מדינת ישראל נ' ג'עפרי

החלטה

בגזר דין מיום 14.9.09 הוטלו על המבקש בין היתר, 24 חודשי פסילה בפועל.

בפני עתירת המבקש לפיה תימנה הפסילה מיום גזר הדין מאחר ורישיונו כבר הופקד ביום 21.7.1993 במסגרת תיק מס' 014-314-552-23.

לטענת המבקש גזר הדין בתיק זה ניתן בהעדרו בהיותו אסיר ומאז ועד היום לא הוציא רישיון נהיגה ולא החזיק ברישיון נהיגה תקף. עוד ציין המבקש כי משרד הרישוי הנפיק לו אישור לפיו הוא כשיר לנהיגה מבחינה רפואית וכי הפסילה בתיק זה מונעת ממנו קבלת רישיון נהיגה חדש.

המשיבה מתנגדת לבקשה מהטעם שהמבקש לא עמד בהוראות הפקודה והתקנות בכל הנוגע לחובת הפקדת רישיון הנהיגה ועל כן אין מקום לחשב את הפסילה שהוטלה מיום גזר הדין.

דין הבקשה להדחות מהנימוקים הבאים:

עיון בפרוטוקול הדיון מיום 14.9.04 מלמד כי הנאשם נכח בדיון ביחד עם ב"כ עו"ד רסלאן מכאן שטענתו המרכזית לפיה לא נכח במעמד גזר הדין ולא ידע עליו אינה מתיישבת עם פרוטוקול הדיון.

בנוסף, המבקש לא עמד בהוראות הפקודה והתקנות בכל הנוגע לאופן חישוב הפסילה. סע' 42 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) התשכ"א-1961 (להלן: "פקודת התעבורה") עוסק בפסילה ואופן חישוב תקופתה:

א.פסילה שהטיל בית משפט מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה, לפי פקודה זו תחל ביום מתן גזר הדין, אם לא הורה בית משפט אחרת.

ב.הוטלה פסילה על מי שנדון לפסילה במשפט קודם אשר תקופה טרם נסתיימה, תהיה הפסילה שהוטלה כאמור מצטבר לקודמתה ותקופה תחל ביום הפסילה הקודמת.

ג.בחישוב תקופת הפסילה לא יבואו במניין:

(1)התקופה שחלפה עד מסירת הרישיון לרשות שנקבעה לכך בתקנות ובדרך שנקבעה.

(2)תקופה שבא נשא בעל הרישיון עונש מאסר על העבירה שבגללה נפסל כאמור.

תקנה 556 לתקנות התעבורה התשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה") קובעת כי :

(א) נפסל בעל רשיון נהיגה על ידי בית המשפט מהחזיק ברישיונו, ימציא בעל הרשיון את רשיון הנהיגה שלו לאותו בימ"ש שהורה על פסילתו מיד לאחר שהודע לו על הפסילה...".

תקנה 557 לתקנות התעבורה קובעת בזו הלשון:

א.הודע לבעל הרשיון על פסילת רשיונו או על התלייתו על ידי בית משפט או לפי צו של קצין משטרה, או לפי החלטה של רשות הרישוי, לפי הענין, ימציא את רשיונו כאמור בחלק זה אף אם רשיונו אינו בר תוקף אותה שעה.

ב.הוכח על פי תצהיר לפי פקודת הראיות [נוסח חדש] התשל"א 1971, למזכיר של בית השמפט שהרשיע בעל רישיון נהיגה....כי רשיונו של בעל הרשיון נהיגה שנפסל כאמור בחלק זה אבד ואין בידו עותק של הרשיון, יתחיל מרוץ תקופת הפסילה מיום שהומצאה הצהרה לרשות שהטילה אותה.

כאמור, המבקש לא עמד בהוראות הפקודה והתקנות. המבקש לא הפקיד בבית המשפט את רישיון נהיגתו או לחילופין תצהיר על היעדר רישיון נהיגה. העובדה שרישיונו הופקד בשנת 1993 במסגרת תיק מספר 014-314-552-23 אינה יכולה להוות הפקדה בתיק זה והיה על המבקש להפקיד תצהיר לפיו אין בידו רישיון נהיגה תקף או לחילופין לבקש מבית המשפט במעמד גזר הדין, בו נכח ביחד עם בא כוחו, לראות בהפקדה משנת 1993 הפקדה גם בתיק זה ובהתאם, לחשב את תקופת הפסילה מיום גזר הדין. בהקשר זה, ספק אם בית המשפט היה מסתפק בהפקדה משנת 1993 ויש להניח כי היה מורה למבקש להפקיד תצהיר בהתאם לתקנות הנ"ל.

ראה גם סקירתו הנרחבת של כב' המשפט המחוזי בתל-אביב- יפו בב.ש 9292/09 בן ברוך מאיה נ' מ. ישראל בכל הנוגע להלכות הקשורות באופן חישוב הפסילה.