מדינת ישראל נ' גאבר ואח'

גזר דין – נאשם 2

1.הנאשם הורשע על פי הודייתו בעבירה של קשירת קשר לעוון בניגוד לסעיף 449 סיפא לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין"), בעבירה של ניסיון להסיע ברכב תושב זר השוהה שלא כדין בנסיבות מחמירות בניגוד לסעיף 12א(ג)(1א)(א) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב- 1952 יחד עם סעיף 25 לחוק העונשין וכן בעבירה של הסעה בכלי תחבורה מסוכן בניגוד לסעיף 343 רישא לחוק העונשין באירוע מיום 14.9.10.

2.סיפור המעשה הינו בהתקשרות הנאשמים יחד עם קטין נוסף ואחרים, לאיסוף תושבים זרים המתגוררים באזור טול כרם בשטחי הרשות הפלסטינית והסעתם לתוך תחומי מדינת ישראל, כאשר הנאשם 2 ביחד עם הנאשם האחר בתיק והקטין, מכניסים את השוהים הבלתי חוקיים לתוך תא נסתר במשאית בתמורה לתשלום בסך 300 ₪, ששולם על ידי כל אחד מהם. ואכן, במועד האירוע הוכנסו 5 תושבים זרים לתוך תא נסתר בתחתית המשאית, תא צר אשר כמות החמצן בו מוגבלת והנפתח רק מחוץ לתא הנסתר באמצעות הטמבון האחורי של המשאית ע"י ברגים. נאשם זה ישב ליד הנהג, ביחד עם הקטין, בעת ביצוע העבירה.

בעוד הרכב עומד במחסום, הבחין חייל בתא הנסתר והורה לנאשם האחר לפתוח את התא. בסופו של דבר, התא נפתח על ידי חבלנים ומתוכו הוצאו חמישה תושבי שטחים, שאין להם אישור כניסה לישראל. המוסעים הנ"ל הוצאו מתוך התא הנסתר כשהם מעולפים למחצה וחלקם אף נזקקו לטיפול רפואי.

3.ב"כ הצדדים הציגו הסדר טיעון חלקי, כאשר רכיב המאסר של 7 חודשים וכן ענישה מותנית היה מוסכם על הצדדים. ואילו לעניין שיעור הקנס ולעניין פסילה מלהחזיק ברשיון נהיגה, היו ב"כ הצדדים חלוקים.

ב"כ הצדדים טענו לענין הרכיבים הנלווים הנ"ל, כאשר ב"כ המאשימה עותרת להשית על הנאשם קנס שלא יפחת מ- 20,000 ₪, נוכח העבירה שבוצעה, שיסודה בבצע כסף ואף ביקשה לפסול את הנאשם מלהחזיק ברשיון נהיגה לתקופה משמעותית. מאידך, הסניגור ביקש שלא להחמיר עם הנאשם, באשר די בתקופת המאסר הארוכה, שהינה מאסרו הראשון של הנאשם, וכן כי הנאשם לא נהג ברכב. לפיכך, אין מקום, לשיטתו, להשית עליו עונש של פסילה, ובאשר לקנס עתר הסניגור לקנס בשיעור נמוך, שכן הנאשם בא מרקע סוציואקונומי קשה וכי תקופת המאסר הארוכה פוגעת בפרנסתו.

4.אקדים ואומר, כי התנהלות הנאשם והאחרים בפרשה ראויה לכל גינוי, שהרי תוצאת הסעתם של חמשת השוהים הבלתי חוקיים בתא נסתר, כשהם בפועל בלא חמצן וסגורים מאחורי הטמבון, נעולים באמצעות ברגים, יכולה היתה להסתיים, רחמנא ליצלן, באסון. בין אם מדובר בחנק ובין אם מדובר בתאונת דרכים.

מסכים אני עם ב"כ המאשימה, כי כל הפעולה שבוצעה בהברחתם של אותם שוהים בלתי חוקיים, מטרה אחת לה – רווח כספי. ולפיכך, הענישה חייבת לכלול גם רכיב משמעותי של ענישה כספית, על מנת שלא רק הנאשם יפנים את תוצאת מעשיו, אלא יהיה בכך אף מסר לאחרים שאל להם לעבור על החוק, שהרי ביהמ"ש מעניש אף ברכיב כספי משמעותי.

5.הנאשם לא נהג ברכב, אך היה שותף לכל הפעילות כולה. לפיכך, לא אגזור עליו עונש של פסילה בפועל, אך אטיל עליו עונש פסילה הצופה פני עתיד, למען ידע כי אם ישוב ויחטא צפוי הוא לענישה מחמירה.

6.אשר על כן, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

א.7 חודשי מאסר בפועל החל מיום מעצרו – 14.9.2010.

ב.מאסר על תנאי של 7 חודשים למשך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר, שלא יעבור עבירה על חוק הכניסה לישראל.

ג.מאסר על תנאי של 4 חודשים למשך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר, שלא יעבור עבירה על סעיף 449 סיפא ועל סעיף 343 רישא לחוק העונשין.

ד.קנס בסך 10,000 ₪ או 3 חודשי מאסר תמורתו.

הקנס ישולם תוך 60 יום מיום שחרורו מהמאסר.

ה.אני פוסל את הנאשם מלהחזיק או לקבל רשיון נהיגה לתקופה של 12 חודשים באם תוך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר, יעבור עבירה על חוק הכניסה לישראל או עבירה על סעיף 343 רישא לחוק העונשין.

הודעה זכות הערעור תוך 45 יום.

ניתן היום, ד' אדר א' תשע"א, 08 פברואר 2011, במעמד הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: