מדינת ישראל נ' גוגואדזה גאורגי

הכרעת דין

הנאשם הודה בכל העובדות הנטענות בכתב האישום לפיכך, אני מוצאת את הנאשם אשם בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום ומרשיעה אותו בהן.

ניתנה והודעה היום ח' אב תש"ע, 19/07/2010 במעמד הנוכחים.

דליה קליימן, שופטת בכירה

גזר דין

בבואי לגזור את דינו של הנאשם אתחשב בהודאתו בכך שחסך מזמנו של ביהמ"ש, אך יש לזכור כי מחובתו של ביהמ"ש להרתיע נהגים בעבירות כגון אלה, למען שלום הציבור ושלומם הם ובמקרה זה גובר האינטרס הציבורי על הנסיבות האישיות, הגם שלוקחת אני גם אותם בחשבון.

הנאשם נוהג משנת 2003, חרף גילו הצעיר צבר הנאשם לחובתו 5 הרשעות קודמות, עיון בהרשעותיו הקודמות מעלה כי כבר בהיותו נהג חדש עבר הנאשם עבירות כשהוא נוהג ללא מלווה, לחובתו גם שתי עבירות מהירות, גם אם מדובר בברירות משפט הרי בהצטרפן אלה לאלה אין להקל עימן ראש.

הנאשם הודה בעבירה של נהיגה בשכרות כמפורט בכתב האישום, מבדיקת מכשיר הינשוף עולה כי נמצאה כמות של 420 מיקרו גרם בליטר אויר נשוף, כמות אשר גם לאחר הפסיקה העדכנית בנושא הינשוף מעידה על היות הנאשם שיכור.

חיזוק לבדיקת הינשוף מוצאים אנו בהודאת הנאשם גם בפני השוטרים כי שתה שלוש כוסות וודקה עם רדבול.

נהיגה בשכרות הינה עבירה חמורה ולא בכדי הכביד המחוקק עם העובר על עבירה זו ולצידה של עבירה זו נקבעה פסילת מינימום של שנתיים ימים כאשר עמדת הפסיקה היא כי אין מקום לחרוג מפסילת המינימום והמחוקק לא השחית את מילותיו לריק.

רכב הינו כלי מסוכן ובאחת יכול ויהא "כלי משחית" ועל האוחז בהגה לנהוג במשנה זהירות, לא רק למען עצמו אלא למען כלל המשתמשים בדרך, אך עינינו הרואות כי לא כך נהג הנאשם. בנהיגתו סיכן הוא את כלל הציבור ובמקרה כגון זה גובר האינטרס הציבורי על הנסיבות האישיות, הגם שלוקחת אני גם אותם בחשבון.

נפיצותן של העבירות של נהיגה בשכרות ותאונות הדרכים מחייבת את בתי המשפט לנהוג ביד קשה ולהחמיר בעונשם של עברייני תנועה. חיי אדם הינם ערך עליון ויום יום עדים אנו לקיפוח חיי אדם בשל רשלנות של מאן דהוא, גם אם מדובר ברשלנות רגעית תוצאותיה הרות אסון ולא בכדי הביע בית המשפט העליון את דעתו ויותר מפעם אחת כי ככל שהעבירה נפוצה יותר והפכה "מכת מדינה" כך נדרשת ענישה מחמירה.

במקרה דנן אין המדובר ברשלנות ריגעית או באי שימת לב של רגע כפי שקורה לא אחת במחוזותינו, המדובר בנאשם אשר אחז בהגה לאחר ששתה ובהתנהגותו יש יותר משמץ של מודעות לסכנה הנשקפת למשתמשים בדרך בשל נהיגתו במצב השולל ממנו את השליטה ברכב.

כפי שציינתי לעיל, בית המשפט העליון הביע דעתו ויותר מפעם אחת על החומרה היתרה הנוגעת לעבירה של נהיגה בשכרות ואלה הן דברי כב' ס. ג'ובראן ברע"פ 8387/06 בעניין אמרה איילא נ' מ"י:

"בשורה ארוכה של החלטות קבע בית משפט זה, כי למען חיזוק ההרתעה ושינוי תרבות הנהיגה בחברה, יש לנקוט במדיניות ענישה מחמירה, אשר מרכיב חשוב בה הינו העמידה הדווקנית על עונשי המינימום שנקבעו".

ממשיך בית המשפט ומצטט ממקרה אחר:

"קביעת עונש המינימום בפקודה נעשתה על רקע הצורך להרתיע נהגים המסכנים חיי אדם בכבישי הארץ ועל בתי המשפט להרים תרומתם למניעת התופעה" [רע"פ 1422/06 צפניה ארנבייב נ' מ"י (טרם פורסם)].

ובהמשך מצויין:

"נהיגה במצב של שכרות מסכנת את חייהם של הנוהגים בכביש והיא מהווה גורם מרכזי למספרן הרב של תאונות הדרכים. על כן, יש לנקוט במדיניות ענישה מרתיעה ולהעניש בחומרה נהגים הנתפסים כאשר הם נוהגים בשכרות" [רע"פ 6439/06 עובדיה קריטי נ' מ"י (טרם פורסם)].

ראה גם דברי כב' השופטת בייניש בע"פ 6380/98 סרגיי בן בוריס פטושקין נ' מ"י (טרם פורסם).

בע"פ 30523/06 ואח' אשר נדון בפני כב' השופט עוני חבש בבית משפט המחוזי בירושלים מתייחס בית המשפט לפסילת המינימום של שנתיים ימים בגין העבירה של נהיגה בשכרות ואלה הם דברי כב' השופט שם: