מדינת ישראל נ' גוטרמן

הכרעת דין

רקע

1.נגד הנאשם הוגש כתב אישום אשר מייחס לו עבירה של איסור זיהום אוויר בלתי סביר מרכב, לפי סעיפים 3 ו- 63(א)(1) לחוק אוויר נקי, תשס"ח-2008.

2.על-פי המתואר בעובדות כתב האישום, בתאריך 15.8.11, בפתח תקווה, גרם הנאשם לזיהום בלתי סביר של האוויר על-ידי עשן אשר נפלט מצינור הפליטה של רכב המונע במנוע דיזל. במועד הרלוונטי לכתב האישום, ערכי בליעת האור של העשן אשר נפלט מהרכב בבדיקות שנערכו בהאצה חופשית באמצעות ניידת לבדיקת זיהום אוויר עמד על 7.05 יחידות למטר בממוצע, כאשר 3.0 הינו הערך אשר למעלה ממנו זיהום אוויר מרכב המונע במנוע דיזל הינו בלתי סביר. הרכב הינו משנת ייצור 2002.

ראיות ועדויות

3.מטעם המאשימה העיד מר אליהו מזור, בוחן עשן ורישוי (להלן: "הבוחן"). הבוחן הסביר אודות אופן ביצוע הבדיקה. לדבריו, הבדיקה מתבצעת שלוש פעמים, ומתקבל ממוצע של שלוש הבדיקות. במקרה דנן, הממוצע היה מאוד גבוה ביחס למותר, כאשר המותר הוא 3 יחידות למטר, והתוצאה שהתקבלה עמדה על 7 יחידות למטר. העד הסביר כי מדובר בתוצאה גבוהה מאוד באופן יחסי, ופחות מחמישה אחוזים מהרכבים הנבדקים מגיעים לתוצאה כה גבוהה (עמ' 5-6). מדובר בזיהום אוויר שניתן לראותו בעין (עמ' 6, ש' 9-10). העד הסביר על בדיקת המכשיר עצמו במכון התקנים ועל תקינות המכשיר (עמ' 6, ש' 18-20). הבוחן הסביר כי לא ייתכן שהמכשיר לא היה מכויל כהלכה, וראיה לכך הינה בכך ש- 95% מכלי הרכבים נמצאו תקינים (עמ' 6, ש' 28-31). הבוחן מסר כי תוצאה כל כך קיצונית ניתן לראות ויזואלית (עמ' 7, ש' 9-10).

4.הוגש דוח שרשם הבוחן (ת/1), נוהל בדיקת עשן מרכב עם מנוע דיזל (ת/2), וכן פתקית רישום מחשב של תוצאות שלוש הבדיקות (ת/3).

5.עוד העיד מטעם המאשימה מר אמיר זלצברג, ראש תחום זיהום אוויר בתחבורה במשרד להגנת הסביבה, בעל תואר שני באיכות הסביבה ומדעי האטמוספרה (להלן: "המומחה"). המומחה העיד על אופן ביצוע הבדיקות בדרך כלל, בהתאם לקבוע בחוק ובתקנות. המומחה אישר כי הבדיקה נערכה בהתאם לנהלים. המומחה הסביר כי מכשיר המדידה מודד את בליעת האור, וקובע את ערך אטימות העשן באופן זהה לעין, כך שככל שהעשן עכור יותר, פחות אור עובר (עמ' 8). ערך של 7 יחידות בליעה למטר חריג בכל קנה מידה, ומשמעותו שנפלט מהרכב עשן כה אטום שכמעט לא רואים דרכו, כך שלמעלה מ- 90% מהאור נבלע. מדובר בערך מאוד חריג. כאשר נהג נוהג בשגרה ולוחץ על דוושת התאוצה, הוא יכול להבחין בקלות בעשן כה סמיך במראה האחורית (עמ' 9, ש' 2-3). לדבריו, העשן ברמה כזו הינו גורם מסרטן ומהווה אחד מגורמי התחלואה והתמותה (עמ' 11, ש' 3-4). המומחה הסביר כי קיימים תוספים, אשר עוצרים את הזיהום לפרק הזמן שהתוסף נמצא ברכב (עמ' 11, ש' 22-23).

6.הוגשה חוות דעת המומחה בנושא (ת/4).

7.הנאשם העיד בבית-המשפט. לדבריו בחודש יוני עבר מבחן רישוי (טסט). הרכב נמצא תקין ברמה של 1.2 (עמ' 12, ש' 3). חודשיים לאחר מכן, נבדק באירוע שבכתב האישום, ונמצאה תוצאה ברמה 7. לדבריו, יתכן שהמכשיר לא היה מכויל. הוא לא טיפל ברכב, וחודש לאחר מכן, עבר שוב בדיקה במשרד התחבורה, והתוצאה הייתה 1.3. לכן, לדבריו, קיימת טעות בבדיקה שבגינה הוגש כתב האישום.

