מדינת ישראל נ' גועבה(עציר)

החלטה

1.כללי

החלטה בבקשה להארכת מעצר המשיב עד תום ההליכים שהוגשה על בסיס כתב אישום המייחס לו חברות בארגון טרוריסטי, עבירה על סעיף 3 לפקודה למניעת טרור.

2.העבירה שבמוקד הדיון

א. בנסיבותיו של הליך זה טעון הדיון בשאלת קיומן של הראיות לכאורה, התייחסות מקדימה לעבירה המיוחסת למשיב. סעיף 3 לפקודה למניעת טרור אשר, עליו, על פי הנטען, עבר המשיב, מתבסס על סעיף ההגדרות בפקודה ולפיו – "חבר בארגון טרוריסטי – פירושו אדם הנמנה עליו, וכולל אדם המשתתף בפעולותיו, המפרסם דברי תעמולה לטובת ארגון טרוריסטי, פעולותיו או מטרותיו, או אוסף כספים או חפצים לטובת ארגון טרוריסטי או פעולותיו". מוקד הדיון בשאלת קיומן של ראיות לכאורה, בשאלה אם בוצעו מעשים המגלמים את היסוד הפיסי של העבירה, כהגדרתה בחוק (ה – Actus reus).

ב. על פני הדברים, עצם הגדרת היסוד הפיסי בעבירה האמורה בעייתי מהמקובל בעבירות רבות אחרות, ודי אם אציין את החלופה הראשונה בסעיף ההגדרות לפיו חבר בארגון כאמור הוא מי שנמנה עליו – הגדרה, שלאו הגדרה היא. ואם בכך אין די, הכיצד נדע איזה פעולה קונקרטית מלמדת על כך שנמנה אדם עם חבריו של ארגון כאמור?!. הבעייתיות מתבטאת גם בחלופות הנוספות הנקובות בסעיף, כגון זו לפיה החבר בארגון טרוריסטי הינו אדם המשתתף בפעולות הארגון, ואולם הכיצד נדע האם פעולה קונקרטית (וכבפרשתנו, למשל, טיול לצפון) הינה פעולה שיש לשייכה לארגון, אם לאו. לרוב, מיוחסת עבירה כעבירה נלווית זו למי שביצע עבירות חריפות אחרות, מצב דברים בו, לרוב לא עולה השאלה דנן במלוא חריפותה. ברם, בפרשתנו – זו העבירה היחידה המיוחסת.

לתפיסתי, אל לו לבית המשפט להתעלם מהקושי האינהרנטי הגלום בדיון בשאלת קיומן של ראיות לכאורה, ביחס לעבירה שטיב היסוד הפיסי המקים אותה אינו ברור כל צורכו. מחויב, אפוא, בית המשפט להתייחס בהרחבה לעבירה שעל הפרק וליסודות הפיסיים הרלוונטיים, קודם שידון בראיות הקונקרטיות אשר, לטענת המבקשת, מלמדות על ביצוע העבירה על ידי המשיב. לשון אחר: כיצד נדע אם יש ראיות לכאורה למעשה שאסור לעשותו, כל עוד איננו יודעים מהו בדיוק המעשה האסור.

ג. ראשית, מחויב בית המשפט לתת ביטוי לכך, שבספר החוקים ארבע עבירות דומות, שלעיתים אף ההבדל ביניהן אינו חד, אם בכלל יש הבדל, מצב דברים המצביע בעליל על תמונת המצב הבעייתית בנדון דידן. בעקבות זאת אף הוגשה הצעת חוק המאבק בטרור התשע"א - 2011, שעברה, לעת הזאת, אך קריאה ראשונה. כאמור, ארבעה סעיפי חוק קובעים, למעשה, עבירה בנסיבות דומות מאוד, את כולן, מבקשת הצעת החוק לשנות ולגלם לסעיף חלופי שטרם עבר בקריאה שניה ושלישית. זאת תמונת המצב המשפטית המחייבת התייחסות והבהרה קודם שיתייחס בית המשפט לשאלות הראייתיות הספציפיות:

1.תקנות 58 – 59 לתקנות ההגנה (שעת - חירום) 1945 קובעות:

58. שום אדם לא –

(א) ...

(ב) ...

(ג) ...

(ד) יהיה חבר לכל קבוצה או חבר של בני-אדם, שחבר אחד או יותר מהם עברו, בזמן היותם חברים לקבוצה או לחבר, או עוברים עבירה על התקנות האלה.

59. שום אדם לא –

(א) ...

(ב) ...

(ג). ...

(ד) ...

(ד) ...