מדינת ישראל נ' ג'מיל

הכרעת דין

מבוא

הנאשם, נהג משאית, קיבל דו"ח ברירת משפט בגין אי ציות לרמזור אדום. הוא ביקש להישפט, כפר באחריות וטען כי חצה הצומת כשאור ירוק דולק, פנה ימינה ולקראת סיום הפניה התחלף הרמזור לאדום.

התביעה העידה את השוטר ויצמן איציק שמילא דו"ח ושרטט הצומת, ומטעם ההגנה העיד הנאשם.

דיון בראיות והכרעה

השוטר לא זכר את האירוע (וסביר שכך, היות שלא התרחש שום דבר מיוחד), לפיכך העיד מהכתוב ומזכרונו לגבי הצומת ועמידתו באופן כללי, שעה שהוא אוכף עבירות של אור אדום או פניה ימינה מהנתיב המיועד להמשך נסיעה ישר. הוא העיד ושרטט (ת/2) היכן עמד בצומת וכיצד הוא יכול לראות את הרמזור הרחוק דולק אדום ואת המשאית פונה ימינה וחוצה הצומת שניה לאחר התחלפות הרמזור לאדום.

ניכר מעדות השוטר כי הכיר היטב את הצומת. בחקירתו הנגדית תיקן השרטוט והבהיר כי הוא עומד על נתיב הנסיעה הימני אליו רכבים פונים ימינה מכיוון שועפט, על מנת שמחד, בטרם הפנייה לא יבחינו בו ומאידך יוכל לעצור אותם מייד לאחר שפנו, אלא מאי, הנאשם – נהג משאית כבדה עם עגלה ועליה לוחות שיש מתאר כיצד הוא פונה ימינה בקשת רחבה, כשחלק מהמשאית גולש לנתיב השמאלי, וזאת כדי שהעגלה לא תעלה על המדרכה (פרוטוקול עמ' 7 ש' 1).

במצב דברים זה, לו השוטר עמד במקום בו סימן, ספק אם הנאשם היה מבחין בו ואם היה מסוגל לעצור את המשאית, ולכן גרסת הנאשם לפיה השוטר עמד ברח' יגאל ידין 15 מ' לפחות מהצומת, קרוב יותר למפרץ תחנת האוטובוס ומשם הורה לנאשם לעצור, סבירה יותר ומכל מקום לא יכולה הייתה להישלל, משום שהשוטר העיד כי שם בד"כ הוא מעמיד את האופנוע שלו, והיות שאינו זוכר מה אירע באותו היום, לא מן הנמנע כי בעת שהבחין במשאית פונה ימינה, עמד ליד האופנוע, אולי טרם הספיק להתקרב למקום עמידתו הרגיל.

משהגעתי למסקנה כי יתכן שבמקרה זה, השוטר עמד היכן שאמר הנאשם ולא היכן שהוא עומד בדרך כלל, הרי שממקום זה לא יכול השוטר לדייק ולהבחין מתי בדיוק חוצה קדמת המשאית את הקו הדמיוני של הצומת (אין קו משורטט), ומכאן שטענת הנאשם כי המשאית החלה לחצות בירוק וסיימה באור אדום, אינה בלתי סבירה.

שני הצדדים מסכימים כי מדובר ברמזור קצר ובמקום עמוס ובהחלט יתכן כי הנאשם שלא עמד ראשון לפני הרמזור כי אם שלישי, נדחף וניצל את השניות האחרונות של האור הירוק והיות שפנייתו ימינה איטית בשל כובד משקלה של המשאית עם העגלה ולוחות השיש, הרי שפניה זו נמשכה לאחר סיום המופע הירוק, לתוך המופע האדום.

השוטר לא טען כי פנייתו ימינה של הנאשם הפריעה לתנועה (פרוטוקול עמ' 4 ש' 19) ומכאן שלא ניתן להאשים את הנאשם גם בעבירה אחרת פחות חמורה של כניסה לצומת לא פנויה.

עדותו של הנאשם לא נסתרה בחקירתו הנגדית, התרשמתי כי דבריו היו כנים והגיוניים בהתחשב בסוג הרכב שבו נהג ולכן לא ניתן לומר כי המאשימה הרימה את נטל הראיה המוטל עליה מעל לספק סביר.

לענין זה יפים דברי כב' השופט מודריק ע"פ 4004/98(תא) ורשבסקי נ' מדינת ישראל וכך אמר:

"בוודאי שלא ניתן לומר שלעולם יש לראות את עדות השוטר כעדיפה. גם שוטר... עלול גם לטעות שלא במתכוון, על כן צריכה הערכאה הדיונית לעמוד על המשמר ולפקוח 'שבע עיניים' על עדויות השוטרים שמא נמצא בהם דבר, אפילו קטן יחסית, המעמיד בספק את הבטחון באמינותם".

אשר על כן אני מזכה את הנאשם מחמת הספק.

ניתן היום כ"ו כסלו תשע"ד 29 נובמבר 2013 בהעדר הצדדים.

מזכירות תשלח הכרעת הדין בדואר לצדדים.

התאריך שנקבע לשמיעת הכרעת דין בטל בזאת.

זכות ערעור בתוך 45 ימים מיום קבלת הכרעת הדין. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: