מדינת ישראל נ' בשן(פורמלי)

החלטה

1.בפני בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

2.כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע העבירות שלהלן:

הפרת הוראה חוקית – עבירה לפי סעיף 287 (א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977;

הפרעה לשוטר במילוי תפקידו – עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין, התשל"ז-1977;

נהיגה בפזיזות ורשלנות – עבירה לפי סעיף 338(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977;

נהיגה ללא רשיון נהיגה – עבירה לפי סעיף 10 (א) + 38 (1) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961;

נהיגה ללא ביטוח – עבירה לפי סעיף 2 (א) לפקודת ביטוח רכב מנועי, התש"ל-1970;

נהיגה ללא רשיון רכב – עבירה לפי סעיף 2 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961.

זאת בשל כך, שבתאריך 18.4.10 בשעה 19:30 או בסמוך לכך, ברחוב האלון ביבנה, נהג המשיב בטרקטורון, ללא רשיון נהיגה תקף לטרקטורון, ללא רשיון רכב תקף, וללא פוליסת ביטוח, וזאת חרף העובדה שהיה עליו לשהות במעצר בית בבית סבתו ברחוב האלון 40 ביבנה. במהלך אותה נהיגה בטרקטורון, הוא עלה על מדרכה עליה הלכו הולכי רגל, תוך כדי נהיגה פרועה, וכאשר קראו לו השוטרים יגאל אהרון (להלן: "יגאל") וסלומי שלמה (להלן: "סלומי") לעצור, הוא נמלט מהמקום, תוך שהוא מתעלם מההוראות שניתנו לו.

3.ראיות לכאורה:

אין מחלוקת בין הצדדים לענין קיומן של ראיות לכאורה, ואולם טוען הסנגור לכרסום בראיות ולחולשת הראיות. טענה זו איננה טענה בעלמא. חרף העובדה שיגאל וסלומי כתבו דו"חות פעולה שבהם יש זיהוי חד משמעי של המשיב כמי שנהג בטרקטורון, בניגוד להוראה החוקית, באופן פרוע תוך עליה על המדרכה, והתעלמות מהוראת השוטרים לעצור, עדיין מתעוררות מספר שאלות, הן לגבי רגע הארוע הנטען, והמפורט בדו"חות הפעולה והן לגבי התנהלות המשטרה לאחר מכן. נבאר:

דו"חות הפעולה שנכתבו שניהם בדיוק באותה שעה ובאופן מפתיע – 20:26, אינם נוקבים בשעה שבה נראה המשיב לכאורה נוהג בטרקטורון בנסיבות אשר פורטו לעיל. השוטר אייל בוסי, כתב שני מזכרים, שבהם פירט הבהרות שקיבל מיגאל לגבי דו"ח הפעולה שלו. באותם מזכרים הוא מציין, שיגאל מספר שהמרחק בינו לבין הטרקטורון, היה 2-3 מטרים, ושהשעה היתה 19:30. לא ברור לי מדוע פרטים אלה לא נרשמו מלכתחילה בדו"ח הפעולה. שני פרטים אלה נמסרו כפי הנראה בשנית לבוסי, לפני שכתב את המזכר השני שלו, שבו יש פרטים נוספים שמתייחסים לאינפורמציה שהוא קיבל ממעורבים נוספים. כך הוא מפרט במזכר השני שלו, שהוא שוחח עם גיל מרצ'י, והלה מסר לו, שהוא הגיע אל בית סבתו של המשיב, בסביבות השעה 19:45. הוא גם בירר פרטים עם מאיר אסייג, רכז המודיעין, והוא מסר לו שאביאל בן מויאל, שאליו נתייחס להלן, גר ברחוב הדוכיפת ביבנה, וכי כדי להגיע מרחוב זה אל בית סבתו של המשיב, אין צורך לעבור דרך המחסום שבו עמד יגאל. בנוסף, הוא מפרט שהוא שאל את המשיב, מי פיקח עליו במועד הארוע, דהיינו: 19.4.10 שעה 19:30, והוא מציין שהמפקחת היתה סבתו, ולא המפקחת האחרת ששמה עדי, שגם אליה נתייחס להלן. ולבסוף, הוא גם מתקשר לבתה של הסבתא, שלדברי הסבתא שהתה בביתה, במועד הרלבנטי לכתב האישום. למד ממנה לדעת שהיא שהתה בבית אמה, בין השעות 19:00 – 20:00, וכי המשיב היה כל הזמן הזה בבית סבתו. וגם בענין זה של הבת, ניגע להלן.

לכאורה, שני דו"חות הפעולה אכן מבססים את הראיות לכאורה, שדי בהן עקרונית, כדי לבוא למסקנה, שאם האמור בהן יוכח, הדבר יביא בסופו של יום, להרשעת המשיב בעבירות המיוחסות לו. כפי שציינתי לעיל, השאלה היא מדוע לא נרשמו כל הפרטים כבר בדו"ח הפעולה של יגאל, שממנו התקבלו הבהרות, וגם לא בדו"ח הפעולה של סלומי, שממנו לא התקבלו הבהרות. אבל נקודות אלה הן לא המהותיות בענין זה של כרסום בראיות. דו"ח פעולה נוסף הוא של אורן שרעבי, שמציין שבמהלך פעילות בילוש, הוא על פי הנחיית רכז המודיעין, ניגש לבית סבתו של המשיב, ועיכב אותו. ולכאורה, כך היה צריך לעשות, בשים לב לדו"חות הפעולה של יגאל וסלומי. אלא שדו"ח הפעולה של אורן שרעבי, נכתב בשעה 21:45, ולא בכדי, שכן זו השעה שבה עוכב המשיב, והשאלה הגדולה שאין עליה תשובה היא, הכיצד זה נעשה העיכוב למעלה משעתיים, מעת שלכאורה נראה המשיב על ידי יגאל וסלומי, שמבצע את כל העבירות המפורטות בכתב האישום. לא מצאתי בשלב זה כל תשובה בתיק החקירה לענין זה. השאלה מקבלת משנה תוקף, לנוכח העובדה שברורה מתוך דו"ח הפעולה שכתב גיל מרצ'י עצמו – שגם ממנו כאמור התקבלו הבהרות, ובו הוא מציין שבשעה 20:26, נמסר לו על ידי השוטר יגאל, שטרקטורון בצבע לבן השתולל ברחוב האלון ,ובעקבות דיווח זה, נסע מרצ'י לרחוב האלון, לאורך הרחוב, וכאשר הוא הגיע לרחוב האלון 40, הוא הבחין בטרקטורון הלבן כשהוא נוסע מולו. מי שנהג בטרקטורון באותו רגע לא היה המשיב, אלא ממן מיכאל. מרצ'י התבקש על פי דו"ח הפעולה שלו, לקחת את אותו ממן מיכאל אל יגאל. מפי הסנגור למדנו לדעת, שממן מיכאל גם עוכב לחקירה, אך אין דו"ח עיכוב. ולא ברור הכיצד. מאד לא ברור, הכיצד זה לא עיכב מרצ'י גם את המשיב, בשעה 20:26, כאשר הוא הגיע אל בית סבתו, בשים לב למה שמסרו יגאל וסלומי. לכאורה, ועל פי מה שהם מסרו, היה צורך לעכב, לא רק את מי שנהג בטרקטורון בשעה 20:26, אלא גם את מי שנראה בשעה 19:30 על ידי יגאל וסלומי, כשהוא נוהג בטרקטורון, דהיינו: את המשיב. ברור, שאין כל מניעה, שבפרק הזמן שחלף, משעה 19:30 ועד 20:26, או אפילו דקות ספורות לאחר מכן, דהיינו: בשעה 19:45, כפי שעולה מהמזכר של בוסי, כאשר מרצ'י הגיע לאלון 40, הספיקו הנהגים להתחלף. ומשכך, ברור היה שצריך היה לעכב את שניהם,