8.בחקירתו הנגדית הסביר הנאשם כי ערך לרכבו שני מבחני רישוי בשנת 2011, הראשון ביום 10.6.11, השני ביום 25.9.11. לדברי הנאשם, קיבל רכב מטעם העבודה, ובמהלך עבודתו, רכבו נותר בחניה ללא שימוש. כאשר עזב את מקום העבודה, בחודש יוני, לקח את הרכב למבחן רישוי. הרכב עבר את מבחן הרישוי. בחודש ספטמבר הגיע המועד המקורי לעריכת מבחן הרישוי, ואז לקח הנאשם בשנית את רכבו למבחן רישוי. הרכב עבר שוב את המבחן. (עמ' 12, ש' 25-32; עמ' 13, ש' 1). הנאשם הסביר כי לא הוסיף תוסף לרכב במהלך שנת 2011 מכיוון שהוא מתקן את רכבו פעמיים בשנה במוסך מורשה של חברת סיטרואן, שם בודקים את רכבו ומתקנים את הדרוש (עמ' 13, ש' 22-32). הנאשם הסביר כי תגובתו לבוחן הייתה "דבר בלתי צפוי", מכיוון שעבר טסט, ולכן זה דבר בלתי צפוי שיהיה לרכבו זיהום אוויר (עמ' 14, ש' 3-7).

9.הנאשם הגיש מסמכים לביסוס טענותיו (נ/1-נ/3). לאחר תום הדיון הגיש הנאשם מסמך בדבר הבדיקה שבוצעה לרכב במסגרת מבחן הרישוי השנתי, כחודש וחצי לאחר הבדיקה שבגינה הוגש כתב האישום. מהמסמך האמור עולה כי תאריך הכניסה לבדיקה היה ביום 25.9.11, ותאריך סיום הבדיקה היה ביום 5.10.11. הבדיקה העלתה פליטת עשן תקינה.

טיעוני הצדדים

10.לטענת ב"כ המאשימה, עו"ד אלה סקעת, בוחן העשן והרישוי שערך את הבדיקה ביום האירוע, וכן מומחה מטעם המשרד להגנת הסביבה העידו. לטענת המאשימה, מעדותם עולה כי הבדיקה נערכה בהתאם לנהלים המחמירים של המשרד להגנת הסביבה וכי מדובר בנהלים מחמירים אף יותר מנהלי מכון הרישוי. כמו כן, עלה מעדותם כי המכשירים שעורכים את הבדיקה מכוילים פעמיים בשנה, כאשר על-פי מכון התקנים, יש לכייל את המכשירים פעם בשנה. המאשימה טענה כי על-פי עדותו של המומחה, ישנם גורמים רבים שיכולים לגרום לפער בין הבדיקה הראשונה ברכב שנעשתה במכון הרישוי לבין הבדיקה שנערכה בצד הדרך. המאשימה טענה כי קיימת סתירה בדבריו של הנאשם כי הוא זוכר בוודאות שלא הוסיף תוסף לרכב לבין דבריו כי הוא אינו מצליח לזכור מתי עשה בדיקות מקיפות יותר ברכב בשנת 2011. לטענת המאשימה, הוספת תוסף לרכב זהו עניין שבשגרה, ופעולה זו יכולה להסביר את הפערים בין תוצאות הבדיקה שנעשתה בצד הדרך לבין תוצאות הבדיקה שנעשתה לנאשם במכון הרישוי. המאשימה טענה כי הנאשם לא הוכיח כי עשה את כל שהיה ביכולתו לעשות למניעת העבירה.

11.לטענת הנאשם, אין זה סביר כי בשתי הבדיקות שנערכו לרכבו במכון הרישוי, התוצאות יצאו תקינות, ואילו בבדיקה שנערכה בצד הדרך יצאו תוצאות שונות ברמה של מאות אחוזים. לטענתו, יתכן שהמכשיר לא היה מכויל וזו הסיבה לפערים בין הבדיקות. הנאשם טען כי המאשימה לא הביאה ראיות לכך שהמכשירים נבדקו או שהם היו מכוילים. לדבריו, לא ניתן להוכיח בוודאות כי הוסיף תוסף לרכבו.

דיון והכרעה

12.לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים סבורני כי המאשימה הוכיחה את כל יסודות העבירה מעבר לספק סביר.

13. חוק אוויר נקי, תשס"ח- 2008 קובע כהאי לישנא:

"3. (א)לא יגרום אדם לזיהום אוויר חזק או בלתי סביר.

(ב)בלי לגרוע מכלליות האמור בסעיף קטן (א), יראו זיהום אוויר כחזק או כבלתי סביר, בין השאר, כל אחד מאלה: