מדינת ישראל נ' ג'רבי

הכרעת דין

הנאשם מזוכה מחמת הספק.

כלפי הנאשם הוגש כתב אישום אשר בו נטען כי כאשר נהג במכונית (פיג'ו מסחרית) ברח' דוד המלך בבני ברק והגיע עם מכוניתו לצומת עם רח' חברון – שם היה מוצב בכיוון נסיעתו של הנאשם תמרור ב-36 (תמרור 301) - נהג הוא עפ"י הטענה בקלות ראש, לא נתן תשומת לב מספקת לדרך, ונכנס לצומת מבלי שנתן זכות קדימה לרכב פרטי "מאזדה" שנע ברח' חברון משמאל לימין כיוון נסיעת הנאשם, ושני כלי הרכב התנגשו.

עוד נטען בכתב האישום כי כתוצאה מהתאונה נחבלו נהג המאזדה ונוסע ברכבו וכלי הרכב המעורבים ניזוקו.

הנאשם כפר באחריות לתאונה והודה בתוצאותיה.

לנוכח הכפירה נקבע התיק להוכחות והוצגו הראיות והעדויות.

מטעם התביעה העידו העדים הבאים:

השוטר מר רימון פרחאת (ע.ת.1) אשר הגיע למקום לאחר האירוע ואשר במסגרת עדותו הוגש דו"ח פעולה שערך (סומן ת/1).

האזרח מר חגי יחזקאל רווח (ע.ת.2) שהינו נהג המאזדה המעורב, אשר במסגרת עדותו הוגשה התעודה הרפואית על שמו (סומנה ת/2).

האזרח מר שלומי מרציאנו (ע.ת.3) שישב לצד הנהג כנוסע ברכב המאזדה המעורב ואשר במסגרת עדותו הוגשה תעודה רפואית על שמו (סומנה ת/3).

כמו כן העיד מטעם התביעה בוחן התנועה המשטרתי מר איגור פרס (ע.ת.4) אשר במסגרת עדותו הוגשו דו"ח בוחן (ת/4) דו"ח פעולה (ת/5) הודעת נהג (ת/6) סקיצה (ת/7) תרשים (ת/8) ולוח תצלומים (ת/9).

מטעם ההגנה העיד הנאשם עצמו (ע.ה.1).

לאחר מתן הדעת לעדויות, לראיות, ולסיכומי הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הנאשם להנות מהספק בקשר עם שאלת האחריות לתאונה ובקשר עם ביצוע העבירות שיוחסו לו, מכאן, כאמור, זיכויו מחמת הספק.

ולהלן נימוקיה המפורטים של הכרעת הדין:

לא אחר מאשר עד תביעה נהג המאזדה המעורב (ע.ת.2) העיד בבית המשפט כי רכב אחר (רכב שלישי) אלמוני היה מעורב באירוע ואותו רכב שלישי מעורב הוא שהביא, לגירסת ע.ת.2 ,בדרך נהיגתו, להחלטת ע.ת.2 להעדיף לפגוע (כך לדבריו) עם רכבו ברכב הנאשם, וכי אלמלא אותו רכב שלישי לא היתה לדבריו מתרחשת התאונה .

לא אחר מאשר נהג המאזדה המעורב (ע.ת.2) גם ציין, וחזר וציין בעדותו, שרכבו של הנאשם היה במצב של עמידה בעת הפגיעה.

אכן, הנאשם עצמו העיד כי הוא נע במהירות איטית בעת האימפקט, ואולם משכך עדות עד תביעה (הנהג המעורב) בדבר עמידה מצד הנאשם , ומשגם ניכר שמוסכם על הכל כי הנאשם לכל הפחות כמעט ופינה את כל נתיב נסיעת נהג המאזדה, נמצא אתה מקבל רכיב נוסף של ספק בקשר עם שאלת האחריות (שמא התחלפו כבר זכויות הקדימה בצומת בנסיבות שנוצרו ונדרש הנהג המעורב שלא לפגוע ברכבו של הנאשם ).

אך זאת ועוד: לא אחר מאשר עד תביעה נוסף - הנוסע (ע.ת.3) שישב לצד נהג המאזדה - העיד כי למעשה התרשמותו היתה שנסיעתם (נסיעת ע.ת.2 וע.ת. 3) ברכב המאזדה לא היתה לדעתו " לפי החוק".

ע.ת. 3 אף העיד בבית המשפט כי נהיגת הרכב שבו ישב צויירה על ידו בזמנו בהודעתו במשטרה באופן מגמתי ככמה שיותר רגועה, וזאת למרות שלא היתה היא נהיגה רגועה.

ע.ת. 3 העיד בבית המשפט כי הוא ונהג המאזדה(ע.ת.2) היו לדבריו (ציטוט) " עליזים" ו"בסוג של כפיות " וזאת, לדבריו, לאחר לילה בלי שינה.