ובאופן מפתיע הדבר לא נעשה. אגב, מיכאל ממן בחקירתו, טוען שהוא זה אשר נהג בטרקטורון, וכי אותה עת היה המשיב בבית סבתו. הוא לא נשאל, הכיצד זה הוא יודע זאת. הוא לא נשאל, היכן הוא קיבל את הטרקטורון שברשותו, ולמעלה מזה, הבעלים של הטרקטורון, אביאל בן מויאל, כלל לא נחקר. לא נגבתה ממנו כל הודעה, שהיתה יכולה לשפוך אור על השאלה – האם הוא מסר את הטרקטורון שלו למאנדהו, מתי, באלו נסיבות, וכיו"ב. שאלות שיכולות היו לשפוך אור על כל הפרשה. ברור שזהו כשל בהליך החקירה.

וכשל נוסף יש בהליך החקירה, והוא הכשל של אי גביית הודעה, מליליאן בתה של הסבתא. לא היה מקום להסתפק רק באותה שיחת טלפון של בוסי איתה, אלא היה צריך בפירוש לזמן אותה לתחנת המשטרה, לגבות ממנה הודעה מפורטת לענין השעה שבה הגיעה לבית אמה. את מי היא ראתה בבית הסבתא. מתי והיכן. עד איזו שעה היא שהתה שם. האם היא פגשה למשל את מיכאל ממן, ולא רק את המשיב שם. מתי הגיע לשם מיכאל ממן, באלו נסיבות. האם היא ראתה את הטרקטורון בחצר, מתי, וכיו"ב, שאלות שהיה צורך לשאול כדי להשלים את הליך החקירה.

למעלה מזה, סבתו של המשיב אומרת בפתיח של הודעתה, שהיא גרה בבית עם בעלה. לא נעשה כל נסיון לבדוק, האם הסבא היה בבית – לא על ידי תשאולה של הסבתא ולא על ידי בירור בבית, האם הסבא נמצא שם ונסיון גם לגבות ממנו הודעה .

הכשלים, החוסרים וסימני השאלה הנ"ל, אכן מכרסמים בראיות ומחלישים אותן. זו הסיבה שראיתי לנכון להורות על שחרורו של המשיב כבר אתמול, בתנאים שפורטו בהחלטה אשר ניתנה על ידי, תוך החמרת התנאים שבהם היה נתון מלכתחילה.

4.בשים לב למה שנאמר לעיל, דהיינו: מחד – שיש ראיות לכאורה בדמות אותם מזכרים של יגאל וסלומי, ומאידך – שיש כרסום בראיות אלה, אני רואה לנכון להותיר את תנאי השחרור כפי שנקבעו על ידי אתמול על כנם. דהיינו: אין בידי להעתר לבקשה המקורית לעצור את המשיב עד תום ההליכים, ואין גם בידי להעתר לבקשת הסנגור, להשיב ולו באופן חלקי, את תנאי השחרור שנקבעו בתיק האחר על ידי, ולאפשר למשיב בשלב זה, לצאת ממעצר הבית לצורך הליך הגמילה.

5.אשר לעתירה לחלט את הערבויות שהופקדו בתיק האחר – מ"ת 12175-11-09 – בשלב זה, ולנוכח הכרסום בראיות, אינני סבורה שראוי לדון בבקשה לגופה ובאופן סופי, והדבר יכול וצריך להעשות, רק לאחר תום הדיון בתיק העיקרי החדש, לאחר שיקבע באופן חד משמעי, שאכן המשיב הפר את מעצר הבית שבו הוא היה נתון, מה שיוביל למסקנה, שהמפקחים אכן לא עמדו על משמרתם, והכוונה היא בנקודה זו רק לסבתא ולא לעדי, שכן היא לא היתה בבית אותה עת, וגם לא היתה אמורה להיות בבית באותה עת, משום שעל פי תנאי השחרור בתיק הקודם, היא רק מסייעת כמפקחת לסבתא, כאשר הסבתא מבקשת לצאת מהבית, ואז היא נקראת לשמור על המשיב. לפיכך בשלב זה, אינני נעתרת לעתירה זו.