מדינת ישראל נ' גוטהייט(עציר)

החלטה

1.בפני בקשת המבקש לעיון חוזר בהחלטתי מיום 9.11.11 בהתאם לסעיף 52(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה ומעצרים) התשנ"ו – 1996.

על פי החלטתי הנ"ל המשיב מצוי במעצר בית מוחלט מאותו מועד.

2. ביום 9.11.11 הוגש נגד המבקש כתב אישום המייחס לו אישומים של נהיגה ללא רשיון נהיגה כ-6 שנים, ללא ר.רכב כ-4 וחצי שנים, ללא ביטוח ונהיגה בזמן פסילה.

בד בבד עם הגשת כתב אישום הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים.

3.במועד הנ"ל התקיים דיון בבקשה והתקיימה הקראה בתיק העיקרי.

המבקש הודה בעובדות כתב האישום והצדדים הסכימו, כי המבקש יוותר במעצר בית מוחלט בפיקוח שלושה ערבים ובכפוף להמצאת ערבויות וזאת עד קבלת תסקיר שירות המבחן ביום 1.1.12.

ברם שירות המבחן לא הגיש התסקיר ותחת זאת ביקש אורכה להגשתו עד סוף חודש מרץ והדיון נדחה ליום 18.3.12.

4. המבקש עותר לבטל מעצר הבית ולחילופין לאפשר לו לצאת לעבוד על מנת לפרנס את משפחתו.

המשיבה התנגדה לבקשה מהטעם שהצדדים הגיעו להסכמה בנוגע לתנאי שחרורו של המבקש ואין מקום לשנות תנאים אלה.

5.לטענת ב"כ המבקש הסכמת המבקש להישאר במעצר בית מוחלט תחת פיקוח נבעה מכך שהמבקש סבר כי ינתן תסקיר שירות מבחן בעניינו תוך חודשיים, שזה הוא פרק זמן סביר למתן תסקיר בנסיבות אלה. לאור בקשת שירות המבחן לדחיית הדיון בחודשיים נוספים, סבור כי אין הצדקה להמשך מעצר בית בכלל ולמצער לאפשר לו לצאת לעבודה.

6.לציין כי לחובת הנאשם הנוהג משנת 84, 19 הרשעות קודמות מהן 2 הרשעות קודמות בגין נהיגה כשרישיון נהיגה פקע למעלה מ6 חודשים וכן נהיגה בזמן פסילה (עבירה משנת 08), למבקש אין עבר פלילי.

7.סעיף 21 (ב) (1) לחוק סדר הדין הפלילי [סמכויות אכיפה- מעצרים] התשנ"ו- 1996 מורה לבית המשפט לבחון, האם לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור, שפגיעתם בחירותו של הנאשם תהא פחותה. כך או אחרת, בחינתו של בית המשפט באשר לשאלת מסוכנותו של הנאשם הינה דו-שלבית. ראשית, מוטל על בית המשפט לבחון האם ניתן באופן עקרוני לאיין את מסוכנותו של הנאשם. רק במידה והתשובה לשאלה זו הינה חיובית, יבחן בית המשפט האם החלופה המוצעת עשויה לאיין את מסוכנותו. בש"פ 1753/07 אבו רקיה נ' מ"י מיום 19/03/07 מפי כב' השופט ג'ובראן.

כל אימת שניתן להשיג מטרת מעצר בחלופה שפגיעתה בחירות האדם אותו מבקשים לעצור פחותה מפגיעת מעצר, יש לבחור בחלופה.

ההחלטה אם לבחור בחלופת מעצר תלויה בין היתר בטיב העבירה המיוחסת, בנסיבותיה, באדם לו מיוחסת העבירה ובכוחה של החלופה המוצעת והערבים להשיג את מטרות המעצר.

עילות המעצר הנטענות ע"י התביעה בענייננו הינן מסוכנותו של המשיב - הנובעת מנהיגתו, והחשש שמא אם ישוחרר, ימלט מהדין.

מטרות המעצר במקרה זה הן איפוא למנוע מהמשיב לנהוג, ולדאוג להתייצבותו לדיוני בית המשפט ולנשיאת עונשו – אם יורשע ודינו יגזר למאסר.

כפי שנפסק, לא אחת, שחרורו של נאשם לחלופת מעצר מתבסס על יכולתו של ביהמ"ש ליתן בו אמון. ראו, למשל, בש"פ 1352/07 פאחל נ' מדינת ישראל ,בש"פ 4574/07 מדינת ישראל נ' אבוקיעאן ,בש"פ 2829/08 סוסן נ' מדינת ישראל .

במקרה דנן המשיב הודה בהזדמנות ראשונה הן חקירתו במשטרה והן בבית המשפט, הוא הבין חומרת מעשיו והביע חרטה.

עוד יצויין, כי לא נטען שהמשיב הפר תנאי מתנאי השחרור משך למעלה מחודשיים בהם מצוי במעצר בית מוחלט.