מדינת ישראל נ' גוברין צור

הנאשם: בעצמו

הכרעת דין

במסגרת כתב האישום יוחסה לנאשם עבירה של אי ציות לתמרור ב-36, בניגוד לתקנה 64(ג) ולתקנה 22(א) לתקנות התעבורה.

הנאשם כפר בעובדות כתב האישום.

במסגרת פרשת התביעה העיד רס"מ מאיר כנפו, שהנו סייר תנועה במשטרת ישראל. באמצעות העד הוגש דו"ח "הזמנה לדין וכתב אישום" שסומן ת/1 והעד אישר כי ערכו וכי תוכנו אמת.

בהתאם לעדות העד ולדו"ח שערך ת/1, בתאריך 24/01/10 בשעה 13:09 הבחין ברכב הנאשם, אשר הגיע לצומת מרחוב פיק"א לכוון רחוב יהודה הלוי בטבריה. עם הגיעו לצומת, עצר הנאשם בקו עצירה, אולם לאחר מכן, לא ציית לתמרור ב-36 שהיה מוצב במקום וברור לעין, וביצע פנייה שמאלה, בעת שמימינו הגיע רכב אחר.

בת/1 ציין השוטר כי כתוצאה מכך, הרכב שבא מימין לנאשם נאלץ לבצע בלימת חירום כדי למנוע תאונת דרכים.

בעדותו הוסיף השוטר כי נשמעה חריקת בלמים והרכב שבא מימין סטה לימין. לא אקבע ממצא עפ"י תוספת זו, שכן כעולה מפרוטוקול עדות העד בעמ' 3 ש' 25, מדובר בפרשנות העד למילים "בלימת חירום" אותן רשם בדו"ח ת/1, ופרשנות אינה בסיס לקביעת ממצא עובדתי.

העד הדגיש בעדותו ובת/1 כי שמר על קשר עין רצוף עם רכב הנאשם עד לעצירתו.

העד מסר עדות אמינה, מפורטת וברורה, המתיישבת עם הדו"ח ת/1, אותו ערך השוטר בזמן אמת.

בפרשת ההגנה העיד הנאשם.

בעדותו הראשית בבית המשפט העיד הנאשם כי לפני כניסתו לצומת הבחין בתמרור תן זכות קדימה, לא עצר רכבו אלא האט, רכב שבא משמאלו נתן לנאשם זכות קדימה ע"י כך שסימן לנאשם בידו שהוא יכול להיכנס לצומת. הנאשם הודה כי ראה רכב נוסף מגיע מימינו אך נראה היה לנאשם כי הרכב שבא מימין רחוק דיו כדי שהנאשם יוכל לסיים את הפניה בטרם יגיע לצומת. לפיכך, הביט הנאשם שמאלה ואח"כ ימינה ונכנס לצומת.

הנאשם הבחין בשוטר, לראשונה, רק לאחר שסיים לבצע את הפניה, והופתע כי עצרו.

ואולם, בתגובתו לדו"ח ת/1 קיימת "ראשית הודיה", והלכה למעשה, בעת שהנאשם חקר את השוטר ובחקירתו הנגדית של הנאשם ע"י התובעת, הודה הנאשם במיוחס לו בכתב האישום:

בתגובתו לדו"ח ת/1, אשר נאמרה בפני השוטר בזמן אמת סמוך לאחר ביצוע העבירה, לא הכחיש הנאשם את האישום וביקש מן השוטר: "בבקשה, הרישיון שלי על תנאי".

בעמ' 3 ש' 12-13 לפרוטוקול מיום 17/6/12, עימת הנאשם את השוטר עם העובדה הבאה, המהווה הודאה בעבירה דנן: "אני אומר לך שהרכב מימין האט..."

בחקירתו הנגדית, נשאל הנאשם ע"י התובעת מדוע הרכב שבא מימין האט והשיב: "כי הוא ראה אותי נכנס לצומת...".

הנאשם הוסיף והעיד: "אם הרכב שמימין היה במהירות שהיתה נראית לי גבוהה, לא הייתי לוקח את הסיכון ונכנס לצומת. היה נראה לי שהוא נוסע במהירות איטית".

הנה כי כן, לגרסת הנאשם עצמו, בכוון נסיעתו היה מוצב תמרור האט ותן זכות קדימה, אך הנאשם נכנס לצומת לשם פניה שמאלה, למרות שלפני כניסתו לצומת הבחין ברכב שבא מימין. הרכב שבא מימין נסע באיטיות ולמרות נסיעתו האיטית, בעת שהגיע לצומת, נאלץ הרכב מימין להאט עוד יותר בעקבות כניסת הנאשם לצומת.

גרסת הנאשם, כאמור, מהווה הודאה במיוחס לו בכתב האישום, שכן במבחן התוצאה, לא נתן הנאשם זכות קדימה לרכב שבא מימין ובשל כניסת הנאשם לצומת מבלי ליתן לו זכות קדימה, נאלץ הרכב מימין להאט.