מדינת ישראל נ' גבסו

החלטה

1.לפני בקשת המבקשת להאריך את תוקף החזקת המוצגים שנתפסו אצל המשיב, לפי סעיף 35 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) (נוסח חדש), התשכ"ט 1969 (להלן: "הפקודה") וכן בקשה להארכת הערבויות שהוטלו על המבקש במסגרת תנאי השחרור, בהתאם לסעיף 58 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו 1996 (להלן: "חוק סדר הדין הפלילי").

2.המבקשת הגישה בקשה זו, במעמד צד אחד, וביום 10.12.13 ניתנה החלטתי שלפיה מוארך תוקף מועד החזקת המוצגים/ התפוסים למשך 45 ימים נוספים (אשר הוארכו עד למתן החלטה אחרת) ומתבקשת תגובת המשיב.

3.ביום 12.1.14, הוגשה תגובת המשיב (המסומן בבקשה כמשיב מס' 6 בבקשה להארכת תוקף החזקת המוצגים) שלפיה הוא מתנגד לבקשת המבקשת, לגרסתו, חלפו למעלה מ – 7 חודשים מהיום בו נתפסו המוצגים, מדובר בחשבונות בנק ובנכסים אפשר תפיסתם גרמה לו לנזק כלכלי עצום ובין היתר לסגירתם של שני בתי עסק. כמו כן, המשיב מתנגד להארכת תוקף החזקת הערבויות.

4.בדיון שהתקיים בעניינו של המשיב ביום 21.1.14 הגישה המבקשת דו"ח סודי מעודכן ומסמכים הנוגעים לעניינו של המשיב. לטענתה, היקף העבירה המיוחסת למשיב, גבוה בהרבה יותר מהסכומים אשר נתפסו ומחזקים בידי המבקשת. באשר להתקדמות החקירה, טענה המבקשת כי מדובר בחקירה רחבת היקף ומסועפת והיא עושה ככל שלאל ידה על מנת להרכיב את הפאזל ולקדם את החקירה. באשר למשיב, טענה המבקשת כי המדובר בחשוד מרכזי והסכום שנתפס לעומת היקף העבירה מידתי. עוד הוסיפה המבקשת כי המשיב שתק בחקירתו וסרב לשתף פעולה. עוד הוסיפה המבקשת כי התפוסים מוחזקים בין היתר גם מכוח סעיף 21 ב לחוק לאיסור הלבנת הון, תש"ס 2000 (להלן: "החוק לאיסור הלבנת הון").

5.לטענת המשיב, המבקשת נטלה את כל שיכלה מהמבקש, יש לו עסקים חוקיים שהוא נאלץ לסגור אותם והוא נותר ללא יכולת לכלכל את עצמו, בני ביתו ועסקיו הנותרים. במהלך הדיון הסכים המשיב כי לגבי נכסי דלא ניידי לא תערך בהם כל דיספוזיציה, לטענתו, כל הרכוש נרכש עוד בטרם נפתח ה – Change ואין מקורו של הרכוש בעבירה.

6.המשיב מבקש להשיב לידיו את כל הכספים שנתפסו על ידי המבקשת ולהסיר את העיקולים על כלי הרכב שנתפסו. בשלב הזה הוא אינו עותר להשבת המסמכים.

7.בהערת אגב יצוין כי במהלך הדיון הסכימו הצדדים כי קרן ההשתלמות, על שם עפרה גבסו, רעיית המשיב בחברת מגדל, שמספרה 181365 על סך 146,944 ₪ תשוחרר לידיה.

8.המקור הנורמטיבי לתפיסת חפץ והחזקתו בידי המשטרה, מצוי במסגרת הוראות חוק העונשין, התשל"ז 1977 (להלן: "חוק העונשין"), במסגרת סעיף 32 (א) לפקודה, במסגרת התפיסה כרוכה גם פגיעה בזכות הקניין של הבעלים, המעוגנת בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו.

סעיף 32 לפקודה זו לשונו:

"סמכות לתפוס חפצים:

א. רשאי שוטר לתפוס חפץ אם יש לו יסוד סביר להניח כי באותו חפץ נעברה, או עומדים לעבור עבירה, או שהוא עשוי לשמש ראיה בהליך משפטי בשל עבירה, או שניתן כשכר בעד ביצוע עבירה או כאמצעי לביצועה".

9.קיימות חמש חלופות העשויות, כל אחת, לשמש מקור סמכות לתפיסת חפץ, וזאת כאשר קיים יסוד סביר להניח אחד מאלה:

באותו חפץ נעברה עבירה;

עומדים לעבור עבירה;

החפץ עשוי לשמש ראיה בהליך משפטי של עבירה;

החפץ ניתן כשכר בעד ביצוע עבירה;

או

ניתן כאמצעי לביצועה.

כל אחת מן החלופות האמורות עשויה לשמש מקור נפרד לתפיסת חפץ, וכל אחת משקפת תכלית מיוחדת לה. איתורה של החלופה הרלבנטית, שלשם השגתה נתפס החפץ, חשובה לא רק לצורך בחינת השאלה האם המשטרה השתמשה כראוי בכוח הנתון בידיה, אלא גם לצורך התחקות אחר התנאים הראויים לצורך שחרור החפץ והחזרתו לבעליו בתקופת הביניים שבין מועד התפיסה לבין סיום הליכי החקירה או המשפט. (בש"פ 342/06 חב' לרגו עבודות עפר בע"מ נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 12.3.06 (להלן: "לרגו").