מדינת ישראל נ' גאנם

החלטה

מונחת בפניי בקשה לביטול הכרעת דין וגזר דין שניתנו בהעדר הנאשם והנוגע לשימוש בטלפון נייד ללא דיבורית.

מן הבקשה עולה כי המבקש הוזמן כדין לדיון אולם נשתכח הדבר ממנו ובטעות סבר שהדיון קבוע למועד אחר.

סעיף 130 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 קובע, כי די בקיומה של אחת משתי עילות כדי לחייב ביטול פסק דין שניתן בהעדר: העילה הראשונה דורשת קיומה של סיבה מוצדקת לאי ההתייצבות והשנייה דורשת להראות כי קיים חשש ממשי לעיוות דין, (ראה: רע"פ 9811/09 סמימי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, מיום 29.12.09); רע"פ 5146/09 שרעבי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, מיום 28.7.09), רע"פ 1773/04 אלעוברה נ' מדינת ישראל(לא פורסם, מיום 23.2.04), רע"פ 9142/01 איטליא נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(6) 793; רע"פ 5377/03 וג'די נ' מדינת ישראל (לא פורסם, מיום 29.6.03)).

עניינו של המבקש לא נמנה עם אחת מהעילות  הנ"ל, הסיבה לאי הופעה במועד הדיון הינה שכחה, אשר ההלכה הפסוקה כבר קבעה לא אחת כי אין בכך עילה מוצדקת לביטול פסק הדין ובזבוז זמנם היקר של בתי המשפט והמאשימה (ראה: ר"ע 418/85 פרץ רוקנשטיין נ' מדינת ישראל פ"ד לט(3) 279 וע"פ(ים) 2161/08 קורנפלד נ' מ"י (לא פורסם, מיום 29.7.08) שם נאמר כי: "פתיחת פתח שכזה לציבור "השוכחים" או "הטועים" למיניהם...תביא להצפה בלתי נסבלת של בתי המשפט, העמוסים ממילא ושלא לצורך").

לגבי מהות העבירה, הרי שמדובר בעבירה של שימוש בטלפון נייד ללא דיבורית. המבקש טוען בבקשה להגנתו כי ברכבו מותקנת דיבורית והוא רק גירד את הראש והשוטר סבר כי הוא מדבר בטלפון הנייד. סיכוייו של הנאשם לעורר ספק באשמתו קלושים. בנסיבות אלה הגעתי למסקנה כי לא ייגרם כל עיוות דין בהשארת גזר הדין על כנו.

אשר על כן, מכל האמור לעיל, הבקשה נדחית. לפנים משורת הדין, אני מבטלת קנסות פיגורים, הנאשם ישלם הקנס שהוטל עליו בסך 2,000 ₪ בארבעה תשלומים החל מיום 1/7/12.

מזכירות תשלח החלטה זו בצרוף שוברים חדשים.

ניתנה היום, י"ז אייר תשע"ב, 09 מאי 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: