מדינת ישראל נ' גבאי(עציר)

גזר דין

א.רקע כללי:

הנאשם הורשע, על פי הודאתו, בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום בתיק שבכותרת (להלן – התיק העיקרי), וכן בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום בת.פ. 24736-05-13 אותו צירף לתיק העיקרי (להלן – התיק המצורף), כלהלן:

(א)בתיק העיקרי – על פי עובדות כתב האישום, בתקופה הרלוואנטית לו שוחרר הנאשם, בהחלטה שיפוטית, בתנאים שכללו בין היתר הרחקה מתחומי העיר תל-אביב, וזאת עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו בעניין אחר. חרף זאת, ביום 31.7.13 בסמוך לשעה 08:45, ברח' כצנלסון בתל-אביב, ניסה הנאשם לגנוב את אופניה של המתלוננת, שהיו מונחים בכניסה לבניין מגוריה (להלן – האופניים). הנאשם התיישב על האופניים, סירב לבקשת המתלוננת להשיבם ואף קילל אותה. המתלוננת אחזה בנאשם, אך הוא היכה אותה בידו והעיף אותה לאחור, ובכך תקף אותה כדי להתנגד ללכידתו כדין. שכנים שהגיעו למקום התעמתו עם הנאשם והצליחו להחזיר את האופניים למתלוננת. בגין מעשים אלה הורשע הנאשם, כאמור על פי הודאתו לפניי, בעבירות של ניסיון גניבת רכב לפי הוראות סעיף 384 יחד עם סעיף 25 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן – חוק העונשין), תקיפה כדי להתנגד למעצר או ללכידה כדין לפי הוראות סעיף 381(א)(3) לחוק העונשין, והפרת הוראה חוקית, לפי הוראות סעיף 287(א) לחוק העונשין.

(ב)בתיק המצורף – על פי עובדות כתב האישום, ביום 11.5.13 בסמוך לשעה 01:30, ברח' הוברמן בתל-אביב, ניגש הנאשם אל הקטין-המתלונן, הציג עצמו בפניו כשוטר והודיע לו כי בכוונתו לערוך עליו חיפוש. הנאשם הוביל את המתלונן לבניין סמוך, ערך עליו חיפוש ונטל ממנו טלפון נייד מסוג "אייפון". בגין מעשים אלה הורשע הנאשם, כאמור על פי הודאתו לפניי, בעבירות של התייצגות בכזב כעובד הציבור, לפי הוראות סעיף 283(2) לחוק העונשין, וגניבה לפי הוראות סעיף 384 לחוק העונשין.

ב.הראיות לקביעת העונש ועיקר טיעוני ב"כ הצדדים:

כראיות לקביעת העונש הגישה ב"כ המאשימה את גיליון הרשעותיו של הנאשם (ע/1). כעולה מגיליון זה, לנאשם, שהינו יליד 1977, 19 הרשעות קודמות, שעיקרן בעבירות רכוש ואלימות. בנוסף, לנאשם שלושה רישומים קודמים מבתי משפט לנוער. נגד הנאשם אף תלויים ועומדים שני מאסרים על-תנאי, שאין מחלוקת שהינם חבי הפעלה בתיק שלפניי:

(א)מאסר על תנאי בן שישה חודשים, שנגזר על הנאשם בת.פ. 5199/08 בבית משפט השלום בבאר שבע, ואשר תקופת התנאי בו הוארכה בת.פ. 32485-10-10 בבית משפט השלום בבאר שבע.

(ב)מאסר על תנאי בן ארבעה חודשים, שנגזר על הנאשם בת.פ. 4985/08 בבית משפט השלום בבאר שבע.

ב"כ המאשימה הדגישה, כי עובדות האירוע נשוא התיק העיקרי מהוות דוגמא מובהקת לפוטנציאל ההתלקחות האלימה הטמון בעבירות רכוש. המתלוננת באופן טבעי לא היתה מוכנה לוותר על רכושה, אך הנאשם בעזות מצח תקף אותה על מנת להשלים את מעשה הגניבה; וכל זאת אגב הפרת תנאי שחרור שנקבעו בעניינו על ידי בית המשפט. עובדות האירוע נשוא התיק המצורף מדגימות, לשיטת ב"כ המאשימה, התייצגות תוך ניצול ציני של סמכות המוקנה לעובד ציבור, והכל על מנת לגנוב רכוש מקטין.

