מדינת ישראל נ' גאנם(עציר)

החלטה

בפני בקשה לעצור את המשיב (בן 54) עד תום ההליכים.

העבירות המיוחסות למשיב

כתב האישום מייחס למשיב עבירות חמורות ביותר שהן: נהיגה ללא רישיון נהיגה, נהיגה בזמן פסילה, גרם נזק בתאונת דרכים, עת לא שמר מרחק מהרכב שלפניו ונהג ברשלנות, אי מסירת פרטים (נטען כי עזב את המקום וכשחזר לגרור הרכב סירב למסור פרטיו לנהג הרכב המעורב). הרכב רשום על שם בנו וזה טען במשטרה כי הרכב נלקח ממנו ללא רשותו, בנסיבות אלו הואשם המשיב גם בעבירה של שימוש ברכב ללא רשות.

המעורבת בתאונה צילמה את המשיב באמצעות מכשיר הנייד שלה, לאחר שחזר למקום עם הגרר, היא זיהתה אותו במסדר תמונות בתחנת המשטרה וטענה כי הוא זה שנהג וברח מהמקום לאחר התאונה.

המשיב מכחיש המיוחס לו מכל וכל וטען כי כלל לא נהג ברכב כי אם הגנב.

בבקשה זו התקיימו שני דיונים, בדיון הראשון התעמקתי בראיות והגעתי למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה לאשמתו של המשיב.

כידוע, אין צורך בקיומן של ראיות מעל לספק סביר, בשלב זה בית המשפט אינו מעריך את מהימנות העדים, מכל מקום אוכל לומר כי התרשמותי היא שהעדויות והראיות של המאשימה משתלבות עם הגיונם של דברים והשתלשלות הנסיבות, יחד עם זאת, אין באמור כדי למנוע מהנאשם במסגרת ניהול התיק העיקרי, להציג אליבי או ראיות אחרות מטעמו, שיהיה בהן די כדי לעורר ספק סביר לגבי אשמתו.

משהגעתי למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה, עוברת אני לדון בשאלת מסוכנותו של הנאשם וקיום חלופות מעצר הולמות.

מסוכנותו של הנאשם גבוהה, לא רק בשל העבירות בהן הוא מואשם, אלא גם לאור עברו הפלילי המכביד ואישיותו. שירות המבחן מפרט את עברו הפלילי של הנאשם, את מהלך חייו העברייני – עבירות של אלימות, רכוש, גניבה וסמים אשר בגינם ריצה עונשי מאסר ממושכים (כעשרים שנה, לדברי המשיב), ומתרשם כי לא היה במאסרים הממושכים שריצה המשיב כדי להוות גורם מרתיע נהפוך הוא, עם השנים הוא החריף מעורבותו בפלילים. המשיב הובחן כבעל "דפוסי התנהגות מניפולטיביים, תוך ניסיון לטשטש ולהמעיט מחומרת מצבו לאורך השנים... כשהוא עדיין מתקשה לשלוט בדחפיו". מסקנת קצין המבחן היא ש"רמת הסיכון להישנות העבירות הינה גבוהה" (מתוך התסקיר)

ביחס לחלופת המעצר, מצא שירות המבחן כי לא קיימת חלופת מעצר ומפקחים ראויים ולפיכך לא בא בהמלצה לשחררו ממעצר.

אדגיש כי לאחר הדיון הראשון הגעתי אף אני למסקנה כי אשתו ובנו של המשיב אינם יכולים לשמש כמפקחים ראויים ולא יוכלו לצמצם הסיכון, הפניתי לתסקיר שירות המבחן בהנחה כי המשיב יעשה מאמץ למצוא מפקחים אחרים, אולם הדבר לא נעשה ולתחושתי ניתן הד בדמות התסקיר השלילי. לגבי המפקחים המוצעים נקבע כי האשה חלשה ונעדרת כל סמכות כלפי בעלה, ואילו הבן – מעבר להיעדר סמכות כלפי האב - בעצמו בעל עבר פלילי ובנוסף מעורב באירוע נשוא כתב האישום, בהיותו בעל הרכב שטוען כי הרכב נלקח ממנו ללא ידיעתו, טענה שהביאה ככל הנראה להוספת עבירת השבל"ר.

האם יש מקום להתעלם מהמלצת שירות המבחן?

"מעשה שבכל יום באולמות בתי המשפט הוא, שכאשר התסקיר חיובי טוענת הסניגוריה בלהט לאמצו והתביעה טוענת לא אחת בלהט את ההיפך, וכאשר התסקיר אינו חיובי מתהפכים התפקידים". (בש"פ 2006/10 מדינת ישראל נ' פלוני, כפי שצוטט ע"י כב' השופט רובינשטיין בבש"פ 1802/13 מדינת ישראל נ' אבו ג'אבר).

כך גם בענייננו, המאשימה ביקשה לאמץ התסקיר ולהורות על מעצרו של המשיב ואילו הסנגור טען כי לבית המשפט שיקול דעת שלא לאמץ את המלצות התסקיר וכי לא אחת ניתנו החלטות ע"י בתי המשפט שעל אף התסקיר השלילי שוחרר הנאשם למעצר בית בתנאים מגבילים.

אסופת ההחלטות שהציג הסנגור לאחר הדיון, אכן מלמדת כי כך ארע במקרים לא רבים, אך כל מקרה עם נסיבותיו, פעם דובר על מפקחים נורמאטיביים, ביניהם מעסיק, פעם אחרת על נאשם נעדר עבר פלילי או על נאשם שחלקו בעבירות היה פחות מזה של שותפו ששוחרר למעצר בית ועל כן "הושוו" התנאים בין השניים.

אין מחלוקת כי בעצם מהותו של תפקוד שיפוטי, אין שופט כבול לחוות דעת מקצועית. ההכרעה הסופית נשארת בידיו, אולם עוד מקובל כי "מקום שהמדובר בתסקיר שאינו חיובי, דחייתו טעונה הנמקה בעלת משקל" (כב' השופט רובינשטיין בבש"פ 2006/10 מדינת ישראל נ' פלוני מיום 12/3/10. המצטט בהסכמה את דברי כב' השופט ג'ובראן בבש"פ 9106/09 מדינת ישראל נ' פלוני). על כך חוזר בית המשפט העליון בהזדמנויות נוספות, ראה כב' הש' פוגלמן בבש"פ 240/11 פלוני נ' מדינת ישראל, בש"פ 3316/10 מ"י נ' חמדי ועוד.

לא מצאתי כל נימוק בעל משקל מדוע יש לשחרר המשיב למעצר בית, על אף התסקיר השלילי שהוצע בעניינו ואשר תאם כאמור גם את התרשמותי.

העובדה שעסקינן בעבירות תעבורה אין משמעה שאין לעצור משיב עד תום ההליכים במקרים מתאימים.

"יש מקרים בהם מסוכנותו של הנאשם מצדיקה את מעצרו עד תום ההליכים, הגם שמדובר בעבירות תעבורה" ראו בש"פ 8563/09 אגבאריה נ' מדינת ישראל, המצוטט בהסכמה ע"י כב' השופט זילברטל בבש"פ 2173/12 גמאל אל גניני מיום 22/3/12.