא טען כי מרדכי בן דוד ז"ל, שותפו של הנאשם, היה הדמות הדומיננטית והוא שמשך את הנאשם לביצוע העבירות. לטענתו בן דוד היה אחראי על הנאשם מטעם הרשות לשיקום האסיר, והיה אמור להשגיח על מעשיו ולדווח אודותיו לועדת השחרורים. טענה זו לא הוכחשה על ידי המאשימה על אף שעלתה עוד בשלבים מוקדמים ובמהלך ניהול התיק, ועל כן אתייחס אליה כמוסכמת, כך שבן דוד שימש כאחראי על הנאשם מטעם הרשות לשיקום האסיר. בעניין הדומיננטיות, המאשימה טוענת כי גם הנאשם נטל חלק פעיל ומשמעותי במעשי העבירה. הוא התקשר אל המתלוננים בנוגע לרכישת כלי הרכב, חתם על זכרונות דברים, שיקים וערבויות ואף קיבל כסף עבור מעשיו. אני סבורה כי הראיות שנשמעו מצביעות אמנם על מעורבות פעילה של הנאשם במעשי המרמה. אולם העדים תיארו את בן דוד כדומיננטי יותר, כמי שדיבר בשם הנאשמים והיה פעיל יותר בניהול ההתקשרות עימם, ועל כן אני קובעת כי הנאשם היה דומיננטי פחות משותפו. עם זאת, כאמור, גם הנאשם עצמו נטל חלק במעשים, הגיע לבתיהם של המתלוננים ועמד לצידו של בן דוד, כך שאין בכך כדי להפחית באופן ניכר מאחריותו של הנאשם. באשר לטענת ההדחה, הנאשם בן למעלה משישים. הקשר בינו ובין בן דוד נוצר כאשר היה אדם בוגר ובעל ניסיון חיים. אני סבורה שגם אם התקיימו יחסי פיקוח כלשהם בין הנאשם לבין בן דוד, הנאשם לא היה מתון למרותו של בן דוד, הוא הבחין בין טוב לרע והיה מודע למהות מעשיו, ועל כן אין בכך כדי להפחית באופן ניכר מאחריותו של הנאשם. ב"כ הנאשם טען עוד כי מעורב אחר בפרשה, ג'לאל, לא נעצר והוא מסתובב חופשי על אף שהוגש נגדו כתב אישום.

ב"כ המאשימה הפנתה לפסיקה, שכללה ת"פ 1112-12-11 (שלום פ"ת) מ"י נ' משה אמירה בו נגזרו 7 שנות מאסר בגין 14 עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות והופעל מאסר על תנאי כנגד הנאשם, כך שסה"כ הנאשם נדון ל- 8 שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננים; ת"פ 5262-02-12 (שלום ת"א-יפו) מ"י נ' דוד הררי בו נגזרו על הנאשם סה"כ 6 שנות מאסר (כולל הפעלה של בגין מס' דומה של עבירות מרמה), הפעלת מאסרים על תנאי שעמדו לחובתו של הנאשם ופיצוי למתלוננים; ת"פ 48060-10-10 (שלום חיפה) מ"י נ' יוסף אברהם בו נגזרו על הנאשם בסה"כ 13.5 שנים, הופעלו מאסרים על תנאי ופיצוי למתלוננים.

ב"כ הנאשם הציג הסכמים בין אחיו של הנאשם לבין מספר מתלוננים, המצביעים על תשלום פיצוי למתלוננים, והוסיף כי בכוונת הנאשם להוסיף ולפצותם, וכי נעשו פניות אל המתלוננים. הטיעונים לעונש אף נדחו לבקשת הנאשם, כך שיתקיימו לאחר פיצוי המתלוננים. יש לציין כי סכומי הפיצוי שהוכחו אינם מתקרבים למלוא הסכום שקיבלו הנאשם ושותפיו במרמה. לעניין זה טען ב"כ הנאשם כי המדינה לא עשתה כל ניסיון לגבות כסף מעזבונו של בן דוד, כך שהנאשם נותר לשאת לבדו בנטל הפיצוי על אף שההנאה מהכסף התחלקה בין המעורבים.

הסניגור טען עוד כי תיקון 113 לחוק העונשין והחובה לקבוע מתחם ענישה לא נועדו להחמיר עם הנאשם, כי הנאשם עשה מאמץ גדול לפצות את הקרבנות, וגם בשהותו במעצר הוא סייע לאנשים שבסביבתו. לדבריו הנאשם בן 62, הוא נתון במעצר כבר 20 חודשים ומבקש להתחיל בהליך שיקומי.

לתמיכה בטענותיו לגבי מתחם הענישה ההולם בתיק צירף ב"כ הנאשם מספר גדול של גזרי דין, וביניהם ת"פ 2060-05-09 מ"י נ' שיבלי ואח', 137/08 מ"י נ' ריאד שאכר, ת"פ 8026/09 מ"י נ' שאוגי אבו עמר ועוד. הוא ביקש להקל עם הנאשם ולקבוע מתחם ענישה נמוך המשקף את חלקו של הנאשם בעבירות בהן הודה במסגרת כתב האישום המתוקן.