מדינת ישראל נ' גאלי(עציר)

החלטה

א.מבוא:

בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב, עד תום ההליכים על פי כתב אישום, אשר הוגש נגדו בתיק פלילי, בהתאם לסעיף 21 (א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה, מעצרים) התשנ"ח – 1996.

ב.כתב האישום:

כנגד המשיב הוגש כתב אישום, המייחס למשיב עבירות של פציעה כשהעבריין מזוין, עבירה לפי סעיפים 335(א)(1) + 334 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק" או "חוק העונשין").

מכתב האישום עולה כי, ביום 15/08/2011 בסמוך לשעה 20:30 בכפר מוקבלה, בעקבות חילופי דברים בין המשיב למר עלי גאבר (להלן: "המתלונן"), פצע המשיב את המתלונן בפניו באמצעות חפץ חד שהיה בידו, וגרם לו חתך בפניו אשר הצריך טיפול רפואי.

ג. טיעוני הצדדים:

ב"כ המבקשת בבקשה למעצר עד תום ההליכים

בידי המאשימה ראיות לכאורה טובות לבסס המיוחס למשיב, ובין היתר הודעות המתלונן, עדות התביעה של מי ששמע מהמתלונן בסמוך לאירוע את אשר קרה, הודעת הנאשם, סתירות בעדויות עדי ההגנה, דו"ח עימות ותמונות בהן תועדה החבלה.

העבירות המיוחסות למשיב מקימות עילת מעצר הקבועה בסעיף 21(א)(1)(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים), התשנ"ו 1996 (להלן: "חוק סד"פ"), ומקימות חזקת מסוכנות נגד המשיב.

כן קמה עילת מעצר מכח סעיף 21(א)(1)(א) לחוק סד"פ, לפיה קיים חשש כי שחרורו של המשיב יביא לשיבוש מהלכי משפט או התחמקות מן הדין.

למשיב עבר פלילי, הרשעה קודמת מיום 15/08/2010 בגין עבירת הצתה וקשר לפשע, הרשעה המעידה בעצמה על מסוכנות, אשר לא הוצעה כל חלופה המאיינת את המסוכנות הגלומה במשיב.

טענות ב"כ המשיב בדיון מיום 23/08/2011

ב"כ המשיב טען בפניי, כי בענייננו שתי גרסאות, זו של המתלונן מול זו של המשיב, ואולם עדותו של המשיב נתמכת בראיות של עדים אשר נכחו במקום, בעוד גרסת המתלונן נתמכת בעדות של מי שלא נכח באירוע.

בשלב זה בו נבחנות ראיות לכאורה, בחינה אשר לפיה יש להגיע למסקנה כי אם הראיות יוכחו כנכונות, או אז יורשע המשיב, אולם בענייננו ספק רב אם ניתן יהיה להרשיע את המשיב במיוחס לו, בעיקר כאשר החוקר בעצמו מנסה לבסס אישום נגד המשיב על סמך תשובותיו של המתלונן, אליהן כיוון החוקר וכן נוכח מחדלי חקירה נוספים.

בתמצית הדברים, טוען ב"כ המשיב כי לא הוכח כי מדובר בסכין והחבלה אף היא אינה חמורה, כמו כן עדות המתלונן רוויה סתירות ואילו עדות המשיב נתמכת בעדויות נוספות, אחידות בגרסאותיהן.

ב"כ המשיב מבקש לשקול חלופת מעצר לבית הורי המשיב, שהינו בן 18, אשר גרים בעומרה, כמו כן קיים הסכם סולחה ובשני נתונים אלו יש כדי לאיין את מסוכנות המשיב.

ד. דיון:

בשלב זה של דיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים המשפטיים, על בית המשפט לבחון האם קיימת תשתית ראייתית לכאורית, אשר אם תוכח במהלך המשפט, יהיה בה כדי להביא להרשעת הנאשם באשר מיוחס לו בכתב האישום. משקלן ומהימנותם של הראיות אינו עומד לבחינה ושיקול השופט בשלב זה. השאלה בדבר טיבה של ראיה פוטנציאלית, אשר יש בה לבדה, או בהצטרפותה לראיות פוטנציאליות אחרות, כדי להרשיע את הנאשמים בסוף ההליך, מעל לכל ספק סביר. (ראה: בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ (2) 133).

בחינת הראיות: