מדינת ישראל נ' גומעה(עציר)

הכרעת דין

על סמך הודאת הנאשם בעובדות המיוחסות לו בכתב האישום אני מרשיעה אותו בעבירה לפי סעיף 1(ב)+12(1) לחוק הכניסה לישראל התשי"ב – 1952 ועבירה לפי סעיף 441 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977.

ניתנה והודעה היום י"ז סיון תש"ע, 30/05/2010 במעמד הנוכחים.

נירה דסקין, סגנית נשיא

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות של שהיה בישראל שלא כדין והתחזות כאדם אחר וזאת בנסיבות בהן שהה ביום 29.4.10 בסמוך לעיר מודיעין כשאין בידיו אישור שהייה או עבודה כדין, בתוך כך ביצע גם עבירה של התחזות כאחר וזאת כאשר התבקש על ידי שוטרים להזדהות, התייצג כאחר ומסר מספר זהות של אחר.

הצדדים הגיעו לכלל הסדר טעון במסגרתו הם עותרים במשותף ובהסכמה להפעלת עונש מאסר מותנה התלוי ועומד כנגד הנאשם וכן גזירת עונש מאסר בפועל באופן שבסה"כ ירצה 6 חודשי מאסר בפועל.

בנוסף עותרים הצדדים בהסכמה להשתת עונש מאסר מותנה כאשר בנוסף לכל אלה מבקשת המאשימה להשית על הנאשם גם רכיב של קנס ואילו הסנגור מבקש להימנע מכך מהסיבות שפורטו בטעוניו.

שקלתי נסיבות הענין, טעוני באי כוח הצדדים וכל זאת לאור ההלכות החלות.

בהלכת פראג'ין עמד בית המשפט העליון על שורה של הלכות שיצאו מלפני בית המשפט בנושא עבירות על חוק הכניסה לישראל תוך שחזר על פוטנציאל הסיכון הגלום בעבירות אלה.

יחד עם זאת, חידד בית המשפט העליון את ההלכה הידועה לפיה כל מקרה נדון לנסיבותיו.

לענין העבירות של שהייה בישראל שלא כדין, התייחס כב' השופט רובינשטיין באותו פסק דין לאבחנה בינן לבין עבירות ההסעה, ההעסקה וההלנה תוך שהדגיש כי בבוא בית משפט לגזור דינו של מי ששוהה בישראל שלא כדין יבחן את מכלול הנסיבות המקלות לרבות הרשעות קודמות ולרבות שאלת עבירות נלוות.

ככל שהדבר נוגע לנאשם שבפני, אין ספק שהוא בא בגדר מי שיש להחמיר בדינו וזאת הן נוכח ההרשעות קודמות בעבירות דומות אשר מביאות אותו לכלל ההגדרה של רצידויזם כפי שעמד על כך כב' השופט רובינשטיין והן נוכח העבירות הנלוות.

לענין זה אפנה גם לדברי כב' השופטת בוסתן אשר עמדה על כך שהנאשם שב ומבצע אותה עבירה בחלוף חצי שנה מאז נגזר דינו קודם לכן וכן ציינה כי זהו נימוק לחומרה.

על אחת כמה וכמה כאשר הנאשם חוזר שוב ומבצע אותה עבירה כאשר הפעם כבר הופעל עונש מאסר מותנה שהיה תלוי ועומד נגדו וכן הושת עליו עונש מאסר נוסף כאשר בסה"כ נגזרו עליו 9 חודשי מאסר בפועל.

יחד עם זאת, נתתי דעתי למכלול הנסיבות המקלות ראש ובראשון אציין את עובדת ההודיה אשר יש בה יסוד חשוב של קבלת הדין כאשר לצידה עומדת הבעת החרטה כפי שהביע הנאשם בבית המשפט.

לכתחילה זו הפעם היה מקום להשית גם רכיב של קנס משמעותי וזאת נוכח הישנות חוזרת ונשנית של העבירות.

לפנים משורת הדין נוכח טעוני הסנגור באשר למצוקה הכלכלית הקשה בה נתונים הנאשם ובני משפחתו יושת זו הפעם קנס סימלי בלבד לצד העונשים האחרים כאשר מובהר לנאשם כי אם יחזור ויבצע עבירות דומות מן הסתם ספק אם ניתן יהיה עוד לחזור ולהביא בחשבון נסיבות אלה.

אשר על כן, על יסוד טעוני באי כוח הצדדים ותוך אימוץ הסדר הטעון אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

1.עונש המאסר המותנה של 3 חודשים שהושת על הנאשם בת.פ 2360/07 בימ"ש שלום רמלה – יופעל.

2.5 חודשי מאסר בפועל.