מדינת ישראל נ' גברילוב

החלטה

אני רואה בחומרה רבה את אי התייצבותו של המשיב עד שעה זו. הדיון נקבע לשעה 08.50 והוא כבר באיחור של למעלה מחצי שעה.

בנסיבות הענין ובהסכמת הסנגורית וכדי לא לעכב את ב"כ המבקשת הדיון יתקיים בהעדרו וברור שבתום הדיון אם עדיין המשיב לא יגיע הסנגורית תדאג להודיע לו תוכן החלטה זו.

ניתנה והודעה היום ל' שבט תש"ע, 14/02/2010 במעמד הנוכחים.

חיים נחמיאס, שופט בכיר

החלטה

מונחת בפני בקשה לפסול את המשיב מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה עד תום ההליכים המשפטיים נגדו ואף מעבר ל-6 חודשים.

מדובר בארוע מיום 14/11/2009 בו נטען כנגד הנאשם שנהג ברשלנות בכך שהיה שיכור ונתון תחת השפעה אלכוהולי, סרב למסור דגימת נשיפה וכאשר נתבקש כן ובהמשך אף ברח מהמקום בריצה תוך שהוא נוטש את רכבו.

בגין ארוע זה הוטלה על המשיב פסילה מנהלית של 30 יום מיום 15/11/2009 דהיינו למחרת היום ומניין תקופה זו הסתיים במחצית חודש דצמבר 2009, דהיינו בקשה כאן הוגשה כמעט חודש וחצי לאחר תום הפסילה המנהלית והחזרת רישיון הנהיגה למשיב.

שמעתי את טענותיהן של באות כוחן המלומדות מכאן ומכאן, כל אחת ייצגה נאמנה את שולחה.

יאמר מיד, אינני מבין מדוע בקשה זו הוגשה באיחור. אינני מבין מדוע כתב האישום לא מייחס למשיב את כל העבירות שלכאורה עבר ואשר אף מוצאות את ביטויין בעובדות כתב האישום, כפי ששמעתי גם מפי הסנגורית שהוא מודה בפה מלא שעוכב במקום ואף על פי כן ברח ונס מהשוטרים ואף אם לשיטתו התייצב בתחנת המשטרה מקץ 4 שעות, הרי לכאורה עבר עבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, אם לא עבירות חמורות לא פחות. אינני מבין מה פשר ההנחה שעשו למשיב, מילא היו ממהרים להגיש את הבקשה עם כתב האישום, אולם גם הוגשה באיחור וגם בצורה שכזו, נפלא מבינתי.

יתרה מזו, אם אמנם נכונה טענת המשיב ואלמלא כן מסר עדות שקר היום בהליך המשפטי, אכן לא ברור מדוע לא מצויה שום תרשומת אודות התייצבות המשיב מקץ 4 שעות, הדבר טעון בדיקה. אם הדברים נכונים מדובר במחדל חמור מבחינת הטיפול המשטרתי. אם הדברים אינם נכונים, מן הראוי להגיש כתב אישום כנגד המשיב על מסירת עדות שקר בביהמ"ש.

עיינתי עיין היטב בחומר החקירה ונחה דעתי כי קיימות בתיק ראיות לכאורה די והותר לשלב זה של הדיון שהמשיב עבר את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום, לא רק על בסיס עדויות השוטרים שטיפלו בעניין, אלא גם על סמך התנהגותו ודברים שיצאו מפיו שלו.

באשר לטענה השנונה של הסנגורית המלומדת שהנהיגה הרשלנית נעוצה לכאורה בנהיגה בשכרות זו טענה רצינית ושובת לב ודי לי אם אומר על פני הדברים שלא בהכרח המדובר בכפילות וכך למשל ולמשל בלבד מונחת בפני החלטת חברתי השופטת רבקה בן ישככר שוורץ מביהמ"ש לתעבורה בקרית גת בתיק ב.ש. 420/08 שם גם יוחסה לנהג שם נהיגה רשלנית שהיתה נעוצה בנהיגה בשכרות, הגם שלא התעלמתי שכתוצאה מרשלנותו נגרמה גם תאונת דרכים הגם שהיתה זו תאונה עצמית.

על פני הדברים לא כל נהיגה בשכרות היא גם נהיגה רשלנית. על כל פנים מסקנתי לא תשתנה אפילו הייתי מקבל את טענת הסנגורית שהנהיגה הרשלנית מצאה את ביטויה בנהיגה בשכרות.

באשר לטענת הסנגורית המלומד שספק שבקשה זו הוגשה בחוסר סמכות אין בידי לקבלה, מקור הסמכות בסעיף 46 לפקודה. סעיף זה מפנה לכמה וכמה סעיפים, בין היתר, לסעיף 40 א. ששם אמנם נזכרים הסעיפים הנוגעים לנהיגה בשכרות אולם שם מדובר בנסיבות מחמירות שהפסילה בשל הרשעות חוזרת היא פסילה מינימום כמצוין בסעיף. הדבר איננו גורע במאומה מהסמכות להגיש בקשה כזו גם על נהיגה בשכרות בעבירה ראשונה שכן אז יפים הסעיפים האחרים שסעיף 46 מפנה אליהם ובעניין זה אני מפנה להחלטתו של השופט עדיאל מביהמ"ש העליון בתיק בש"פ 6406/04 שם עמד על כך שסעיף 46 לפקודה מאפשר לביהמ"ש לפסול בעל רישיון שיש יסוד סביר להאשים אדם בעבירות המנויות בו ביניהן עבירה של נהיגה בשכרות וביהמ"ש יעשה שימוש בסמכות זו כאשר נהיגתו של הנאשם מסכנת את הציבור – בש"פ 7399/00.

טענה אחרת מצד הסנגורית היא בהחלט טענה שנונה, האם יש הצדקה לפסול היום את המשיב מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה הגם שהבקשה הוגשה באיחור. בענין זה שמה יהבה באת כח המבקשת על החלטתה של כב' השופטת נאוה בן אור בתיק ב.ש. 5076/08 אלא ששם כפי שטענה בצדק הסנגורית המדובר היה במהירות גדולה ועצומה שם היה מדובר בהשתהות לא רבה כפי שציינה שאיננה יוצרת מניעה מלטעון כי העורר מסכן את הציבור בנהיגתו. מוטב היה כך כתבה כי הפניה לביהמ"ש היתה נעשית לפני סיום הפסילה המנהלית אך שיהוי של שלושה שבועות אינו שיהוי ניכר ומנגד עומדת על הפרק מסוכנותו של המשיב למשתמשים בדרך. קיבלה את הערר אך קיצרה את תקופת הפסילה עד לתום ההליכים.

מקרה אחר שראוי לציון, מקרה שנדון בפני חברי השופט שלמה בנג'ו מביהמ"ש השלום בחיפה בתיק 3069-11-08 מיום 11/12/2008 שם נעצר לביקורת על ידי המשטרה, הבחינו השוטרים כי מפיו נודף ריח חריף של אלכוהול, דרשו ממנו להיבדק בדיקת נשיפה אך סרב. הואשם בעבירות של נהיגה בשכרות ונהיגה בקלות ראש. חברי עמד על משמעות העבירה שנקבעה בסעיף 64 ד (א) לפקודה בחן את שאלת המסוכנות וקבע שם כי המדובר במשיב שנשקפת סכנה מהמשך נהיגתו. הוכיח בעצם התנהגותו כי אינו ירא את אוכפי החוק והמשטרה. לא התעלמתי מעברו הקודם המכביד של הנאשם שם. יחד עם זאת, החליט כב' השופט בנג'ו להגביל את הפסילה למשך 9 חודשים מיום החלטתו.

שקלתי את האסמכתאות אליהן הפנתה הסנגורית המלומדת, אכן החלטות מעניינות. יחד עם זאת, וודאי שכל מקרה צריך להישקל לגופו. וודאי שעומדת למשיב חזקת החפות ופסילה עד תום ההליכים אינה באה על חשבון עונש עתידי ועדיין השאלה אם בנסיבות הענין אין מקום לפסול את המשיב מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה במגבלה מסויימת של תקופת זמן. כפי שציינתי לו הבקשה היתה מוגשת במועדה, כתיקונה, במלואה, לעניות דעתי ספק אם היינו נדרשים להקדיש זמן שיפוטי כה יקר כשבפני עשרות עניינים נדחים בשל כך. מן הראוי להבא שמחדלים אלו לא יקרו עוד. יחד עם זאת, ביהמ"ש לא צריך לסכן את הציבור ממסוכנותו של המשיב בשל מחדלי המשטרה כאן.

סיכומם של דברים לאחר ששקלתי את כל השיקולים אני סבור שאדם דוגמת המשיב שלכאורה נוהג בזמן שכרות, שלכאורה הפריע לשוטרים במילוי תפקידם אם לא ניסה לשבש ראיות עת ניסה לשתות כעולה מהחומר, עת ברח מהמקום לאחר שעוכב, גם לשיטתו, מעיד על עצמו שאדם מסוכן הוא, אין לו מרות החוק והדין. אמנם שמחתי לשמוע שהוא עובד וגם לומד ואני מקווה שעבודתו בתור מפקח מפגשים ברכבת הוא ממלא אותה לא כשהוא נתון בשכרות ומתוך אחריות שאדם שכזה שמפני שוטרים נמלט האם אפשר לסמוך עליו במפגש רכבות.

סוף דבר, הכל נשמע אני מחליט להעתר לבקשה אולם בנסיבות המיוחדות שבפני אני מחליט לקצוב בהתאם לסמכותי על פי החוק את הפסילה עד לתאריך 15/7/2010 או החלטה אחרת על ידי בימ"ש או עד לסיום ההליכים המשפטיים בתיק העיקרי 4372-01-10, הכל לפי המוקדם יותר.