מדינת ישראל נ' ג'מל(עציר)

גזר דין

הנאשם הורשע, עפ"י הודאתו, במעשה מגונה בקטינה שטרם מלאו לה 14 שנים, בתקיפה הגורמת חבלה של ממש ובאיומים.

הצדדים הגיעו להסדר, בטרם קבלת הערכת מסוכנות, במסגרתו עתרו, במשותף, ל - 24 חודשי מאסר בפועל תוך הפעלת מאסר מותנה חציו בחופף וחציו במצטבר, כך שסה"כ ירצה 30 חודשי מאסר, במצטבר לכל עונש אחר, למאסר מותנה, לקנס ולפיצוי.

המעשים המיניים והאלימות בוצעו כלפי קטינה כבת ½ 9. האיומים הושמעו גם כלפי בן דודה, קטין כבן ½ 11, בעת הארוע. הנאשם פגש בשניים באופן אקראי, בשדה סמוך לגן שעשועים ליד בית מגורי הקטין. אז, באופן שיטתי, כשהוא עוקב אחרי השניים, פגע בקטינה, חרף בכיה וחרף הפצרות ונסיונות בן דודה הקטין לשחררה. בשיאו של האקט המיני אילצה לשפשף את איבר מינו עד אשר הגיע לסיפוק על גופה. כתוצאה מהאלימות נשרטה הקטינה ונחבלה ברגלה.

הנאשם יליד 1989, היה כבן 22 בזמן ביצוע העבירות. נסיבותיו האישיות תוארו בקצרה, בהערכת המסוכנות. הינו בן זקונים למשפחה המונה 9 בנים. למד כ - 7 שנות לימוד. אינו יודע קרוא וכתוב. נישא בשנת 2010. עקב בעיות בזוגיות, אשר פורטו בהערכת המסוכנות, נפרדו כעבור כשבועיים ומצויים בהליכי גירושין. ההתרשמות הינה מאדם בעל אישיות בלתי בשלה, דלה וכוחנית, המחזיק בעמדות סטריאוטיפיות ורכושניות כלפי נשים. בדבריו זוהו מגוון עיוותי חשיבה העשויים ללמד כי לתפיסתו קיים קשר בין מין לאלימות. עפ"י הערכה, עונה על הקטגוריה של עבריין מין מזדמן, תוך פרוט המשמעות. מדובר באדם המתקשה לדחות סיפוקים. מרוכז בעצמו ובסיפוק צרכיו המיניים, מי אשר נוטה להתעלם מהסבל שגורם לסובבים. לאחר שנבחנו הפקטורים הסטאטיים והדינאמיים נקבעה רמת מסוכנות מינית גבוהה לרצידיביזים מיני.

עברו כולל תקיפה הגורמת חבלה של ממש לבת הזוג, בשתי הזדמנויות. האירוע הראשון ארע במהלך קיום יחסי מין והשני בשל ויכוח פעוט ערך, כפי שהוגדר ע"י בימ"ש השלום בגזה"ד. האלימות הקשה פורטה בפסה"ד שניתן במסגרת ערעור במחוזי על קולת העונש. תוך התחשבות במעצרו ובנסיבות המקלות שהובאו בפני בימ"ש השלום הומרו עבודות השרות ב - 5 חודשי מאסר בפועל.

דינו נגזר בבימ"ש השלום ביום 30.1.11. פסה"ד בערעור ניתן ביום 10.4.11. ביום 12.5.11 היה אמור להתייצב בביהמ"ש לריצוי עונש המאסר. טרם יבשה הדיו על פסה"ד וביום 24.4.11, כעבור כשבועיים בלבד, ביצע את העבירות שבפני, כאשר לא היה בהליך הקודם ובמאסר אותו היה עליו לרצות כדי להרתיעו. באופן דומה בז גם למאסר המותנה למשך 12 חודשים אשר היה תלוי ועומד נגדו בגין כל עבירת אלימות.

ב"כ המאשימה עתר לכיבוד ההסדר חרף חומרת המעשים, הפגיעה בקטינים והערכת המסוכנות הגבוהה שנקבעה, מבלי שנכנס לתוכנה. ציין כי העונש אליו עתרו משקף נכונה את החומרה ומאזן בינה לבין הצורך להרחיקו מהחברה. כן צויינה ההסכמה שנתן להשתלב בהליך טיפולי בין כתלי הכלא. לקולא צויינו לקיחת האחריות המיידית, ההודיה, החסכון בזמן ובצורך בהעדת הקטינים על כל המשתמע מכך, תוך הפניה לפסיקה המלמדת כי העונש המוצע אינו חורג ממתחם הענישה המקובלת.

יאמר מיד כי אף אחד מהנאשמים באותם פס"ד לא היה עצור בעת גזירת דינו. לגבי אחד מהם חלף זמן רב מאז ביצועם, בחלקם המעשים היו חמורים פחות ולגבי החמור יותר לא היתה הערכת מסוכנות באותה עת וביהמ"ש התחשב גם בנסיבות האישיות.

