מדינת ישראל נ' ג'בראן(עציר)

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודייתו בעבירה של גניבת רכב בניגוד לסעיף 413ב' (א) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977, בעבירה של חבלה במזיד בניגוד לסעיף 413ה' לחוק העונשין ובעבירה של נהיגה בקלות ראש בניגוד לסעיף 62(2) לפקודת התעבורה באירוע שתחילתו ביום 23.8.10 סמוך לשעה 23:30 וסיומו ב- 24.8.10 סמוך לשעה 10:00.

כעולה מעובדות כתב האישום, הנאשם פרץ לרכב, ניפץ את החלון האחורי ימני שלו, עקר את חובק הרכב, שבר את סוויץ' ההתנעה, הניע את הרכב במטרה לגנוב.

הנאשם נסע ממקום הגניבה עם הרכב, ובבוקרו של יום, משנתבקש על ידי שוטר לעצור, ניצמד הנאשם לרכב הפרטי של השוטר אשר היה במקביל אליו וניסה להודפו לצד הכביש.

בתגובה ניסה הנאשם לנסוע לאחור ולהמלט מהמקום.

הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה, חסך מזמנו של ביהמ"ש, ומדובר בנאשם צעיר לימים, אשר אין לחובתו עבר פלילי ואשר זו הסתבכותו הראשונה.

תסקיר שירות המבחן אשר הוגש בעניינו המליץ להטיל על הנאשם מאסר החופף לימי מעצרו ועונש מותנה. עוד מציין שירות המבחן, כי הנאשם לא מכיר בבעייתיות, התקשה בקבלת אחריות, ודברים אלה יש בהם כדי ללמד שהנאשם לא הפנים את חומרת התנהלותו.

אין ספק, כאשר מדובר בעבירה של גניבות רכב, עבירה אשר הפכה למכת מדינה ,הענישה הראויה הינה ענישה של מאסר.

כאשר מדובר בעבירה ראשונה, לנאשם צעיר, יכול והיא תרוצה בדרך של עבודות שירות. אולם, כאשר מתלווה לעבירה זו עבירה שיש בה משום נסיון להדוף את השוטר לשולי הכביש, יש בכך חומרה יתירה.

בשים לב לכל האמור מעלה, ולנוכח טיעוני ב"כ הצדדים אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

א.מאסר בפועל של 9 חודשים החל מיום מעצרו – 24.8.10.

ב.מאסר על תנאי של 12 חודשים למשך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר, שלא יעבור עבירה שעניינה סעיף 413ב, ה לחוק העונשין.

ג.מאסר על תנאי של 6 חודשים למשך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר, שלא יעבור עבירה של נהיגה בקלות ראש.

ד.אני פוסל את הנאשם מלהחזיק או לקבל רשיון נהיגה לתקופה של 5 חודשים מיום שחרורו מהמאסר.

ה.אינני מוצא להטיל על הנאשם קנס נוכח נסיבותיו הכלכליות הקשות.

הודעה זכות הערעור תוך 45 יום.

ניתנה והודעה היום כ"ח טבת תשע"א, 04/01/2011 במעמד הנוכחים.

אהרן ד. גולדס, סגן נשיאה

הוקלד על ידי: עדי לשם התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: