מדינת ישראל נ' גולדשטיין

בפני

סגן נשיא אינאס סלאמה 19 ספטמבר 2011

הכרעת דין

בתיק זה החלטתי לזכות את הנאשם מחמת הספק מהעבירה שיוחסה לו.

1.כנגד הנאשם דלעיל, הוגש כתב אישום (דו"ח) המייחס לו עבירה של אי ציות לאור אדום ברמזור וזאת בניגוד לתקנה 22 (א) לתקנות התעבורה , תשכ"א - 1961. (להלן: "תקנות התעבורה").

2.על פי הנטען בכתב האישום , בתאריך 3.4.10, בשעה 01:00, בצומת הרחובות חורב ופיק"א שבחיפה, נהג הנאשם ברכב שמספרו 80-129-10 ולא ציית לאור אדום ברמזור בכיוון נסיעתו, בכך שלא עצר את רכבו לפני קו העצירה ונכנס לצומת בניגוד לאור האדום.

3.הנאשם כפר בביצוע העבירה ומשכך שמעתי ראיות בתיק, כשמטעם התביעה העידו עורך הדו"ח, אבי עזר, ורס"ר דן ריכליס (שערך מזכר ושרטוט) ומטעם ההגנה העיד הנאשם בעצמו.

4.לאחר ששמעתי את הנאשם ואת שני עדי התביעה, שקלתי את דבריהם והתרשמתי מהופעתם בבית המשפט, מצאתי כי במקרה זה לא ניתן לקבוע חד משמעית שעובדות כתב האישום הוכחו מעבר לכל ספק סביר ובמידת הוודאות הדרושה בהליך מעין זה שבפניי, ומשכך מצאתי לזכות את הנאשם מחמת הספק.

5.גרסתם של עדי התביעה התגלתה כגרסה חסרה ולא מצאתי לסמוך על דברים שהוסיפו בבית המשפט ואשר לא נרשמו על ידם עובר לביצוע העבירה הנטענת. לא זו אף זו, מעדותם של עדים אלה לא ניתן היה בסופו של יום לשלול על הסף את גרסת ההגנה, לפיה לאחר שהנאשם עבר על פני הרמזור האור התחלף לצהוב, כשהוא בתוך הצומת ומשכך לא יכל לעצור והיה חייב להמשיך בנסיעה.

6.בנוגע למיקומו של הנאשם עובר להתחלפות האור ברמזור, העיד עד התביעה רס"ר ריכליס (להלן: "ריכליס"), כי בעת שהרמזור התחלף לאדום הוא הפנה את מבטו והבחין בנאשם "עם חצי האוטו מעבר לקו העצירה". דברים אלה לא עולים בקנה אחד עם המזכר שערך לפיו כשהאור התחלף לאדום ברמזור הרכב "לא עצר לפני קו העצירה". אמנם בתשובה לשאלה מפורשת של בית המשפט ציין העד, כי ראה את הנאשם חוצה את קו העצירה כשהאור כבר היה אדום, אך דבריו הקודמים של העד מעוררים ספק בגרסתו בכללותה.

זאת ועוד, במזכר שערך ריכליס לא צוין היכן עמדה הניידת. משהציג לו הנאשם תמונות מהן עולה כי לא ניתן לראות את האור ברמזור מכל הנתיבים בכיוון הניידת, טען העד, כי הניידת עמדה בנתיב השמאלי על אף שעובדה זו לא נרשמה על ידו במזכר, והפנה לשרטוט שערך. בסופו של יום, לא מצאתי לסמוך על עד תביעה זה.

7.הוא הדין באשר לעורך הדו"ח, אבי עזר (להלן: "עזר"), שאף סתר את עדותו של ריכליס לעניין מיקומו של הנאשם יחסית לקו העצירה, שכן טען, כי לאחר שהאור התחלף לאדום חצה הנאשם את קו העצירה עם חזית הרכב. בתשובה לשאלת בת המשפט אף ציין, כי כשהרמזור התחלף לאדום הנאשם היה במרחק שבין 5-10 מטר לפני קו העצירה. כזכור, ריכליס טען כי הבחין ברכב כשאמצעו מעבר לקו העצירה.

8.לא זו אף זו, עורך הדו"ח עזר מאשר כי במקום היו שני שוטרים נוספים, שאחד מהם, ניר ליצמן, אף נרשם כעד תביעה בדו"ח. דא עקא, שאף אחד מהשוטרים האלה לא הובא לעדות וזאת חרף העובדה שעזר מאשר כי אם השוטר נרשם כעד תביעה "חזקה שהוא ראה את העבירה".

9.לעומת עדותם של שני עדי התביעה, שהתגלו בה סתירות וחסרים, ובשים לב לעובדה כי עדים רלוונטיים לא הובאו לעדות, עדותו של הנאשם הותירה עליי רושם אמין, שלפחות יש בו כדי להטיל ספק בגרסת עדי התביעה.

10.השורה התחתונה היא, שלא ניתן בתיק זה להרשיע את הנאשם מעבר לכל ספק סביר ויש גם לדחות את עתירתו החלופית של ב"כ המאשימה שביקש להרשיע את הנאשם באי ציות לאור צהוב. העובדות של עבירה חלופית זו לא הוכחו, שכן מצד אחד הנאשם טוען כי האור התחלף לצהוב לאחר שחצה את קו העצירה ומאידך הסתירות שבין עדי התביעה והעדר ראיות רלוונטיות נוספות מחייבות שלא לסמוך על גרסתם גם בעניין זה.

11.סיכומו של דבר הוא, כי החלטתי לזכות את הנאשם וזאת מחמת הספק.

מודעת זכות ערעור לבית המשפט המחוזי כחוק.

מזכירות ביהמ"ש תשלח עותק הכרעת הדין לצדדים, בדואר רשום.

ניתנה היום, כ' אלול תשע"א , 19 ספטמבר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: