מדינת ישראל נ' ג'ראדאת(עציר)

נוכחים:

בשם המבקשת עו"ד הדס ירושלמי

בשם המשיב עו"ד עלא עתאמנה

המשיב הובא באמצעות הליווי

פרוטוקול

החלטה

1.נגד המשיב הוגש ביום 16.4.2012 כתב אישום המייחס לו עבירה של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977, עבירה של הפקרה אחרי פגיעה לפי סעיף 64א(ב) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א – 1961 (להלן – הפקודה) ועבירה של איסור לנהוג בלי רישיון נהיגה לפי סעיף 10(א) לפקודה.

2.על פי הנטען בכתב האישום, במהלך יום 4.4.2012 נהג המשיב ברכב מסוג שברולט מספר רישוי 22-231-18 בנצרת, זאת כשהוא מעולם לא החזיק רישיון נהיגה וכשאין לו רישיון נהיגה בר תוקף. באותו יום, סמוך לשעה 16:40, הגיע הנאשם למחסום משטרתי בצומת שיכון הפועלים בנצרת. בה בעת, שוטר שהיה לבוש במדי משטרה, סימן למשיב לעצור, ניגש אליו וביקש לראות רישיונות. משהושיט השוטר את ידו השמאלית לתוך הרכב כדי ליטול את הרישיונות, אחז המשיב בידו, משכה בחוזקה אל תוך הרכב והחל בנסיעה כאשר פלג גופו העליון של השוטר תלוי על הרכב. לאחר כ- 20 מטרים של נסיעה, ומשנחסם נתיב הנסיעה של המשיב על ידי אוטובוס, הסיט המשיב את רכבו שמאלה ונצמד למעקה בטיחות. בשלב זה הצליח השוטר להיחלץ מאחיזתו של המשיב, נפל לכביש, התגלגל ונחבט במדרכה. כתוצאה מכך נגרמו לשוטר חבלות בפניו ובגפיו ופצע בידו. המשיב, כך על פי כתב האישום, לא עצר את הרכב וברח מהמקום.

3.בדיון מיום 23.4.2012, הודיע ב"כ המשיב כי הוא מסכים לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר. בנסיבות אלה השאלה היחידה שנותרה להכרעת בית המשפט היתה האם להורות לשירות המבחן להגיש תסקיר מעצר בעניינו של המשיב, או שמא להחליט בבקשה מבלי להזמין תסקיר. לאחר ששקלתי את העמדות המנוגדות של ב"כ הצדדים בעניין זה, באתי למסקנה כי נכון להזמין תסקיר בנסיבות המקרה (ראו החלטתי מיום 23.4.2012 ונימוקיה), תוך הבהרה כי אין לראות בעצם הזמנת התסקיר כמחויבות כלשהי של בית המשפט לאמץ את המלצת התסקיר.

4.ביום 10.6.2012 הוגש תסקיר מעצר בעניינו של המשיב, אשר האמור בו מבוסס על שיחה עם המשיב, עם הוריו ועם דודו ודודתו, אשר הסכימו לשמש לו כמפקחים בביתם. בתסקירו המפורט ציין שירות המבחן כי במהלך חודש ספטמבר 2011, נדון המשיב למאסר של שבעה חודשים בגין החזקת נשק, והשתחרר כחודשיים לפני המועד מושא כתב האישום. עוד הוסיף שירות המבחן כי המשיב הרחיק עצמו מהאירוע הנוכחי וטען כי היה בתל אביב במועדים הרלוונטיים לכתב האישום. שירות המבחן התרשם לחיוב מהערבים שהוצעו ומצאם מתאימים להצבת גבולות עבור המשיב. בסופו של יום ולאחר בדיקת היבטים נוספים בא שירות המבחן בהמלצה לאפשר את שחרורו של המשיב לחלופה המוצעת בבית דודיו בתנאי איזוק אלקטרוני.

5.בטרם אפנה לטענות הצדדים אציין, כי בדיון מיום 12.6.2012 ביקשתי לשמוע את עמדתו של בא כוח המשיב בקשר עם הסכמתו לקיומן של ראיות לכאורה, זאת לאור העובדה שהמשיב העלה טענת אליבי בפני שירות המבחן. משציין ב"כ המשיב כי אין בכך כדי לשנות מהסכמתו פניתי לשמוע את הצדדים.

6.ב"כ המבקשת פתח וטען כי עיון בכתב האישום, אינו מותיר ספק שעסקינן באדם מסוכן שלא נשמע להוראות השוטרים ואינו מציית להוראות החוק או להוראות הניתנות על ידי שוטרים. יתרה מכך, מדובר במי שמוכן לפגוע בשוטרים ולא רק לשם הימלטות, אלא גם לשם פגיעה ממש. לטענת ב"כ המבקשת, אם כוונת המשיב היתה רק לברוח מהשוטר, הוא יכול היה לעשות כן מבלי לפגוע בו. לטענתו, ייתכן שהמסוכנות הנשקפת מהמשיב ניתנת לאיון בחלופה הדוקה, אך מעבר למסוכנות נבחנים גם היבטים נוספים, כגון חשש להימלטות מהליכי משפט. לגישת ב"כ המבקשת, עיגון לחשש הממשי בעניינו של המשיב נעוץ בהימלטו ממקום האירוע ובהפקירו את השוטר הפצוע. עוד טוען ב"כ המבקשת כי התנהלותו של המשיב מלמדת על כי אי אפשר לתת בו אמון וספק אם אדם שאינו מציית לשוטרים יציית למשמורנים. אמנם שירות המבחן המליץ כי לצד הפיקוח האנושי יוטל גם פיקוח אלקטרוני, אך בכך אין כדי למנוע הפרות מצד המשיב, אלא לכל היותר כדי להתריע בדיעבד על הפרות מצד המשיב. אשר למשמורנים, הרי שמדובר באנשים נורמטיביים, אך כפי שעולה מהתסקיר, המשמורנית העיקרית הינה אמא ל- 5 ילדים בני 5-13 וספק אם תוכל לפקח על המשיב באופן אפקטיבי. לסיום טען ב"כ המבקשת, כי התיק קבוע להוכחות בפני כב' סגן הנשיא כתילי, לשני מועדים בחודש זה, כך שסביר להניח כי התיק יתקדם וייתכן אף שפרשת התביעה תסתיים בשני מועדים אלה.

7.מנגד טען ב"כ המשיב כי שירות המבחן עשה את מלאכתו נאמנה והמליץ בפני בית המשפט לשחרר את המשיב לחלופה המוצעת. זאת לאחר שבדק את הערבים ומצאם ראויים ויכולים לשמש כמשמורנים ומבינים את האחריות המוטלת עליהם. שירות המבחן התרשם שיש למשמורנים את היכולת להציב גבולות למשיב ולהקטין את הסיכון הנשקף ממנו. לגבי החשש מהימלטות, הרי שחשש זה אינו מבוסס, בהינתן שהמשיב הסגיר עצמו לאחר שנודע לו שמחפשים אחריו. בשלב זה עומדת למשיב חזקת החפות, ולכן אל למעצר להוות מקדמה על חשבון העונש. המסוכנות, אם בכלל, הנשקפת מהעורר הינה מסוכנות ספציפית וממוקדת המתקיימת ברגע שהמשיב נוהג ברכב. כך שכאשר המשיב ישהה במעצר בית עם איזוק אלקטרוני החשש יתפוגג. עוד טען ב"כ המשיב, כי גם כאשר מדובר בעבירה שאנו סולדים ממנה ומתקוממים נגדה, עדיין קיימת חובה לבחון את חלופת המעצר. ב"כ המשיב צירף אסופת פסיקה בה שוחררו הנאשמים לחלופת מעצר בנסיבות דומות. אשר ליכולת המשמורנית לפקח כראוי נטען כי הילדים יוצאים מדי בוקר לבית הספר וחוזרים בשעות הצהריים, כאשר המשמורן המוצע (הדוד) חוזר לביתו כבר בשעה 15:00. בנסיבות אלה לא קיימת מניעה מצד המשמורנית לפקח באופן הדוק.

8.לאחר שעיינתי בתסקיר שירות המבחן, ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, באתי למסקנה כי יש להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו. אבאר.

9.כידוע, בבוא בית המשפט לבחון את היתכנותה של חלופת מעצר שפגיעתה בחרותו של המשיב שבפניו פחותה ממעצר מאחורי סורג ובריח (כמצוות המחוקק בסעיף סעיף 21(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו – 1996), עליו לאמוד את הסיכון הנשקף מהמשיב שבפניו ואת האפשרות לאיינה או למצער לצמצמה. הכל על רקע האמון שבית המשפט יכול ליתן במשיב, שהוא כידוע "אמת המידה העיקרית במסגרת בחינת האפשרות לשחררו לחלופת מעצר" (בשפ 6922/11 שרון קדוש נ' מדינת ישראל (9.10.2011), מפי כב' השופט פוגלמן).

10. במקרה שבפניי מסוכנותו של המשיב גבוהה ונלמדת מכמה גורמים: ראשית, מפרק הזמן הקצר (כחודשיים ימים) שחלף מאז שחרורו ממאסר שריצה לאחר שהורשע בהחזקת נשק ועד שעבר לכאורה את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום (השוו: בשפ 6090/10 אלון בוכובזה נ' מדינת ישראל (30.8.2010), מפי כב' השופטת פרוקצ'יה; וכן בשפ 6602/08 יונה סרוסי נ' מדינת ישראל (6.8.2008), מפי כב' השופט דנציגר). שנית, מסוג העבירות המיוחסת למשיב בכתב האישום ומהותן הקונקרטיות; ושלישית, מעצם הימלטותו מהשוטר לאחר שזה ביקש לבדוק את רישיון הרכב ורישיון הנהיגה.

11.אך לפני ימים אחדים בא בפני בית המשפט העליון מקרה דומה לזה המונח בפניי. וכך קבע כב' השופט דנציגר:

"המדיניות השיפוטית שהתגבשה בפסיקה היא שכאשר מדובר בנאשם שנמלט מכוחות המשטרה תוך נהיגה פראית ומופקרת יש להורות על מעצרו עד תום ההליכים... אכן, כל מקרה נבחן על סמך נסיבותיו הפרטניות, שהרי אף אם קמה עילת מעצר כנגד נאשם, תמיד יש לשאול שמא ניתן להפיג את החשש העולה מהמעשים באמצעות חלופת מעצר, כזו שתפגע באופן מידתי יותר בחירותו של הנאשם, אשר עודנו נהנה מחזקת החפות... ואולם, סבורני כי במקרה הנוכחי אין מקום להורות על שחרורו של העורר לחלופת מעצר. הנסיבות המתוארות בכתב האישום, לפיהן ברח העורר מן השוטרים כשהוא נוהג בפרעות – ללא רישיון נהיגה בתוקף – ואף ברח מן השוטר בשנית ביום מעצרו, הן חמורות וקשות. כפי שהודה בא כוח העורר בדיון שנערך לפני, עברו הפלילי של העורר הינו מכביד ביותר, ואף כולל עבירות דוגמת תקיפת שוטר, המעידות על כך שהעורר אינו נרתע כלל מעימות עם רשויות אכיפת החוק. על כך יש להוסיף כי כשלושה שבועות בלבד לפני ביצוע המעשים המיוחסים לעורר, הוא שוחרר מעונש מאסר שריצה. כידוע, שחרור נאשם לחלופת מעצר מחייב את בית המשפט המורה על כך ליתן בו אמון לצערי, הנסיבות המתוארות במקרה דנא אינן מאפשרות זאת" (בשפ 4329/12 מוחמד אימאם נ' מדינת ישראל (13.6.2012)).

12.במקרה זה, כאשר החשש מפני מסוכנות הינו גבוה, נדרשת רמת אמון גבוהה אשר איני יכול ליתן במשיב בנסיבות המקרה, שהרי לפי כתב האישום, המשיב נהג לכאורה ללא רישיון וללא ביטוח; משהכניס השוטר את ידו אל תוך רכבו של המשיב, החל האחרון להימלט מפניו עקב חששו להיעצר, תוך שהוא לופת את ידו של השוטר ומעמידו בסיכון גבוה; עקב הימלטותו מהשוטר סיכן המשיב את ביטחון הציבור, שהרי כאשר חסם האוטובוס את נתיב הבריחה נצמד המשיב אל מעקה הביטחון באופן שעלול היה להסתיים בתוצאות קשות אף יותר. מעשיו של המשיב מצביעים על תעוזה רבה מצדו, על כי ליבו גס בהוראות החוק ונציגיו וכי תגובותיו אינן צפויות.