מדינת ישראל נ' גורביץ(עציר)

החלטה

בפניי ערר על החלטת בית משפט השלום לתעבורה בחיפה (השופט ש. יציב) (להלן: "בימ"ש לתעבורה"), מיום 21.9.11, על פיה הורה על שחרור המשיב לחלופת מעצר בביתו בתנאים מגבילים, כמפורט בהחלטתו נשוא הערר.

כנגד המשיב הוגש לבימ"ש לתעבורה, כתב אישום בתיק פלילי 5481-09-11, (להלן:"התיק העיקרי") בו יוחסו למשיב עבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רשיון נהיגה, נהיגה ללא ביטוח, נהיגה בקלות ראש ונהיגה ללא רשיון רכב תקף.

מכתב האישום שהוגש עולה, כי ביום 19.9.11 נהג המשיב בקלות ראש, בכך שנהג רכבו כשהוא בפסילה אשר הוטל עליו ביום 4.7.11 ע"י בבימ"ש לתעבורה חיפה בתיק 4682-06-11 וכן בתיק 4683-06-11, אשר בגינם הוטל על המשיב מאסר על תנאי של 10 חודשים למשך שלוש שנים שלא יעבור עבירות של נהיגה בזמן פסילה וללא רשיון נהיגה כמו כן הוטל עליו קנס, פסילה בפועל של 10 חודשים ופסילה על תנאי.

עוד נטען בכתב האישום כי באותו מעמד נהג המשיב ללא ביטוח בר תוקף וללא רשיון רכב תקף.

עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים נגדו.

בימ"ש השלום לאחר ששמע את טענות הצדדים וחקר את המפקחים החליט לשחרר את המשיב לחלופת מעצר בביתו שבנשר תחת השגחתם של חמישה מפקחים וכן חייבו להפקיד סך של 5000 ₪, חתימה על התחייבות עצמית על סך 20,000 ₪ וכן ערבות עצמית של כל אחד מהמפקחים על סך 5000 ₪.

על החלטה זו מופנה הערר שבפני.

הן בטיעוניו הכתובים והן בטיעוניו בעל פה, טען ב"כ העוררת כי שגה בימ"ש השלום עת קבע כי מהמשיב "לא נשקפת מסוכנות" והורה על שחרורו לחלופת מעצר. לטענתו, המשיב הוכיח בהתנהגותו כי אין ליתן בו אימון וכי הוא מסוכן לציבור. עוד טען כי המשיב ביצע את העבירות המיוחסות לו כחודשיים לאחר שנגזר דינו ועליו הוטל עונש מאסר על תנאי של 10 חודשים. ציין כי המשיב הינו עובד ציבור אשר אמון על החוק ושמירתו ושמצופה ממנו שיהווה דוגמא ומופת לכלל האזרחים.

לאור כל האמור, ביקש ב"כ העוררת לקבל את הערר ולהורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו בתיק העיקרי.

מנגד, ביקש הסניגור להשאיר את החלטת בית משפט לתעבורה על כנה, ציין כי על פי ההלכה הפסוקה אין להורות על מעצר עת תום ההליכים בגין עבירות תעבורה, אלא במקרים חריגים בלבד. הפנה לנסיבותיו האישיות של המשיב, ציין כי המדובר במשיב בן 58, סגן ראש עיר. עוד ציין כי המשיב שוחרר לחלופת מעצר בביתו תחת השגחתם של חמישה מפקחים שכל אחד מהם יודע את חובתו למלא אחר תפקידו והתחייבותו.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ובחנתי את החלטת בית משפט לתעבורה, נחה דעתי כי דינו של הערר להידחות.

בית המשפט העליון חזר בהזדמנויות שונות על כך שרק במקרים נדירים וחריגים יורה בית משפט על מעצרו של נאשם בעבירות תעבורה עד תום ההליכים, הדברים מתייחסים למקרים בהם קיים חשש אמיתי שחלופת מעצר לא תיתן תשובה הולמת להגנת הציבור מפני מסוכנות הנאשם (ראה בש"פ 2465/05 סלימאן אלחמידי נ' מ"י (ניתן ביום 23/3/05).