בא כוחו ציין כי זו לו הסתבכות שניה בפלילים, כאשר הראשונה אינה כוללת עבירות מין. גדל במשפחה קשת יום, ממעמד סוציו אקונומי נמוך. ציין כי במסגרת המגעים להסדר יצאו הצדדים מנקודת הנחה שהערכת המסוכנות תהיה שלילית ונוכח כל אותם שיקולים לקולא, עליהם עמד ב"כ המאשימה, עתר לכיבוד ההסדר, שלהערכתו אינו חורג ממתחם הסבירות.

הנאשם ויתר על זכות המילה האחרונה.

"הכלל המקובל בפסיקה הוא שבימ"ש אמור לכבד הסדרי טיעון, שכן מדובר בשיקול דעת של התביעה שחזקה עליה ששוקלת את כל השיקולים הרלבנטיים בטרם הגיעה להסדר. בע"פ 1958/98, בפני הרכב של 9 שופטים, נקבעו העקרונות של מתן תוקף להסדרי טיעון. אולם, אם ביהמ"ש מוצא כי נפל פגם או פסול משמעותי בשיקולי התביעה, לא יכבד את הסדר הטיעון. הכלל הוא איפוא כי בימ"ש אמור לאשר הסדר טיעון, אלא אם כן נוכח לדעת ששיקולי התביעה אינם ראויים או שהסדר הטיעון חורג במידה בלתי ראויה מהאינטרס הציבורי" (ע"פ (מח' ת"א) 40020/08 מ"י נ' לקווה ראמד).

בהתייחס לע"פ 1958/98 צויין בע"פ 8164/02 פלוני ואח' נ' מ"י כי:

"בית המשפט דחה את גישת 'העונש הראוי' לפיה יש להסתפק בבחינת השאלה האם עולה הסדר הטיעון בקנה אחד עם רף הענישה המקובל בגין העבירות בהן הורשע הנאשם...תחת זאת אומצה 'גישת האיזון'. במסגרת גישת האיזון יש לקחת בחשבון מצד אחד את היתרונות הגלומים בהסדר הטיעון ובקיומו הלכה למעשה...מן הצד השני על בית המשפט לשקול אם הסדר הטיעון פוגע באמון הציבור במערכת אכיפת החוק, ובאינטרס הציבורי בהפעלה נאותה של מדיניות הענישה" (סעיף 14).

במקרה דנן, שיקולי התביעה אינם ראויים ויש בהסדר כדי לפגוע באינטרס הציבורי. אלמלא חשיבות הערכת המסוכנות לקביעת רמת המסוכנות לרצידיביזים מיני לא היה ביהמ"ש נדרש, עפ"י חוק, לקבלה בטרם גזירת הדין. כל עוד לא היתה הערכת המסוכנות לנגד עיני התביעה בטרם הגעה להסדר משמעות הדבר כי חלק משמעותי וחשוב במכלול השיקולים הרלוונטים לא נלקח בחשבון. לא ניתן להתעלם מתוכן הערכת המסוכנות ומהרמה הגבוהה שנקבעה בנתוני אישיותו ותפיסותיו המעוותות, כפי שבאו לידי ביטוי במקרה דנן ובאלימות שהפגין כלפי בת הזוג.

אימוץ ההסדר בנסיבות האמורות יפגע ויסכן את הציבור בכלל ואת ציבור הקטינים בפרט.

"במקרים כגון דא, על ביהמ"ש לשוות לנגד עיניו את טובת הקטינים; ולגזור עונשים שיהיה בהם כדי להגן עליהם מפני מעשיהם של אלה שאינם יודעים לרסן את יצרם" (ע"פ 1/97 דאודי נ' מ"י).

"...וכל שביהמ"ש יכול וצריך לעשות להדברת התופעה הזו הוא בענישה מכאיבה שיש בה כדי להרתיע את הנאשם ואחרים כדוגמתו ומתן ביטוי לסלידת החברה ממבצעי עבירות כאלה, שכן הציבור מוקיע אותם ומבקש לראותם מאחורי סורג ובריח ולא מהלכים בקרב הקהילה ומטילים חיתתם על קטינים בין אם בני משפחה בין אם ילדים וילדות המעורבים בחיי הקהילה" (ע"פ 7086/93 פלוני נ' מ"י).

נוכח הפגיעה בגוף הקטינה, בנפשם ובכבודם של השניים, משבוצעו המעשים זמן קצר לאחר שדינו נגזר בגין עבירות אלימות כלפי בת הזוג, שבחלקן בוצעו במהלך קיום יחסי מין עמה, לאור תפיסותיו המעוותות והמסוכנות הגבוהה להישנות מעשיו יש מקום לענישה כואבת ומכבידה, מטעמי גמול והרתעה כאחד.

מאידך, איני מתעלמת, לקולא, מהודיה בהזדמנות הראשונה, מהחסכון בזמן ובעיקר בצורך בהעדת הקטינים עם כל הקושי הנובע מכך לצד ההסדר, הציפיות שפיתח, הפיצוי והקנס שהוסכמו.