מדינת ישראל נ' גויטע אסף

החלטה

בפני בקשה לביטול גזרי דין שניתנו בהעדר התייצבותו של המבקש, אשר הוזמן כדין בכל הנוגע ל - תת"ע 4895-12-11 ותת"ע 4897-12-11

סעיף 130 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 קובע כי די בקיומה של אחת משתי עילות כדי לחייב ביטול פסק דין שניתן בהעדר, העילה הראשונה דורשת קיומה של סיבה מוצדקת לאי ההתייצבות והשנייה דורשת להראות כי קיים חשש ממשי לעיוות דין .

ראה לעניין זה רע"פ 9811/09 סמימי נ' מדינת ישראל; רע"פ 5146/09 שרעבי נ' מדינת ישראל, רע"פ 1773/04 אלעוברה נ' מדינת ישראל, רע"פ 9142/01 איטליא נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(6) 793; רע"פ 5377/03 וג'די נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 29.6.2003).

עניינו של המבקש לא נמנה עם אחת מהעילות  הנ"ל, הסיבה לאי הופעה במועד הדיון הינה חוסר סדר ובלבול, אשר ההלכה הפסוקה כבר קבעה לא אחת כי אין בכך עילה מוצדקת לביטול פסק הדין ובזבוז זמנם היקר של בתי המשפט והמאשימה (ראה ר"ע 418/85 פרץ רוקנשטיין נ' מדינת ישראל וע"פ(ים) 2161/08 קורנפלד נ' מ"י), ואילו לגבי עצם העבירה, אין כל מחלוקת כי נעברה, לפיכך לא ייגרם כל עיוות דין בהותרת גזר הדין על כנו.

ולא למותר לציין כי דברים אלו אמורים אף בעבירות חמורות כנהיגה בשכרות ויעויין רע"פ 3507/11 בעניין ימין ורע"פ 4047/11 בעניין לייני.

יודגש , מעבר לנדרש , כי במקרה זה לא צורף כל תצהיר לבקשה או כל מסמך אחר המאשר את הדברים כפי שהוצגו בבקשה.

כמו כן לא נגרם כל עיוות דין בכל הנוגע לגזר הדין כאשר שיעור פסילת המינימום באחד מכתבי האישום עומד על 24 חודש ובימ"ש זה לא חרג לחומרא מעונש זה ואף בגין העבירה השנייה ניתן עונש ראוי שאינו בצד החומרא.

לאור האמור הבקשה לביטול גזר הדין בשני התיקים נדחית.

ניתנה היום, י"ב שבט תשע"ב, 05 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: