מדינת ישראל נ' גד בר אלי

החלטה

ערר המדינה על החלטת בימ"ש קמא אשר הורה למדינה במסגרת בקשה לקבלת חומר חקירה, להעמיד לרשות המשיב גיליון רישום פלילי ורישום משמעתי של השוטרת עדת התביעה.

ביום 20.11.13, התקיים דיון בערר המדינה שלאחריו הודעתי על קבלת הערר ועל ביטול החלטת בימ"ש קמא.

להלן הנימוקים:

1.ביום 25.10.12, קיבל המשיב דו"ח מסוג ברירת משפט שעניינו אי מתן זכות קדימה להולך רגל במעבר חצייה, עבירה על פי תקנה 67(א) לתקנות התעבורה.

2.המשיב ביכר שלא לשלם את הקנס. תחת זאת ביקש כי עניינו יובא בפני שופט משבקשותיו למשטרה לביטול הדו"ח נענו בשלילה.

3. במסגרת ההליכים בבימ"ש קמא עתר המשיב לקבל את חומר החקירה המפורט לעיל, זאת על פי סעיף 74 לחוק הסדר הדין הפלילי (נוסח משולב) תשמ"ב-1982.

4.בימ"ש קמא, ללא קיום דיון במעמד הצדדים, נענה לבקשה.

5.ניסיונות העוררת להסיג הגלגל לאחור במסגרת דיון במעמד צדדים בבימ"ש קמא, לא עלו יפה כאשר כל אחד מהשופטים אליו הוגשה הבקשה, דחה אותה מנימוקים שונים.

6.לבסוף, התקיים דיון ביום 14.08.13 בפני כב' הש' פראג אשר נתנה את ההחלטה המקורית. לשיטתה, אין מקום לקיים דיון במעמד הצדדים ועל העוררת להתכבד ולפנות בערר לבימ"ש זה.

7.התביעה הגישה בקשה להארכת מועד להגשת ערר. הבקשה הוגשה ביום 18.08.13, ארבעה ימים לאחר החלטת כב' הש' פראג.

8.כב' הש' רביד קבעה כי הבקשה תידון לאחר הפגרה ולצורך זה, היא נותנת אורכה.

9.מסיבות כאלה ואחרות, לא נקבע על ידי בימ"ש דיון בבקשה, עד אשר הפנתה העוררת שימת לב בימ"ש לעובדה זו וביקשה לקבוע דיון.

10.הדיון התקיים אפוא אתמול ביום 20.11.13.

דיון:

בראש הדברים יש לציין כי צדק המשיב בשעה שטען כי על מותב זה להידרש לבקשה להארכת מועד לגופה משום שכב' הש' רביד קבעה כי היא נותנת אורכה לצורך הפגרה בלבד.

אינני בטוח כלל ועיקר שהעוררת זקוקה לאורכה שהרי הערר הוגש ארבעה ימים לאחר החלטה אחרונה בבימ"ש קמא. ניכר מההחלטות השונות בבימ"ש קמא, כי העוררת כיתתה רגליה משופט לשופט, בשל העדרה של הש' קמא. השופטים אליהם הופנתה הבקשה לקיום דיון במעמד צדדים, לא נענו לה, איש איש וסיבותיו.

למען הסר ספק, אני מעניק בזה אורכה להגשת הערר בשל חשיבות השאלה הניצבת על המדוכה.

לגופו של עניין:

א.בראש ובראשונה יש לבחון את הרלוונטיות של הבקשה.