מדינת ישראל נ' גוני

גזר דין

א.פתח דבר

1.הנאשם הורשע עפ"י הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בביצוע העבירות נשוא כתב האישום המתוקן: סחיטה באיומים שהביאה לידי מעשה, לקיחת שוחד, מרמה והפרת אמונים – עבירות לפי סעיפים 428 סיפא, 290 ו- 284 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") – נשוא האישומים הראשון והשני, וכן האישום השלישי בגין עבירה של סחיטה באיומים שהביאה לידי מעשה, וכן האישום החמישי בגין עבירה של הפרת אמונים.

בנוסף, הורשע הנאשם עפ"י הודאתו בביצוע עבירות של תיווך לשוחד – עבירה לפי סעיף 295ב' לחוק העונשין – נשוא האישום השלישי; סחיטה באיומים – עבירה לפי סעיף 428 רישא לחוק העונשין – נשוא האישום הרביעי; וכן קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, עושק, זיוף בנסיבות מחמירות והדחה בחקירה – עבירות לפי סעיפים 15 סיפא, 431(1)ו-(2), 418 סיפא ו-245ב' לחוק העונשין – נשוא האישום החמישי.

הטרדת עד והפרת הוראה חוקית – עבירות לפי סעיפים 249 ו- 287ב' לחוק העונשין – נשוא האישום השישי.

2.עפ"י עובדות כתב האישום המתוקן בו הודה הנאשם, הוא היה בתקופה הרלוונטית לכתב האישום עובד עיריית ת"א ושימש בתפקיד פקח ב"סיירת הירוקה", שהינה מחלקה באגף לשיפור פני העיר של עיריית ת"א שתפקידה, בין השאר, שמירה על הסדר והניקיון בגנים הציבוריים.

ברם, פקחיה של ה"סיירת הירוקה" אינם מוסמכים לטפל בעניינים הכרוכים ברישוי עסקים וברוכלות.

הנאשם הודה כי לקח שוחד ממהגרי עבודה, אנשים שאינם אזרחי ישראל, לאחר שדרש מהם לשלם לו סכומי כסף שונים בעבור הסדרת ענייניהם מול הרשויות השונות.

3.מעובדות האישום הראשון עולה, כי עובר לחודש אפריל 2007, הכיר הנאשם מהגרות עבודה מהפיליפינים אשר נהגו למכור מזון פיליפיני בגינת לוינסקי - ברנדט דגוזמן (להלן: "באדט"), מרלין אוקופיו (להלן: "מרי"), ליויגלדה בטריסנה (להלן: "איאנג") ואלונה טנוריו (להלן: "אלונה") (להלן ביחד: "המתלוננות").

בעת שהמתלוננות עסקו במכירות מזון בגינת לוינסקי במהלך החודשים אפריל-יוני 2007, ועל אף שפיקוח על רוכלות אינו בגדר תפקידיו הרשמיים, פנה הנאשם למתלוננות ואמר להן כי אסור להם למכור מזון בגן, וזאת על-מנת להפחידן כי יפגע בפרנסתן אם לא תיעננה לדרישותיו.

בהמשך, ציין הנאשם בפני מרי כי אם ברצונה וברצון יתר המתלוננות להמשיך ולמכור מזון בגינת לוינסקי, על כל אחת מהן לשלם לו סך 200 ₪ עבור כל יום בו תעסוק במכירת מזון. מרי הודיעה על כך ליתר המתלוננות, והללו בחששן פן תיפגענה - שילמו (כל אחת מהן) הסכום הנדרש ע"י הנאשם, וזאת בכל יום שישי ובכל יום שבת מדי שבוע. המתלוננת איאנג שילמה סך של 100 ₪ נוספים גם בימים האחרים בהם מכרה מזון בגינת לוינסקי.

הנאשם ציין באוזני איאנג כי אם תשלם לו "קצת כסף" אף אחד לא ייקח לה את הציוד, ובהזדמנות אחרת אמר לה כי אם היא לא תשלם לו "העירייה תבוא ותיקח את הדברים שלך".

הנאשם אף דאג להזהיר את המתלוננות כאשר הופיעו פקחי עיריית ת"א בגינת לוינסקי, הוא שוחח עם אנשי הפיקוח העירוני, ולאחר לכתם קרא למתלוננות לשוב ולמכור מזון.

4.מעובדות האישום השני עולה, כי כאשר החלה באדט למכור מזון פיליפיני בביתה ברח' נווה-שאנן 53 בתל-אביב (להלן: "הדירה") וזאת בחודש דצמבר 2008, התייצב הנאשם בדירתה ודרש ממנה להמשיך ולשלם לו עבור עיסוקה במכירת המזון. כשסירבה באדט אמר לה הנאשם כי "אין ברירה", וכי הוא ישוב בעוד שעתיים לאסוף את הכסף.

משעמדה באדט בסירובה כששב הנאשם, ואמרה לו שאין לה כסף לשלם לו, הגיעו לאחר מספר דקות לדירה שלושה אנשים לבושים בבגדי עובדי עירייה ונטלו מדירתה ציוד אשר שימש לה להכנת מזון, העמיסו את הציוד על רכב הנושא סמל עיריית תל-אביב ונסעו מהמקום.

באדט פנתה לנאשם ושאלה אותו מדוע הוא שלח אליה את עובדי העירייה, והלה השיב לה כי "אנחנו צריכים לעבוד ביחד" ו "את לא יכולה לעבוד לבד את צריכה אותי". כמו-כן אמר לה כי אם ברצונה לקבל בחזרה את הציוד עליה לשלם לו כ-1,300 ₪.

למחרת הגיע הנאשם לדירה ובאדט שילמה לו 200 ₪.

עד ליום 21.11.10 שילמה באדט לנאשם 200 ₪ מדי יום שישי ומדי שבת בכל שבוע. במהלך התקופה שב הנאשם ואמר לה מעת לעת כי "אם לא יעבדו ביחד" הוא יביא שוב אנשים שיקחו את חפציה.

5.מעובדות האישום השלישי עולה, כי בשעת בוקר באמצע השבוע בחודש יוני 2009 הגיע הנאשם לדירתה של באדט ואמר לה כי במהלך השבוע שלאחר מכן צפויה משטרת ההגירה לערוך חיפוש אחר שוהים בלתי חוקיים. עוד אמר לה הנאשם כי עליה לשלם לו 3,000₪ ובתמורה לכך הוא יוודא עם חבריו למשטרת ההגירה כי שמה יימחק מ"רשימת הגירוש". באותו מועד מסרה באדט לידי הנאשם 3,000 ₪.

6.מעובדות האישום הרביעי עולה, כי בקיץ 2010 הגיע הנאשם לדירה של באדט בשעת לילה והתריע בפניה כי בכוונת משרד הפנים לגרש את כל ילדי הזרים, כמו-כן אמר לה כי בתמורה ל-6,000$ (דולר ארה"ב), הוא יגן עליה מפני גירוש וייתן לה מסמך ממשרד הפנים המאשר את המשך שהייתה בישראל. באדט סירבה בתואנה כי אין ברשותה סכום כסף כזה.