די אם אפנה בעניין זה לבש"פ 2227/08 טראד גריפאת נגד מדינת ישראל (ניתנה ביום 14.3.08), שם נאמר כי:

"משעה שמטרת המעצר הינה מניעת העורר לנהוג עד לתום ההליכים כנגדו ובכלל, שומה היה על בית משפט קמא לבחון באופן פרטני האם לא ניתן להשיג את תכלית המעצר בדרך חלופית, ולא די בקביעה הגורפת לפיה אין באפשרותה של כל חלופת מעצר שהיא כדי להפיג את מסוכנותו, לפיכך, סבורני שמן הראוי לבחון את התקיימותן של חלופות מעצר בעניינו של העורר, לאחר שיוגש לבית משפט קמא תסקיר מעצר של שירות המבחן".

ראו גם בש"פ 9342/09 חמד משהראוי נגד מדינת ישראל (ניתנה ביום 25.11.09), שם חזר בית משפט העליון על ההלכה לפיה, מעצר עד תום ההליכים בעבירות תעבורה הוא החריג ולא הכלל.

בבש"פ 10118/04 נזמי גבאלי נ. מ"י (ניתנה ביום 16.11.04), באותו מקרה נתפס הנאשם בעבירה של נהיגה בזמן פסילה ונעצר כמצוות בית משפט מחוזי. בית המשפט העליון ביטל את החלטת בית המשפט המחוזי, וקבע כי ניתן לשחרר את הנאשם לחלופת מעצר מתאימה לאחר שיונח תסקיר מעצר. דובר שם על נאשם בעל עבר מכביד הן בתחום התעבורה והן בתחום הפלילי, ואף נגדו היו תלויים ועומדים מאסרים מותנים בגין עבירות תעבורה. חרף האמור, קבע בית המשפט העליון כי ראוי לבחון אם ניתן לשחרר את הנאשם בחלופת מעצר והוסיף:

"בית המשפט מצווה לבחון חלופה גם כאשר מתקיימת עילת מעצר וודאי שכך ראוי בעניינו של מי שלכאורה עבר עבירות תעבורה. אכן, בימים אלו, כשנגע תאונות הדרכים משתולל וגובה קורבנות רבים, חובה על בתי המשפט לסייע במאבק למניעת המסוכנות הנשקפת מנהגים עבריינים, בין השאר באמצעות הרחקתם מהכביש. יחד עם זאת, משקיימת בשלב זה של ההליכים, דרך שבה ניתן להרחיק את הנהג המסוכן מהכביש מבלי שישהה בכלא, יש לעשות מאמץ להעדפת דרך זו".

ראו גם בש"פ 1295/06 חן ביטון נ' מ"י (ניתנה ביום 14.2.06), בו דובר על נאשם אשר צבר עבר מכביד, הן בתחום הפלילי והן בתחום התעבורה. גם כאן ביטל בית המשפט העליון את החלטת בית המשפט המחוזי אשר הורה על מעצרו של הנאשם עד תום ההליכים המשפטיים. בית המשפט העליון אימץ את תסקיר שירות המבחן, והורה על שחרור הנאשם לחלופת מעצר בבית אמו בקובעו:

"החובה המוטלת על בתי המשפט להירתם בכל עוז למאבק בתאונות הדרכים תוך הרחקת נהגים עבריינים מן הכביש, עליה עמד בית המשפט המחוזי בהחלטתו, חובה חשובה היא. אכן, שיקולים אלה ראוי שיקבלו ביטוי מלא בשלב גזירת העונש, ככל שהעורר יורשע בעבירות המיוחסות לו. בשלב המעצר, לעומת זאת, שומה על בית המשפט לבחון ולאתר, ככל הניתן, דרך חלופית להשגת מטרת המעצר שפגיעתה בחירותו של הנאשם פחותה".