מדינת ישראל נ' גד בר אלי

החלטה

1.בפני בקשה לפי סעיף 108 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב – 1982, שהגיש הנאשם.

2.בקצירת האומר אציין כי הנאשם עומד לדין בגין עבירה של אי מתן אפשרות להולך רגל שחצה במעבר חצייה להשלים חצייתו בבטחה – עבירה בניגוד לתקנה 67(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א -1961. עסקינן בברירת משפט, הנאשם ביקש להישפט, כפר במיוחס לו בדיון ההקראה, ומכאן המשך הדיון נקבע לשמיעת הוכחות.

3.הנאשם מבקש בבקשתו לקבל את פנקס הודעות הקנס שרשמה השוטרת ביום האירוע (25.10.12), אותה שוטרת אשר רשמה את הדו"ח כנגדו.

הנאשם מנמק את בקשתו בכך כי: "קמה חשיבות של ממש לאופן והדרך שבה נערכו באותו יום הודעות קנס נוספות על ידי השוטרת, כך שניתן יהיה ללמוד האם הודעת הקנס נשוא כתב האישום הוא הכלל שמא הוא בגדר היוצא מן הכלל, על כל המשתמע והמתחייב מכך".

הנאשם מעלה, בין היתר, תהיות ותמיהות באשר לרישום הדו"ח כנגדו, החל מרישום סעיף אישום של שימוש בפלאפון ומחיקתו, דרך רישום לא סדור של השתלשלות האירוע והוספת פרטים ועוד.

4.לאור התנגדות התביעה לבקשה, קיימתי דיון במעמד הצדדים, זאת ביום 1.9.13.

5.בפסיקתו של בית המשפט העליון נקבע כי סעיף 108 לחסד"פ, הינו סמכות שבשיקול דעת שמפעיל בית המשפט, בשלב הבאת הראיות, בכל הנוגע לאופן ניהול המשפט והרלוונטיות של הראיות אשר הצדדים מבקשים להגיש. על בית המשפט לאזן בין זכותו של נאשם למשפט הוגן לבין זכויות אחרות לרבות הזכות לפרטיות. לרוב בקשה שכזו תובא בפני השופט הדן בתיק העיקרי, יחד עם זאת בסמכותו להחליט באם להעביר הבקשה לשופט תורן, ובתוך כך אם יש צורך לעיין בחומר המבוקש (בש"פ 9305/08 פלוני נ' בית הספר אל מאמוניה לבנות ואח' (מיום 3.12.08); בג"ץ 9264/04 מדינת ישראל נ' בית המשפט השלום בירושלים (מיום 6.6.05), בש"פ 9322/99 מסארווה נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(1) 376).

6.בעניין זה סברתי, ומטעמי יעילות בלבד, לאור העובדה כי במהלך הפגרה נקבע דיון בין הצדדים, בהקשר לבקשת הנאשם לפי סעיף 74 לחסד"פ, אשר נדונה בפני שופט תורן, כי גם בקשה זו תובא בפני השופט התורן. בקליפת האגוז אציין כי בבקשתו הנוספת של הנאשם, בהתאם לסעיף 74 לחסד"פ, ביקש הנאשם לקבל לידיו את הרישום הפלילי והמשמעתי של אותה שוטרת שרשמה לחובתו את הדו"ח.

סברתי שלאור קרבת העניין והסוגיות יכול השופט התורן לשמוע הבקשה לפי סעיף 108 לחסד"פ, בשים לב שטרם החלו להישמע בתיק הוכחות. השופטת התורנית, כב' השופטת פראג, סברה כי הבקשה צריכה להישמע בפני השופט הדן בתיק העיקרי, וכך אכן נעשה.

7.במהלך הדיון הסבירה ב"כ המאשימה כי אין בנמצא פנקס דוחות, שכן את ההעתק מקבל הנהג והדו"ח המקורי מופרד ונשלח למטה הארצי, מה שקיים הוא דיווח במחשב המשטרה לגבי רשימת הדוחות שניתנו ע"י השוטרת ביום האירוע. התובעת ציינה כי ביום האירוע ערכה השוטרת 10 דוחות, וכולם למעט הדו"ח של הנאשם שולמו ונסגרו. התובעת טענה כי אין כל קשר בין דוחות אלה לדו"ח שקיבל הנאשם. התובעת הגישה לעיוני פלט מחשב בו פירוט הדוחות שרשמה השוטרת ביום האירוע, כאשר לגבי כל הדוחות, פרט לדו"ח שנרשם לחובת הנאשם, הדוחות סגורים עקב תשלום או שהרישיון מעוכב, דהיינו שהקנס לא שולם תוך 90 ימים. התובעת טענה כי העובדה שרק דו"ח אחד הגיע לפתחו של בית המשפט מלמד "שאין ממש בטענה שהיחס שלה הוא לא סביר והוא שרירותי לאזרחים" – לשון התובעת.

התובעת טענה והטעימה כי הנאשם יוכל לחקור את השוטרת אודות כל הטעויות, שהוא סובר שהיא עשתה בדו"ח.

8.לאחר שעיינתי בבקשת הנאשם, בתגובת המדינה ושמעתי טיעוני הצדדים, במהלך דיון סדור שערכתי, לא מצאתי ממש בבקשת הנאשם ודין הבקשה להידחות.

צודק הנאשם, כי אכן חומר המבוקש לפי סעיף 74 לחסד"פ, הינו חומר הנוגע לליבת העניין הנדון באישום, ובשים לב להלכות הרווחות שפרשו את הדיבר "חומר חקירה", בפרשנות מרחיבה ככזה שיש לו "נגיעה לאישום" - בש"פ 4157/00 עופר נמרודי נ' מדינת ישראל,

תק-על 2000 (3) 1790. לעומתו בקשה לעניין חומר לפי סעיף 108 לחסד"פ תוגש ביחס לחומר שאינו חייב להוות את ליבו של העניין ולא מצוי בידי התביעה ובהחלט יתכן שמדובר בחומר שיכול להועיל לאחד הצדדים. ודוק, בקשה שכזו יכול ותוגש הן ע"י התביעה והן ע"י ההגנה.

9.יחד עם זאת, חשוב לזכור, כי גם בבקשה לפי סעיף 108 לחסד"פ, שהינה בסמכות שבשיקול דעתו של בית המשפט, על בית המשפט לבחון את הרלוונטיות של החומר המבוקש לאישום שבפניו, ובתוך כך האם יוכל לסייע להגנת נאשם במסגרת זכותו להליך הוגן.

לאחר שבחנתי את הדברים לא מצאתי רלוונטיות של ממש, בין החומר המבוקש לבין האישום שבפני.

כל אירוע, וכל עבירה לגופה. בכל אירוע, בדיני התעבורה, אנו דנים בפרמטרים שונים, כגון: מרחקים, שדה ראייה, זוויות ראייה, עבירות שונות, ורכיבים ייחודיים לכל עבירה.

כך לדוגמא, בסוגיית קו העצירה בעבירות של אי ציות לתמרור עצור או אי ציות לרמזור אדום, ואילו בעבירת אי מתן זכות להולך רגל, קיומו של מעבר חצייה תקין וברור, מספר הפסים, מיקומו של הולך הרגל על המעבר וכיוצ'.

הנאשם לא טען בבקשתו כי יש בדוחות הנוספים, או בדו"ח שניתן ע"י השוטרת לפניו או אחריו, עד או גורם שיכול לסייע לו בהגנתו באירוע שלו. טענתו היא כללית ועמומה, כשיטוט באפלה, באשר לדרך התנהלותה של השוטרת בדוחות האחרים ודרך רישום הדוחות על ידה, וההשלכה על רישום הדו"ח בעניינו.