מדינת ישראל נ' גאלי(עציר) ואח'

החלטה

בפני בקשה לעיון חוזר בתנאי השחרור של המשיב, ולהורות על מעצרו עד תום ההליכים.

ביום 27/1/11 נידונה הבקשה למעצר עד תום ההליכים שהוגשה כנגד המשיב ומשיב נוסף (אחיו). ביהמ"ש (כב' סגן הנשיאה, השופט לוי) ניתח בהחלטתו המנומקת את חומר הראיות לעניין הראיות לכאורה, וכן ציין שהמעשים המיוחסים, ביחד עם העבר הפלילי, יש בהם כדי להצביע על מסוכנות גבוהה ועל חשש לאפשרות לניסיון שיבוש. צוין לגבי המשיב שבפני 12 הרשעותיו הקודמות, הרשעה אחרונה משנת 2008. כן צוין שכאשר מדובר בעבירה של סחיטה באיומים, לא נהוג לשחרר לחלופת מעצר.

על אף כל האמור, ביהמ"ש מצא לנכון, בהתחשב במכלול, כפי שצוין, להורות על שחרור למעצר בית מלא, תחת פיקוח אלקטרוני וערבויות והתחייבויות נוספות.

הערר שהוגש על ההחלטה נדחה, כאשר ב"כ המבקשת ציינה היום חלק מהדברים שצוינו ע"י ביהמ"ש המחוזי אודות היות מקרה זה מקרה גבולי, אם כי היא לא מצאה לקבל את הערר.

ב"כ המשיב עותר לשחרר את המשיב גם אם על פי הוראות להחזרתו למעצר בית מלא, כפי שהורה כב' השופט לוי במקור.

אין מחלוקת שאחיו של המשיב, שאף הוא שוחרר בעבר וביהמ"ש הסכים אף להקל בתנאי שחרורו, בינתיים נעצר מחדש בגין הפרת תנאי השחרור ונמצא במעצר עד תום ההליכים, ואף ערבויות שניתנו בעניינו חולטו. גם על כך היה דיון בביהמ"ש המחוזי רק לאחרונה.

באשר למשיב זה, עיון במסמכי התיק מלמד שביום 3/8/11 ביהמ"ש הסכים להקל בתנאי שחרור ולאפשר לו יציאה לעבודה במקום עבודה מוגדר ומצוין, תוך כדי השמתו תחת פיקוח המעסיק בכל שעות העבודה. ביהמ"ש הבהיר כי מדובר בזמן יציאה מהבית וחזרה ואין להוסיף על הזמן. השעות שהותרו לכך הינן מ – 6:00 בבוקר עד 19:30 (עד 18:30 ביום ו'). לאחר מכן הוא הגיש בקשה להחליף את מקום עבודתו, וראה הדיון שהתקיים בביהמ"ש ביום 7/2/12, אליו אחזור בהמשך.

ב"כ המשיב טוען כי מדובר באירוע חד פעמי וכן מדובר בהפרת תנאי שחרור, ככל שנמצא בתנאי מעצר הבית, אולם אין המדובר במקרה שבו בוצעה עבירה נוספת, ואין ליתן משקל יתר לטענה אודות עבירת התעבורה הנטענת.

ב"כ המבקשת טוענת כי יש להיעתר לבקשה, אין ליתן במשיב זה אמון, והתנהגותו מעידה על זלזול בהליך, בתנאים שנקבעו, ואף ניצול האמון שניתן בו. כל אלה יש בהם כדי להעיד על העדר מורא ועל העובדה שלא ניתן להמשיך ליתן בו אמון.

באשר לטענת ב"כ המשיב, כי מדובר בהפרת תנאי מעצר בבית ללא עבירה נלווית, אין להתעלם מהעובדה שביהמ"ש הדגיש לא אחת שהקפדה על תנאי שחרור הינה הכרחית, משום שהפרה של תנאים שכאלה פוגעת באמון שביהמ"ש נתן במשיב, ואותו אמון הוא תנאי בסיסי לשחרור שהוא קיבל לחלופת המעצר. אותם התנאים המגבילים, יש לקיים בקפידה על מנת להבטיח ולשמר את המושג של חלופת מעצר. ביהמ"ש גם ציין שאין הדבר אומר שביהמ"ש מחויב לבטל את השחרור ולהחזיר את המשיב, בגין כל הפרה. כל מקרה נבחן לגופו ועל פי נתוניו, ועל פי אלה מופעל שיקול הדעת (ראה בש"פ 7943/09).

בבוא ביהמ"ש לבחון בקשה מסוג זו, וככל שאין מחלוקת שיש ראיות לכאורה להפרה הספציפית הנטענת, ומבלי ליתן משקל יתר להפרות הנוספות הנטענות, אם כי חומר על כך קיים, על ביהמ"ש לבחון מספר דברים. נושאים אלה פורטו בהלכת ביטון (בש"פ 3991/08). יש לבחון את נסיבות העבירה, נסיבות העבריין וטיב ההפרה.

כבר ציינתי לעיל את אשר צוין ע"י השופטים שדנו בתיק זה לפני, לגבי כל אחד מהנאשמים. נסיבות העבירה הוגדרו כנסיבות חמורות. גם נסיבותיו של המשיב הוגדרו כנסיבות לחיוב, אם כי לא מנעו מכב' השופט לוי ליתן במשיב אמון בהחלטת השחרור המקורית, בה נקבעו תנאים מגבילים.

בבואי לבחון את טיב ההפרה, כולל טענת ב"כ המשיב, שאין לייחס משקל יתר לנהיגה המסוכנת הנטענת הנלווית, ודבר זה מתחבר באופן שזור עם המבחן הקודם, קרי, נסיבותיו של המשיב עצמו, הרי שאין כל מקום לבחון הפרה זו בחלל או בוואקום.

המשיב פנה לביהמ"ש ב – 8/11 וביקש לאפשר לו לעבוד לפרנסתו. ביהמ"ש הגדיר כללים חד משמעיים וברורים באשר למקום העבודה ולפיקוח שייעשה באותו מקום ע"י המעסיק, על מנת שיוכל לצאת לעבודה. במסגרת חקירת ההפרה דנו עלו עובדות מדאיגות ביותר. בעצם, המשיב לא בחר לנצל את ההזדמנות לבצע אותה עבודה, ותוך תקופה קצרה ביותר לא ביצע אותה. עובדות אלה לא צוינו בבקשה שהמשיב הגיש לביהמ"ש לשנות את מקום עבודתו. בקשה זו נקבעה לדיון ביום 7/2/12, וביהמ"ש דן בה ובבקשות נוספות מטעם המשיב. במועד זה ציין ב"כ המשיב (שהוגדר באותו הפרוטוקול בתור המבקש), שהינו חוזר בו מהבקשה לשנות את מקום עבודתו, להישאר במקום העבודה שבו הוא עובד. כן על בסיס הצהרה זו הגיעו הצדדים להסכמה להסרת האיזוק האלקטרוני שנותר בתוקף באותן שעות שהיה עליו להיות במעצר בית. הדיון אף התמקד בשעות העבודה אשר צוינו בקשר לאותה עבודה שנידונה ב – 8/11, כפי שעולה מפרוטוקול הדיון. ב"כ המבקש ציין אז שהמבקש לא הפר את האמון שניתן בו. אין לי כל ספק שב"כ המבקש אינו ולא היה שותף להצהרות שהוא השמיע בשם המשיב (ובנוכחותו במסגרת הדיון בבקשתו), והצהרות אלה הוצהרו אך ורק על בסיס הדברים שהוא שמע מפי המשיב, אשר אף ביקש תחילה לשנות מקום עבודה ואח"כ חזר בו.

עיון מחדש ובדיעבד באותו פרוטוקול מלמד שרובו היה היתול, ככל שהטענות שנטענו פשוט לא היו טענות המשקפות את המציאות. טענות אלה אף הצליחו להביא את המבקשת להסכים להקלה נוספת בתנאים (גם אם לא הייתה הסכמה מלאה), וביהמ"ש אף נעתר לכך. ניתן להתרשם שאותו מקום עבודה שהוצג ב – 8/11, לפני חודשים לא מעטים, שימש ככיסוי עלה תאנה לפתיחת חלונות לרווחה באיזוק האלקטרוני ואף היווה בסיס לביטול האיזוק לחלוטין. אין זה סוד שמצוקה כלכלית מהווה מאיץ לעבריינות, ומי שיש לו עבר מכביד, הן בקשר לעבירות שניתן לייחס אותן לתחום הכלכלי, והן בקשר לעבירות שניתן לייחס להפרות אמון, אכן מבסס את טענת המסוכנות והטענה שלא ניתן ליתן אמון.

עיון בעדויות שנלקחו מהמשיב בעקבות ההפרה האחרונה אשר נעצר בגינה מלמד כי בתוך תקופה קצרה הצליח למסור מספר גרסאות שונות ומתחלפות. בביהמ"ש ציין בפני כי הוא נמצא בתנאי מעצר בית תקופה ארוכה וצריך לפרנס את המשפחה, אלא לצורך כך ובכדי לאפשר את הדבר הזה, התקיימו מספר דיונים אשר הקשר בינם לבין המציאות נתגלה כקשר רופף, אם בכלל. ניתן להתרשם שהמשיב מפרש התחשבות כאזלת יד, וכאשר מצטרפות עובדות אלה לעברו המכביד ולעבירות שבגינן הוא עומד לדין, מתקבלת תמונה שמדובר במשיב שלא ניתן ליתן בו אמון ושאין בתנאים חלופיים, גם התנאים שהוצעו דהיום, להשיג את מטרת הבקשה.

בנסיבות המתוארות הנני נעתרת לבקשה ומורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

באשר לבקשה לחילוט הפקדות וערבויות. הנני נעתרת לבקשה לחילוט של סך 25,000 ₪ מהסכום שהופקד על ידו. יתרת הסכום תישאר להמשך הבטחת התנאים, וכן הערבויות הנוספות שנחתמו על ידו, כל זאת עד לסיום ההליכים בתיק העיקרי.

באשר לבקשה לחילוט הערבויות שנחתמו ע"י שני הערבים (המשיבים 2 ו – 3), זה יקבע לדיון ביום 14/5/12 בשעה 14:00.