בנסיבות אלה, מעשיו של הנאשם פגעו – כך לגישת ב"כ המאשימה – במספר ערכים חברתיים: שמירה והגנה על רכוש הציבור, הבטחת הביטחון האישי והפרטיות, ולעניין הפרת תנאי השחרור בתיק העיקרי גם פגיעה ביכולת בית המשפט ליתן אמון בנאשמים ולהורות על שחרור בערובה ובתנאים. ב"כ המאשימה ביקשה לקבוע את מתחם העונש ההולם באירוע נשוא התיק העיקרי בין שישה לארבעה עשר חודשי מאסר בפועל, ובאירוע נשוא התיק המצורף בין ארבעה לעשרה חודשי מאסר בפועל.

באשר לגזירת עונשו של הנאשם בתוך מתחם העונש ההולם ביקשה ב"כ המאשימה לגזור את הדין ברף העליון. עסקינן בנאשם החוזר ומבצע עבירות שונות, החל משנת 1994, אשר סיגל לעצמו אורח חיים עברייני והוא חוזר ופוגע ברכוש הזולת. יתר על כן, הנאשם מוסיף ומבצע עבירות נלוות של תקיפה ושימוש בכוח כלפי קרבנותיו ופועל בתעוזה ובתחכום. לא זו אף זו: אין על הנאשם מורא הדין, והוא חוזר ומבצע עבירות דומות חרף מאסרים על תנאי התלויים ועומדים נגדו. עוד עתרה ב"כ המאשימה להשתת עונש של מאסר מותנה, קנס וכן פיצוי למתלוננים.

ב"כ הנאשם, מצידה, הדגישה את העובדה כי מדובר בעבירות רכוש שהן ברף הנמוך לעבירות אלה. ב"כ הנאשם הדגישה, כי נאשמים בתיקים כגון דא אינם נעצרים עד תום ההליכים, ואף הנאשם דנא שוחרר בתנאים, אלא שנסיבות חייו הקשות – כאשר האדם היחיד היכול לערוב לו הינה אמו קטועת הרגליים המתגוררת בבאר שבע – הובילו לכך שהנאשם לא יכול היה לעמוד בתנאי השחרור שנקבעו לו. יתר על כן, הנאשם אף נטל אחריות וביקש שלא להגיש ערר על החלטת המעצר שכן הוא מודע למאסרים על תנאי חבי ההפעלה וביקש להתחיל ולרצות את עונשו מיד.

ב"כ הנאשם הדגישה עוד כי מדובר במקרים שבהם לא נגרם למתלוננים כל נזק, הרכוש שהנאשם ניסה לגנוב (האופניים) או גנב (מכשיר הטלפון הנייד) הושב מיד למתלוננים-בעליו, ועל כן מדובר במקרים פעוטי ערך שבהם ככלל לא מוטל עונש העולה על מאסר על תנאי, ובוודאי שאין בהם כדי להציק הטלת קנס כספי או פיצוי כאשר מדובר בנאשם חסר כל. בנסיבות אלה ביקשה ב"כ הנאשם להספק בהטלת עונש מאסר שיחפוף את עונש המאסר המותנה הארוך, דהיינו: עונש של שישה חודשי מאסר בפועל.

ג.קביעת מתחם העונש ההולם:

בהתאם להוראות סעיף 40ג(א) לחוק העונשין על בית המשפט לקבוע את מתחם העונש ההולם לעבירות אותן ביצע הנאשם בהתאם לעקרון ההלימה תוך התחשבות בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירות ובמידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירות כמפורט בהוראות סעיף 40ט לחוק העונשין.

מקובל עליי כי הערכים החברתיים שנפגעו מביצוע העבירות במקרים דנא הם כאמור בטיעון ב"כ המאשימה. עם זאת, ועל אף עזות המצח שאפיינה את התנהגות הנאשם, הוא לא הפעיל אלימות ממשית כלפי המתלוננים. זאת ועוד: ביצוע העבירות היה כושל, הנאשם נתפס לאלתר ולא נגרם למתלוננים נזק ממוני של ממש.

בנסיבות אלה, ובהתחשב במגמות הפסיקה במקרים דומים, יש לקבוע את מתחם העונש ההולם באירוע נשוא התיק העיקרי בין עונש של חמישה חודשי מאסר בפועל לבין עונש של עשרה חודשי מאסר בפועל, ובאירוע נשוא התיק המצורף בין עונש של מאסר על תנאי לבין עונש של ארבעה חודשי מאסר בפועל.

ד.גזירת עונשו של הנאשם בתוך מתחם העונש ההולם:

בהתאם להוראות סעיף 40ג(ב) לחוק העונשין על בית המשפט לגזור את עונשו של הנאשם בתוך מתחם העונש ההולם – למעט מקרים חריגים בהם הוא רשאי לחרוג ממתחם זה, שאין עניינם לכאן – וזאת תוך התחשבות בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות כמפורט בהוראות סעיף 40יא לחוק העונשין.